Page 223 - ISRAEL LEVI_shiury hrav mordechay_vol 1[19 G….ISRAEL LEVI_shiury hrav mordechay_vol 1[19 GILYONOT].1A
P. 223

‫‪1-11-17‬ו‪2‬י‪k‬ש‪ac‬ב‪ Pg: 223 - 7-B‬מרדכי אכר‬  ‫ברכת‬

‫מכאן אמרו נוח לו לאדם שיפילוהו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו‬
                                                            ‫ברבים" (רש"י)‬

‫התוס' (סוטה י‪ :‬ד"ה נוח) הקשו‪ ,‬כיון ש"נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל‬
‫ילבין פני חבירו ברבים"‪ ,‬למה לא מנו חז"ל את איסור הלבנת פנים בהדי שלש עבירות‬

       ‫החמורות‪ ,‬שדינן "יהרג ובל יעבור"‪ .‬ותירצו‪ ,‬שלא נמנו אלא המפורשות בתורה‪.‬‬

‫ומשמע‪ ,‬שבאמת על פי דין‪ ,‬חייב ליהרג ולא לעבור על הלבנת פנים [וכן מבואר‬
‫בדברי רבינו יונה (שערי תשובה ש"ג מאמרים קלט‪-‬קמא)‪ .‬ודלא כהמאירי (ברכות מג‪ ):‬דס"ל‬

                                                 ‫שב"דרך צחות" אמרו כן‪ .‬ע"ש]‪.‬‬

‫וצ"ב‪ ,‬איזה חיוב הוא למסור נפשו כדי למנוע הלבנת פני חבירו‪ ,‬הלא כל מה שברציחה‬
‫מחויב כן‪ ,‬הוא משום "מאי חזית דדמא דידך סומק טפי‪ ,‬דילמא דמא דההוא גברא סומק‬
‫טפי" (פסחים כה‪ ,):‬וזה שייך רק ברציחה ממש ולא בהלבנת פנים‪ ,‬שהרי ודאי שנפש‬
‫ה"מלבין" חשובה יותר לפני המקום מכבודו של חבירו [ראה רש"י (ב"ק ס‪ :‬ד"ה ויצילה)‪,‬‬

                                                     ‫ובפרשת דרכים (דרוש יט)]‪.‬‬

‫עוד צ"ב‪ ,‬אם איסור הלבנת פנים הוא משום רציחה‪ ,‬מאי טעמא היתה תמר צריכה‬
‫למסור עצמה למיתה‪ ,‬הלא לא עשתה "מעשה" רציחה כלל‪ ,‬ומאי שנא ממי שעומדים‬
‫לזורקו על תינוק‪ ,‬שאינו צריך למסור עצמו למיתה בשביל שלא יזרקוהו‪ ,‬כיון שאינו‬

                ‫עושה מעשה רציחה בידים‪ ,‬כמש"כ התוס' סנהדרין (עד‪ :‬תוד"ה והא)‪.‬‬

‫[ואין לומר‪ ,‬שעצם "הלבנת פני חבירו" הוא זה "מעשה" רציחה‪ ,‬דהא בעובדא דמר‬
‫עוקבא ואשתו (כתובות סז‪ ):‬שנכנסו לתוך התנור כדי שלא יראה אותם העני שהביאו לו‬
‫מעות ויתבייש‪ ,‬אמרינן בגמ'‪" :‬נוח לו לאדם שימסור עצמו" וכו'‪ .‬והרי לא עשו מעשה‬

              ‫בידים כלל‪ ,‬אלא אך "מניעה" מהלבנת פניו‪ ,‬ואפ"ה מסרו נפשם על זה]‪.‬‬

‫וביותר צ"ב‪ ,‬דאדרבה‪ ,‬היה לה לתמר להלבין פני יהודה‪ ,‬כדי שלא ייכשל הוא ברציחה‪,‬‬
‫בהוצאתה והוצאת בניה לשריפה [כמו לענין המוצא כלאים בבגדו‪ ,‬שפושטו אפילו בשוק‬
‫(ברכות יט‪ ):‬אף שמתבייש בכך‪ ,‬וכן לענין געירה במי ששח שיחת חולין בשעת חזרת‬
‫הש"ץ (שו"ע או"ח סי' קכד ס"ז)‪ .‬וראה ברמב"ם (פ"ו מהל' דעות הל' ז‪-‬ח) שחייב להפריש‬

      ‫חבירו מאיסור אף על ידי הכלמתו ברבים‪ ,‬כשאי אפשר בענין אחר‪ .‬ע"ש‪ ,‬וצ"ע]‪.‬‬

‫והנראה‪ ,‬דמה שעומד "זה מול זה"‪ ,‬אינו "נפש" מול "כבוד"‪ ,‬כי הלבנת פנים‪ ,‬גם‬
‫אם יש בה בודאי זלזול בכבודו‪ ,‬אבל "הלבנת פנים" היא השחתה בפני עצמה‪ .‬עצם‬
‫ה"הלבנת פנים"‪ ,‬היא רציחת נפש‪ .‬ואע"פ שאדם זה מהלך חי לפנינו‪ ,‬אבל ליהוי ידוע כי‬
   218   219   220   221   222   223   224   225   226   227   228