Page 369 - LIKUTEY MOHARAN VOL-5.LIKUTEY MOHARAN VOL-5.1A
P. 369

‫מוהר"ן טסש‬  ‫‪Pg: 369 - 12-Front 21-10-25‬‬      ‫ליקוטי‬

                 ‫תורה קמז‬

‫ׁשֶ ֵאין ָהעֹולָם ִמ ְת ַקּ ֵים ּונְ ָתנָּה לְ ֶעשְִרים ְוׁ ִשּׁ ָשה ּדֹורֹות‪ ,‬וְ ָע ַמד ּוׁ ְש ָתלָן וכו'‪ְ ,‬ו ֵהן הֵן ַעּז ֵי פָנִים‬

‫ׁשֶּבַּדֹור'‪ .‬נִ ְמצָא ׁ ֶשהָ ַעּז ֵי ּפָנִים ֵאינָם ּבִכְלַל ַקּ ָבלַת הַּתֹוָרה‪ּ ,‬כִי הֵם ֵמהַתתקע"ד ּדֹורֹות ׁ ֶשֹּלא_ _ _ _ _ _ _ _‬
‫התורה לאלף דורות‪ ,‬ראה שאין העולם מתקיים ונתנה לעשרים וששה דורות‪ ,‬ועמד‬
‫ושתלן וכו'‪ ,‬והן הן עזי פנים שבדור"‪ .‬ב) נמצא שהעזי פנים אינם בכלל קבלת התורה‪ ,‬כי‬
‫הם (*) מהתתקע"ד דורות (תשע מאות שבעים וארבעה) שלא היו ראויים לקבל התורה‪.‬‬
‫ג) וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה (נדרים כ‪" :).‬מי שיש בו עזות בידוע שלא עמדו רגלי‬

                  ‫באורים‬                                       ‫ליקוטים‬
‫ולאור כל אלה‪ ,‬נוכל להסיק במדת מה‬             ‫ב) בגמרא (חגיגה יד‪ :):‬רב אחא בר יעקב‬
‫כמה שיעור של ריצוי ורחמים צריך האדם‪,‬‬         ‫אמר על אשר קומטו שנאמר אשר קומטו‬
‫כדי להדמות למדת המצח שבראש‪ ,‬שירצה‬            ‫ולא עת נהר יוצק יסודם תניא אמר רבי‬
‫את הכל ‪ -‬שיביע רוגע ונחת רוח‪ .‬וידוע‬          ‫שמעון החסיד אלו תשע מאות ושבעים‬
‫שהמצאות של אדם טוב בבית‪ ,‬מרגיע את כל‬         ‫וארבע דורות שקומטו להיבראות קודם‬
‫בני הבית‪ .‬וירצה את הכל‪ ,‬יפייסם עד שכולם‬      ‫שנברא העולם ולא נבראו עמד הקדוש ברוך‬
‫יהיו מרוצים‪ .‬אפילו שימצא בני אדם כועסים‪,‬‬     ‫הוא ושתלן בכל דור ודור והן הן עזי פנים‬
‫ומדרכו של עולם שנמצאים בחברת אנשים‬           ‫שבדור ורב נחמן בר יצחק אמר אשר קומטו‬
‫כועסים‪ ,‬כועסים גם המה‪ .‬וגם אין דרכם של‬       ‫לברכה הוא דכתיב אלו תלמידי חכמים‬
‫בני אדם להתפייס בשעת הכעס‪ ,‬וכמ"ש (אבות‬       ‫שמקמטין עצמן על דברי תורה בעולם הזה‬
‫פ"ד מכ"ג)‪" :‬אל תרצה את חברך בשעת כעסו"‪.‬‬      ‫הקדוש ברוך הוא מגלה להם סוד לעולם‬
‫אך משתמע מלשון הרב‪ ,‬שבמשנה "אל תרצה‬
‫וגו'" מדובר בכלל העולם‪ ,‬משא"כ באדם‬                    ‫הבא שנאמר נהר יוצק יסודם‪ .‬וכו'‪.‬‬
‫דידן‪ ,‬שכל כולו טוב ורצון טוב עם הופעתו‬
‫ומבטו מרצה‪ ,‬וחזותו מעידה עליו שכולו‬          ‫ובמהרש"א‪ :‬על אשר קומטו‪ .‬פרש"י על‬
‫טוב‪ ,‬הרי אפילו אדם כועס נכנע לפניו‪ ,‬ומוכן‬    ‫תתקע"ד דורות שהעביר מן העולם כו' עכ"ל‪.‬‬
‫לקבל דברי ריצוי‪ .‬ואפילו שהם כועסים‪ ,‬ירצם‬     ‫אין רצונו שהעבירן מן העולם ממש דא"כ‬
‫וישקיטם ברצונו הטוב‪ ,‬שכן מצח הרצון הוא‬       ‫לא חטאו כלל ועל מה נדונו אלא שהעבירן‬
‫תמיד רוצה להשפיע טובה‪ ,‬ומרצה הגבורות‬         ‫אז קודם מתן תורה ושתלן בכל דור כו' ועל‬
‫ומתקנם‪ ,‬וכמ"ש בזהר הנ"ל‪ ,‬שבזמן מנחה‬          ‫מה שעושין רשעה בכל דור ודור שפיר נדונו‬
‫מתעוררים דינים קשים‪ ,‬ואילו במנחת שבת‪,‬‬
‫כשמופיע מצח הרצון‪ ,‬הוא מרצה הדינים‪,‬‬               ‫וכה"ג כתבו התוס' לפי גירסת הספרים‪.‬‬
‫ונעשה רעוא דרעוין‪ ,‬וכמו שנאמר בזמר "בני‬
                                             ‫ג) במהרש"א (זבחים קטז‪ :).‬שהיתה גנוזה‬
  ‫היכלא" לסעודה שלישית מהאריז"ל‪ .‬ע"כ‪.‬‬        ‫אצלו תתקע"ד דורות וכו'‪ .‬הזכיר להם‬
‫הרי לפנינו מקום גבוה של עזות דקדושה‬          ‫כל זה כי ראוי שיבא הקב"ה בנתינת קולי‬
‫שזה מצח רעוא דרעוין‪ ,‬וזה לעומת זה עשה‬        ‫קולות כל כך שישמעו כל העולם להודיע‬
‫האלוקים‪ ,‬שעזי פנים שבדור הרי כח המשחית‬       ‫לכל העולם כי חמדה טובה גנוזה היא אצלו‬
‫כזה הוא אבי אבות ההרס של הקדושה כמבואר‬       ‫והעביר מלפניו תתקע"ד דורות שלא היו‬
‫בהמשך ובליקוטים‪ ,‬ועל שם זה מכונים "עזות‬      ‫ראוים לקיים מצוותיה אשר קיומן הוא קיום‬
                                             ‫העולם וזולתה ראוי העולם לחזור לתהו‬
                                      ‫מצח"‪.‬‬  ‫ובהו כדאמרינן התנה הקב"ה עם מעשיו אם‬

                                                                       ‫יקבלו ישראל וכו'‪.‬‬

                                             ‫(*) עיין תוספתא בסוף הכרך‪.‬‬
   364   365   366   367   368   369   370   371   372   373   374