Page 441 - ISRAEL LEVI_shiury hrav mordechay_vol 1[19 G….ISRAEL LEVI_shiury hrav mordechay_vol 1[19 GILYONOT].1A
P. 441
Pg: 441 - 14-Front 21-11-17יתרו מרדכי טלת ברכת
והוסיף ,שכיון שרשעים מלאים חרטות ,מספק חייב לכבדו .ומשמע מדבריהם שהוא
מדין "ספיקא דאורייתא לחומרא"] .יעו"ש.
וצ"ע ,מהא דפסק הרמב"ם (פ"ד מהל' אישות ה"ו) ,שהמקדש בעדים פסולים מחמת
שעברו על איסור דאורייתא ,אינה מקודשת (וכ"פ השו"ע אהע"ז סי' מב ס"ה) .ואי נימא
שבכל בעל עבירה אין מעמידים אותו בחזקת בעל עבירה שעבר ,אלא חיישינן שמא
עשה תשובה ,אמאי לא נחייב האי אשה בגט ,מספק שמא הרהרו העדים תשובה על
חטאם ,ושוב כשרים הם לעדות ,וקידושיה קידושין .והמוכח לכאורה ,דס"ל להרמב"ם
שבעל עבירה עומד על חזקת חטאו [ואין להקשות מ"המקדש על מנת שאני צדיק",
דהתם י"ל ,שכיון שקידש על דעת זה גילה בדעתו שחוזר בתשובה ,משא"כ בעדים
פסולים שפיר עומדים בחזקת איסור .ויעו' באור החיים (ויקרא יט ,ג ד"ה או יאמר)] ,וה"ה
שאב רשע נמי עומד הוא על חזקת רשעותו ,וא"כ הדרינן לקושיין ממשמעות הסוגיא
בב"מ ,ש"באינו עושה מעשה עמך" ,אין חייבים בכבודו.
[ובעיקר תירוץ הברכ"י ומהרא"ל צינץ ,שחייב בכבוד אב רשע משום "ספק דאורייתא
לחומרא" ,הנה שיטת הרמב"ם (פ"ט מהל' טומאת מת הי"ב) ש"ספק דאורייתא לחומרא"
הוא מדרבנן ,אך מלשון הרמב"ם בעניננו (בהל' ממרים שם) שכתב "אפילו היה אביו רשע
מכבדו ומתירא ממנו" ,הרי משמע שדין דאורייתא הוא ככל כיבוד או"א .ויל"ע בזה].
ויתכן ,דהיינו טעמא ,משום ד"עדים" שאני ,דאיכא עלייהו "חזקת פסול" ,היינו
דתלינן מחמת "חזקה" ,שלא יצאו מחזקת פסולן ,שבאה עליהם מחמת פסולם.
משא"כ כשהשאלה היא ,אם התקיים תנאי מסוים ,כמו אם עשה "תשובה" בפועל
אם לאו ,על זה לא שייכא כלל חזקה .שכן מעשה זה של "תשובה" ,לאו שאלה "בגופו"
היא ,אלא שאלה על "מעשה" ,אם אירע אם לאו .ולהכי ,בספיקא הוא עומד [ואילו
בעדים ,כאמור ,כבר נוצרה חזקת פסלות ב"גופן" של העדים ,ולא נולד שום ספק על
חזקה זאת] .ודו"ק.
יראת החטא כנגד "לא תחמוד"
ֹלא ַת ְח ֹמד (כ ,יד)
וידועה הקושיא ,איך שייך ציווי על זה .וידוע גם תירוצו של ה"אבן עזרא" ,שהכתוב
מזהיר ,שיהא זה רחוק מאד אצלו ,וממילא לא יתאוה ,כמו שלא יחמוד הכפרי את בת
המלך.
