Page 119 - LIKUTEY MOHARAN VOL-5.LIKUTEY MOHARAN VOL-5.1A
P. 119

‫מוהר"ן טיק‬  ‫‪Pg: 119 - 4-Back 21-10-25‬‬     ‫ליקוטי‬

                 ‫תורה קיב‬

‫ְוהַ ְינּו ׁ ֶשּנִצְ ַט ֵער ַאּ ָבא ּבִנְיָ ִמין ּכָל יָ ָמיו ַעל ּ ְת ִפּלָתֹו ׁ ֶשּ ְת ֵהא סְמּוכָה לְ ִמּ ָטתֹו (ברכות ה‪ּ ,):‬כִי‬
‫" ִאיׁש לְ ַמּ ֵטה ֲאבֹו ָתיו ּ ִתׁשְלָחּו"‪ׁ ,‬שֶּצִָריְך לִׁשְֹלחַ הַּ ְת ִפּלָה לְ ַמּ ֵטה ֲאבֹו ָתיו‪ ,‬הַ ְינּו לַּׁשֵבֶט ׁשֶּלֹו‬

                                   ‫ּכַּנַ"ל‪ .‬וְהַ ְינּו 'ׁ ֶשּ ְתהֵא סְמּוכָה לְ ִמּ ָט ִתי'‪ ,‬לַּ ַמּ ֶטה ׁ ֶשּלֹו‪.‬‬
‫'וְ ַעל ִמּ ָט ִתי ׁ ֶשּ ְתהֵא נְתּונָה ּבֵין צָפֹון לְ ָדרֹום'‪ּ ,‬כִי ָא ְמרּו חֲכָ ֵמינּו‪ ,‬ז ִכְרֹונָם לִבְָרכָה (בבא‬
‫בתרא כה‪' :):‬הָרֹו ֶצה לְ ַה ְחּכִים ַי ְדִרים לְ ַה ֲעׁשִיר יַ ְצּפִין'‪ּ .‬ו ְבכָל ּ ָד ָבר‪ ,‬טֹוב הַ ְמ ֻמּ ָצע ּכַּיָדּו ַע‪ּ ,‬כִי‬

‫'טֹוב ּתֹוָרה ִעם ּ ֶדֶרְך ֶאֶרץ' (אבות פרק ב) ( ַהיְנּו ָחכְ ָמה וַ ֲעׁ ִשירּות)‪ְ .‬ו ַה ְינּו ּבֵין ָצפֹון לְ ָדרֹום‪_ _ _ _ _ _ _ _,‬‬

‫והיינו שנצטער אבא בנימין כל ימיו על תפלתו "שתהא סמוכה למטתו" (ברכות ה‪,):‬‬
‫כי "איש למטה אבותיו תשלחו" (במדבר יג)‪ ,‬שצריך לשלח התפלה למטה אבותיו‪ ,‬היינו‬

                           ‫לשבט שלו כנ"ל‪ .‬והיינו "שתהא סמוכה למטתי" למטה שלו‪.‬‬
‫"ועל מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום"‪ ,‬כי אמרו חכמינו זכרונם לברכה (בבא‬
‫בתרא כה‪" :):‬הרוצה להחכים ידרים להעשיר יצפין"‪ .‬ובכל דבר טוב הממוצע כידוע‪ ,‬יז) כי‬
‫"טוב תורה עם דרך ארץ" (אבות פרק ב) (היינו חכמה ועשירות)‪ .‬והיינו "בין צפון לדרום"‪,‬‬

            ‫ליקוטים‬

‫יז) ברמב"ם (יד החזקה‪ ,‬הל' דעות פ"א‪ ,‬מעט לצדיק ולא יקפוץ ידו ביותר ולא יפזר‬
‫ממונו אלא נותן צדקה כפי מסת ידו ומלוה‬
‫כראוי למי שצריך ולא יהא מהולל ושוחק‬       ‫ה"ג‪ -‬ה"ה)‪ :‬שתי קצוות הרחוקות זו מזו‬
‫ולא עצב ואונן אלא שמח כל ימיו בנחת‬        ‫שבכל דעה ודעה אינן דרך טובה ואין ראוי‬
‫בסבר פנים יפות וכן שאר דעותיו ודרך זו‬     ‫לו לאדם ללכת בהן ולא ללמדן לעצמו ואם‬
‫היא דרך החכמים כל אדם שדעותיו דעות‬        ‫מצא טבעו נוטה לאחת מהן או מוכן לאחת‬
                                          ‫מהן או שכבר למד אחת מהן ונהג בה יחזיר‬
              ‫בינוניות ממוצעות נקרא חכם‪.‬‬  ‫עצמו למוטב וילך בדרך הטובים והיא הדרך‬
‫ומי שהוא מדקדק על עצמו ביותר‬
‫ויתרחק מדעה בינונית מעט לצד זה או לצד‬                                          ‫הישרה‪.‬‬
‫זה נקרא חסיד כיצד מי שיתרחק מגובה הלב‬     ‫הדרך הישרה היא מדה בינונית שבכל‬
‫עד הקצה האחרון ויהיה שפל רוח ביותר‬        ‫דעה ודעה מכל הדעות שיש לו לאדם והיא‬
‫נקרא חסיד וזו היא מדת חסידות ואם‬          ‫הדעה שהיא רחוקה משתי הקצוות ריחוק‬
‫נתרחק עד האמצע בלבד ויהיה עניו נקרא‬       ‫שוה ואינה קרובה לא לזו ולא לזו לפיכך צוו‬
‫חכם וזו היא מדת חכמה ועל דרך זו שאר כל‬    ‫חכמים הראשונים שיהא אדם שם דעותיו‬
‫הדעות וחסידים הראשונים היו מטין דעות‬      ‫תמיד ומשער אותם ומכוין אותם בדרך‬
‫שלהן מדרך האמצעית כנגד שתי הקצוות‬         ‫האמצעית כדי שיהא שלם בגופו כיצד לא‬
‫יש דעה שמטין אותה כנגד הקצה האחרון‬        ‫יהא בעל חמה נוח לכעוס ולא כמת שאינו‬
‫ויש דעה שמטין אותה כנגד הקצה הראשון‬       ‫מרגיש אלא בינוני לא יכעוס אלא על דבר‬
‫וזהו לפנים משורת הדין ומצווין אנו ללכת‬    ‫גדול שראוי לכעוס עליו כדי שלא יעשה‬
‫בדרכים האלו הבינונים והם הדרכים הטובים‬    ‫כיוצא בו פעם אחרת וכן לא יתאוה אלא‬
‫והישרים שנאמר והלכת בדרכיו‪ .‬ע"כ‪ .‬ועיין‬    ‫לדברים שהגוף צריך להן ואי אפשר להיות‬
                                          ‫בזולתן כענין שנאמר צדיק אוכל לשובע‬
‫נפשו וכן לא יהיה עמל בעסקו אלא להשיג בשמונה פרקים לרמב"ם (פ"ד)‪.‬‬
                                          ‫דבר שצריך לו לחיי שעה כענין שנאמר טוב‬
   114   115   116   117   118   119   120   121   122   123   124