Page 294 - LIKUTEY MOHARAN VOL-5.LIKUTEY MOHARAN VOL-5.1A
P. 294

‫מוהר"ן‬  ‫‪Pg: 294 - 10-Back 21-10-25‬‬              ‫דצר ליקוטי‬

             ‫תורה קלו‬

‫ּו ָבז ֶה ׁ ֶשּ ַמ ֲעלֶה ֶאת חֲבֵרֹו לְכַף ז ְכּות‪ ,‬יּוכַל לִהְיֹות ׁ ֶש ֲח ֵברֹו יַחֲ ֹזר ּבֹו וְֹלא ִיהְ ֶיה ׁשּוב ַמחֲֹל ֶקת‪,‬‬
‫אֹו ׁשֶּיִ ְהיֶה לֹו ַמּפָלָה‪ּ .‬כִי יּוכַל לִ ְהיֹות ׁ ֶשּגֶ ָחלִי ‏ם ַאּ ָתה חֹו ֶתה ַעל ראׁשֹו‪ָ ּ .‬בז ֶה ׁשֶ ַאּ ָתה ַמ ֲעלֵהּו‬

‫לְכַף ז ְכּות‪ .‬וְז ֶהּו ' ֱה ֵוי ּ ָדן ֶאת ּכָל ָא ָדם לְכַף ז ְכּות'‪ָ ּ' ,‬דן' ּ ַד ְי ָקא‪ּ ,‬כִי הּוא ּ ְבחִינַת ּ ִדין ּו ִמׁ ְשּ ָפט_ _ _ _ _ _ _ _‬

‫ובזה שמעלה את חברו לכף זכות‪ ,‬יוכל להיות שחברו יחזור בו ולא יהיה שוב‬
‫מחלוקת‪ ,‬או שיהיה לו מפלה‪ ,‬כי יוכל להיות ש"גחלים אתה חותה על ראשו" (משלי כה)‬
‫בזה שאתה מעלהו לכף זכות ד) כי בזה שאתה מעלה אותו למדרגה גבוהה שאינו יכול‬
‫לעמוד בה‪ ,‬הוא נופל‪ ,‬וזה דומה למיתת סקילה‪( .‬עיין בסולם פ' שופטים אות י')‪ .‬וזהו "הוי דן‬
‫את כל אדם לכף זכות"‪" ,‬דן" דיקא‪ ,‬כי הוא בחינת דין ומשפט ממש‪ ,‬כי ידוע שקודם‬

                                       ‫ליקוטים‬

‫יאמר‪ ,‬כי כל אדם יש בו התכללות מכולם‪ ,‬זו העבירה ומעשה זו בסגנון אחר‪ ,‬אצל אדם‬
‫ולכן לפני שאתה מגלה במקומך‪ ,‬כלומר אחר‪ ,‬וזה האדם הוא כועס על חבירו‪ ,‬ואמר‬
‫אצלך‪ ,‬את אותה מדה שאתה דן את חברך‪ ,‬שהוא ראוי שיעלה לו כך וכך‪ ,‬ומה שאמר ודן‬
‫אינך יכול לדון את חברך (ראשית חכמה שער את חבירו‪ ,‬בזה הפסק עצמו דנין אותו‪ ,‬כי‬
‫הוא בעצמו היה דן את עצמו בלא מתכוין‪,‬‬
                                                ‫הענוה פ"ה אות י')‪.‬‬
‫ועל כן הזהירו חכמינו ז"ל (אבות פ"א) והוה‬
‫דן את כל האדם לכף זכות‪ ,‬כי בהיות כשידין‬
‫את חבירו לזכות‪ ,‬לא יתן פסק על עצמו‪ ,‬ולא‬      ‫בפרי חיים (אבות פ"ב מ"ד‪ ,‬ופ"ג מ"א)‪ :‬בשם‬
‫ידונו אותו בשום עונש בחייו‪ ,‬וזה שאמרו‬        ‫הבעל שם טוב ז"ל שמעתי פירוש על המשנה‬
‫ואל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו‪,‬‬           ‫(אבות פ"ב) אל תדין את חבריך עד שתגיע‬
‫ר"ל דבר זה תדע שאין מראין לך מן השמים‬        ‫למקומו‪ ,‬שהקשה הלא אמרו רבותינו ז"ל‬
‫מעשה חבירך שתדין אותו‪ ,‬עד שתגיע‬              ‫(סנהדרין דצ"א ע"ב) שלעתיד ירכיב חיגר על‬
‫למקומו ממש‪ ,‬שעשית גם אתה כמעשה‬               ‫הסומא הנשמה והגוף וידונם ביחד‪ ,‬כי הנשמה‬
‫חבירך‪ ,‬ומראין לך מן השמים מעשה חבירך‬         ‫בעצמה אין יכולין לדון שהוא חלק אלוהי‬
‫שתדין אותו‪ ,‬וכאשר תדין אותו כן יהיה לך‪,‬‬      ‫ממעל‪ ,‬ובלי הגוף וודאי לא היתה חוטאת‪,‬‬
‫ונמצא שעל ידי זה תמיד תראה שתדין אותו‬        ‫והגוף בעצמו אין יכולין לדון שהוא דומם בלי‬
‫לכף זכות‪ ,‬ובזה תדין אותך בעצמך גם כן לכף‬     ‫הנשמה ע"ש‪ ,‬ואם כן קשה איך יכולין לדון‬
                                             ‫את האדם בעולם הזה‪ ,‬כשהוא ישן‪ ,‬והנשמה‬
                               ‫זכות ודפח"ח‪.‬‬  ‫לבדה הולכת למעלה‪ ,‬והגוף מונח על המטה‪,‬‬

                                             ‫והנשמה בלי גוף אינם יכולין לדון כנ"ל‪ ,‬ואם‬
                                             ‫כן איך מצינו עונשין בזמן שאדם חי‪ ,‬ותירץ‬
‫ד) בזוה"ק ע"פ הסולם (תצוה‪ ,‬קד)‪ :‬כתוב‪,‬‬        ‫דבאמת אין דנין אותו למעלה בשום עונש‪,‬‬
‫רק כמעשה דנתן הנביא שבא אל דוד המלך ונתן אהרן על שני השעירים גורלות גורל‬
‫ואמר לו בדרך משל (שמואל כ י"ב) ולרש אין אחד לה' וגורל אחד לעזאזל‪ .‬זה הוא השמחה‬
‫כל כי אם כבשה אחת וכו'‪ ,‬והשיב דוד המלך של המלשין‪ ,‬אשר הקב"ה מפיל גורל עמו‪,‬‬
‫כי בן מות הוא‪ ,‬ואמר לו הנביא אחר כך אתה ומזמין אותו‪ ,‬שיקח השעיר לעזאזל‪ ,‬ואינו יודע‬
‫הוא זה האיש‪ ,‬כן כשרוצים למעלה לדון את שאש דולק מפיל על ראשו ועל עם שלו‪.‬‬
‫האדם על איזה עבירה‪ ,‬מראין לו מן השמים כמש"א כי גחלים אתה חותה על ראשו‪.‬‬
   289   290   291   292   293   294   295   296   297   298   299