Page 367 - shiury hrav mordechay_vol 2.shiury hrav mordechay_vol 2.1A
P. 367

‫‪Pg: 367 - 12-Back 21-11-17‬‬

‫מרדכי זסש‬  ‫קלב‬                         ‫ברכת‬

‫וצ"ע‪ ,‬הא קי"ל (סנהדרין פב ע"א‪ ,‬רמב"ם פי"ב מהל' איסורי ביאה ה"ה) שאם בא הקנאי‬
‫ליטול רשות מבית דין להורגו‪ ,‬אין מורין לו לפגוע בהם‪ ,‬והיאך הורה משה לפנחס לפגוע‬

                                                                         ‫בהם‪.‬‬

‫כמו כן צ"ב‪ ,‬כיון שנזכר משה בהלכה ש"הבועל ארמית קנאין פוגעין בו"‪ ,‬מפני מה לא‬
‫קיים הוא בעצמו את מעשה הקנאות‪ ,‬וכי איזה "דין" הוא זה ש"קריינא דאיגרתא איהו‬

                                                               ‫ליהוי פרוונקא"‪.‬‬

‫ובעיקר מה שהורה פינחס הלכה למשה‪ ,‬לכאורה קשה‪ ,‬אמאי אינו בכלל "המורה‬
                                        ‫הלכה בפני רבו"‪ ,‬שחייב מיתה (ברכות לא‪.):‬‬

‫אשר נראה בזה בעה"י‪ ,‬שפנחס‪ ,‬לא הורה בפני רבו‪ ,‬שהרי אמר לו "אתה לימדתנו" ‪-‬‬
‫כלשון המדרש‪ ,‬או "מקובלני ממך" ‪ -‬כלשון רש"י‪ ,‬היינו שהזכיר למשה את שהתעלם‬
‫ממנו‪ .‬ומה שהתעלם ממנו‪ ,‬אינו אלא הוראתו של משה רבינו עצמו‪ .‬ותשובתו של משה‪,‬‬

           ‫אף היא לא היתה הוראה‪ ,‬אלא הסכמה למה שמקובל ממשה רבינו עצמו‪.‬‬

‫כשנוכח משה רבינו‪ ,‬שמפנחס לא התעלמה ההלכה‪ ,‬וממנו עצמו כן התעלמה‪ ,‬למד‬
‫מכך‪ ,‬כנראה‪ ,‬ש"קנאותו" של פנחס מושלמת‪ ,‬בעוד שמ"קנאות" עצמו‪ ,‬אולי חשש‪ .‬לכן‬
‫אמר לו לפנחס‪ ,‬ד"איהו ליהוי פרוונקא"‪ ,‬כי שליחות זאת ניתנה ל"קנאים" וראויה היא‬

                                                                   ‫לפנחס טפי‪.‬‬

‫ברור איפוא‪ ,‬כי אדרבא‪ ,‬משה רבינו נמנע מן ה"מורין"‪ ,‬כי ההלכה היא‪ ,‬ש"אין מורין‬
‫כן"‪ ,‬אלא שמן הראוי הוא‪ ,‬שקיום דין זה‪ ,‬יבוצע על ידי פנחס‪ ,‬שהיה מושלם בקנאותו‪.‬‬

‫אולי נוסיף ונדגיש‪ ,‬כי בחז"ל (במד"ר פרשה כ‪ ,‬כד) איתא בהאי לישנא‪" :‬באותה שעה‬
‫רפו ידיו של משה‪ ,‬ולמה רפו כדי שיבא פנחס ויטול שכרו"‪ .‬ולכאורה‪ ,‬לא מצאנו "חשבון"‬
‫כזה‪ ,‬במיוחד לגרום "רפיון ידים"‪ ,‬כדי לזכות את פנחס‪ .‬הלא "רפיון ידים"‪ ,‬חולשה רוחנית‬
‫היא‪ .‬חולשה רוחנית היא "נפילה"‪ ,‬רח"ל‪ .‬אולי מותר לשאול‪ ,‬כלום זהו הפשט‪ ,‬שגרמו‬
‫לו למשה רבינו לנפילה רוחנית כדי שיזכה פנחס [שח"ו לא אחטא בשאלתי‪ ,‬אולי‪ ,‬בהדי‬

                                                       ‫כבשיה דרחמנא למה לן]‪.‬‬

‫אך‪ ,‬יתכן אולי‪ ,‬שה"רפו ידיו" מתבטא ב"התעלמה" ממנו ההלכה‪ .‬היינו‪ ,‬שה"רפו"‬
‫מתייחס ל"קנאות"‪ ,‬וממילא עברה ראויות ה"קנאים פוגעים בו" לפנחס‪ .‬שהרי תרתי‬
‫נאמרו בקנאות זאת‪ :‬חדא‪ ,‬שאין מורין כן‪ .‬ועוד נאמר בה‪ ,‬שניתנה ל"קנאין"‪ .‬ומשה רבינו‬
‫ע"ה ידע שה"פוגעין" אינה הוראה‪ ,‬ומאידך‪ ,‬ניתנה ההלכה הזאת למושלם בקנאותו‪,‬‬

                                                                    ‫הוא פנחס‪.‬‬

‫ועיין שם במדרש הנ"ל שמסיים‪" :‬ולפי שמשה התעצל לא ידע איש קבורתו"‪.‬‬
   362   363   364   365   366   367   368   369   370   371   372