Page 261 - LIKUTEY MOHARAN VOL-5.LIKUTEY MOHARAN VOL-5.1A
P. 261

‫מוהר"ן אסר‬  ‫‪Pg: 261 - 9-Front 21-10-25‬‬       ‫ליקוטי‬

                 ‫תורה קלג‬

‫ָה ֵעינַ ִים‪ּ ,‬ומֹונֵ ַע ִמּלְִראֹות אֹור הַּגָדֹול ׁ ֶשל הַּתֹוָרה‪ַ ,‬אף ׁ ֶשּכָל ָהעֹולָם הַּז ֶה הּוא ַרק ז ֶֶרת קָ ָטן‪,‬‬

           ‫נֶגֶד ַהּתֹוָרה ׁ ֶשהִיא ּגְדֹולָה ְמאֹד ּוְר ָחבָה ִמּנִי ָים (איוב י"א)‪_ _ _ _ _ _ _ _.‬‬

‫בפני מאור העינים ומונע מלראות אור הגדול של התורה‪ ,‬אף שכל העולם הזה הוא רק‬
                   ‫זרת קטן‪ ,‬נגד התורה שהיא גדולה מאד "ורחבה מני ים" (איוב י"א)‪ .‬ד)‬

                                  ‫ליקוטים‬

‫חדוש העולם‪ ,‬וחדוש עולם מורה על מציאות ולא אל האבות‪ ,‬ולא לשום אדם‪ ,‬כי הבאר‪,‬‬
‫השם יתברך‪ ,‬המהוה כל הויה אשר באמצעות שהיא המלכות‪ ,‬מכרת אדוניה‪ .‬ותורה זו‪ ,‬נאמר‬
‫התורה‪ ,‬אנחנו דבקים בשם ידו"ד‪ ,‬ובתורה עליה‪ ,‬ומשם בארה היא הבאר וגו'‪ .‬הבאר‬
‫היא מלאה‪ ,‬ומימיה אינם יוצאים לחוץ‪.‬‬           ‫קרבנו לשמו הגדול‪ ,‬שהוא ידו"ד‪ ,‬אשר על‬
‫והיא באר מים של התורה‪ ,‬שהתורה נקראת‬          ‫שם זה נקרא שבת שלפני פסח 'שבת הגדול'‪,‬‬
‫מים‪ ,‬שהוציאה כל המים‪ ,‬דהיינו כל התורה‪,‬‬       ‫כי ראשית המחשבה סוף המעשה‪ ,‬והתחיל‬
‫וכל המים שבעולם נכנסים בה ומימיה אינם‬        ‫צמיחת קרן ישראל בשבת שלפני פסח לכנס‬
                                             ‫ולהדבק בשם ידו"ד‪ ,‬כשקשרו הטלה בכרעי‬
        ‫יוצאים לחוץ‪ ,‬אלא הם מכונסים בתוכה‪.‬‬   ‫המטה (טור או"ח סי' ת"ל)‪ ,‬והכנע השר של‬
‫והיא באר‪ ,‬שאפילו כל בני העולם ישאבו‬          ‫מעלה שהוא בכור השרים‪ ,‬ונתגלה כי גדול‬
‫ממנה מים‪ ,‬ואפילו כל ענני העולם‪ ,‬לא יחסרו‬     ‫ידו"ד מכל אלהים‪ .‬אבל סוף המעשה היה‬
‫ממנה אפילו כחוט השערה‪ .‬משום שבאר הזו‬         ‫שבת שלאחר הספירה‪ ,‬שבו נתנה התורה‪.‬‬
‫אין לה סוף‪ ,‬והיא יותר עמוקה מן התורה‪,‬‬        ‫ובאמצע‪ ,‬דהינו ביום ראשון של פסח‪ ,‬יצאו‬
‫שכתוב בה‪ ,‬ורחבה מני ים‪ .‬ומי ששואב מים‬        ‫ישראל לגמרי מרשות שרים של מעלה‪,‬‬
‫בכד שלה‪ ,‬של הבאר‪ ,‬דהיינו כ"ד ספרי הקדוש‪,‬‬     ‫ופסקה זהמת הנדה‪ ,‬אך לא לגמרי‪ ,‬והצרכנו‬
‫הוא בולע כל החכמות שבעולם‪ ,‬כל שכן‬            ‫לספר ימי הלבון‪ ,‬ואז נתדבקו בשם ידו"ד‬

                           ‫הבאר עצמו‪ .‬וכו'‪.‬‬

‫ובאמרי מנחם (ויצא)‪ :‬וזהו הענין שזכה‬          ‫בקבלת התורה‪ ,‬ונכנסנו לרשות היחיד שמו‬
‫יעקב אבינו ע"ה לנחלה בלי מצרים‪ ,‬היינו‬        ‫הגדול‪ ,‬שהוא סוד שם ידו"ד שהוא רשות‬
‫כי זכה לתורה כמו שנתבאר‪ ,‬והתורה היא‬          ‫היחיד‪ ,‬ארכו עשר‪ ,‬ורחבו ד' דהינו ד' אותיות‬
‫ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים (איוב יא‪ ,‬ט)‪,‬‬    ‫של השם‪ ,‬כמבאר ברעיא מהימנא‪ ,‬על כן‬
‫בבחינת נחלה בלי מצרים‪ .‬ופנימיות הענין‬        ‫אסור להוציא בשבת מרשות היחיד לרשות‬
‫בזה כי התורה אינה מתקיימת אלא במי‬            ‫הרבים‪ ,‬כי אנחנו נכנסנו ביום השבת בקבלת‬
‫שדעתו שפלה ומשים עצמו כמי שאינו (סוטה‬        ‫התורה לרשות היחיד‪ ,‬יחידו של עולם‪ ,‬חלק‬
                                             ‫ידו"ד עמו‪ .‬והנה שבועות שלאחר מ"ט ימי‬
‫הספירה‪ ,‬רומז גם כן על שבת שכלו שבת‪ ,‬כא ע"ב)‪ ,‬ובבחינת אין אין שום גבול‪ ,‬על כן‬
      ‫דהינו בסוד היובל לאחר השמטות‪ ,‬ואז יהיה היא ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים‪:‬‬
                                             ‫השכר נצחי שכר התורה והמעשה‪ ,‬וזהו‬
‫ובדגל מחנה אפרים (ויקרא)‪ :‬ובתחלה‬             ‫בעצם שבת הגדול‪.‬‬
‫נקדים להבין מפני מה התורה נקראת תורת‬
‫ד) בזוה"ק ע"פ הסולם (משפטים‪ ,‬שעד‪-‬ה)‪ :‬חסד כמו שכתוב (משלי ל"א‪ ,‬כ"ה) ותורת‬
‫שלא לחנם נגלה לך התורה יותר מכל ישראל‪ ,‬חסד על לשונה דהנה התורה נמשלה למים‬
‫ועלתה אליך כהמים של הבאר שעלו אליך ומים הוא בחינת חסד וכמו שמים זוחלין‬
   256   257   258   259   260   261   262   263   264   265   266