Page 224 - ISRAEL LEVI_shiury hrav mordechay_vol 1[19 G….ISRAEL LEVI_shiury hrav mordechay_vol 1[19 GILYONOT].1A
P. 224

‫‪1-11-17‬ו‪2‬י‪nt‬ש‪o‬ב‪ Pg: 224 - 7-Fr‬מרדכי‬  ‫ברכת‬  ‫בכר‬

            ‫חיותו נשללה הימנו‪ .‬והרי הגמרא נקטה את הראיה למציאות זאת‪ ,‬מהא ד"אזיל סומקא‬
                                      ‫ואתי חיורא"‪ ,‬שהיא ודאי עובדא של נטילת חיות ממשית‪.‬‬

‫וכנראה‪ ,‬שעד כמה שנוגע הדבר לחומרת "נטילת החיות" שלו‪ ,‬אין להבדיל בין חיות ‪7‬‬
            ‫הניטלת כולה‪ ,‬לבין חיות החוזרת‪ .‬אין בחומרא זאת‪ ,‬הבדל בין "מת לעולם" לבין "מת‬
                                                                                   ‫לשעה"‪.‬‬

            ‫ומובן‪ ,‬שעד כמה שנוגע הדבר לנטילת נפש‪ ,‬שוב שייכא בזה הסברא ד"מאי חזית‬
            ‫דדמא דידך סומק טפי" וכו'‪ .‬והיא היא הסיבה‪ ,‬שהראשונים מתייחסים אל "הלבנת‬
            ‫פנים"‪ ,‬כאל "רציחה" ממש‪ .‬וברציחה ממש‪ ,‬גם אילו היינו בטוחים‪ ,‬שנפשו של הנרצח‬
            ‫תחזור אל גופו בעוד זמן מה‪ ,‬לא היה זה מוריד מחומרת ההשחתה‪ ,‬גם אילו היה זה‬

                                                   ‫"עומד" מול רציחת עצמו‪ ,‬שאין בה "חזרה"‪.‬‬

            ‫עוד נראה‪ ,‬בנוסח אחר‪ :‬אם אך "רציחה" היא‪ ,‬אין חמור הימנה‪ .‬שום פרט‪ ,‬או מעלה‪,‬‬
            ‫או חשבון של הפסד מועט כלפי הפסד רב הימנו‪ ,‬אינו עומד מול עצם ה"רציחה"‪ .‬כי אם‬
            ‫אך רציחה היא‪ ,‬לא תעמוד נגדו שום "קולא"‪ .‬לכן אין מה שיעמוד מול הלבנת פנים [גם‬

                                           ‫לא חשבון של נפש אבודה‪ ,‬מול נפש אבודה לשעה]‪.‬‬

            ‫ואע"פ שבגמרא אמרו "מאי חזית דדמא דידך סומק טפי" וכו'‪ ,‬אין הכוונה שאם‬
            ‫תמצא סברא של "חזית טפי"‪ ,‬הייתי אומר שתדחה נפשך את נפש חברך‪ .‬לא זו היא‬
            ‫הכוונה‪ ,‬אלא אדרבא‪" ,‬מאי חזית"‪ ,‬היא מסקנא‪ .‬כלומר‪ ,‬אין‪ ,‬ולא תיתכן‪ ,‬שום חשיבות‬
            ‫של נפש מול נפש‪ .‬ולכן‪ ,‬אם אך הלבנת פנים‪" ,‬נטילת נפש" היא‪ ,‬לא קיים שום חשבון‪,‬‬
            ‫מול נפשו של זולתו‪ ,‬גם אם נפשו תשאר בקרבו‪ .‬כי אין מה שיגבר על השחתת הרציחה‪.‬‬

                                                        ‫והלבנת פנים‪" ,‬רציחה" היא‪ ,‬כמשנ"ת‪.‬‬

            ‫ולגבי המוסר עצמו להפילו על התינוק‪ ,‬הרי הוא כאבן ביד הזורק‪ ,‬שכל מעשה‬
            ‫הרציחה‪ ,‬מעשהו של הזורק הוא‪ ,‬לא של ה"אבן"‪ ,‬או של זה שזרקוהו‪ .‬אין הדבר אמור‬
            ‫כלפי מי שהוא רוצח ממש‪ .‬ואין נפקא מינה‪ ,‬אם רצח ב"מעשה בידים" או בהבל פיו‪.‬‬

                                                                                      ‫וז"פ‪.‬‬

            ‫ומה שמסרו נפשם מר עוקבא ואשתו‪ ,‬הוא מדין "יהרג ואל יעבור"‪ ,‬וכאמור‪ ,‬אין‬
            ‫ב"יעבור"‪ ,‬שום נפ"מ‪ ,‬אם ע"י מעשה בידים הוא‪ ,‬אם לאו‪ .‬העיקר הוא‪ ,‬שלא לעבור על‬

                                                    ‫איסור רציחה‪ ,‬והלבנת פנים‪" ,‬רציחה" היא‪.‬‬

            ‫ונראה‪ ,‬כי כל מה שנאמר שמותר להכלים את חבירו‪ ,‬אפילו ברבים‪ ,‬כדי למנעו‬
            ‫מהיכשל בעבירה‪ ,‬כמו לפשוט כלאים בשוק‪ ,‬או כמו לגעור שלא לשוחח [בזמן האסור‬
   219   220   221   222   223   224   225   226   227   228   229