Page 420 - LIKUTEY MOHARAN VOL-5.LIKUTEY MOHARAN VOL-5.1A
P. 420
מוהר"ן Pg: 420 - 14-Front 21-10-25 תכ ליקוטי
תורה קנג
אֹור ּ ְפנֵי הַָרבַ .ו ֲאז ַי ָראּוי ׁשֶ ָהַרב ,יִ ְתָר ֶאה ַעצְמֹו ּ ְבתֹוְך ּפְנֵי הַּ ַתלְ ִמיד ַה ְמ ַקּ ֵבל ּפָנָיוּ ,כְמֹו ּ ְבכָל
ַמְר ָאה ְמלֻּ ֶטׁשֶתׁ ,שֶּכָל ָהעֹו ֵמד ּכְנֶגְּ ָדּה רֹו ֶאה ֶאת ַעצְמֹו ּבְתֹוְך הַּ ַמְר ָאהּ .כֵן ְמ ֻחּיָב ּגַם ּכֵן ּכָאן,
ׁשֶהַּ ַתלְ ִמיד יְקַּ ֵבל ּפְנֵי ָהַרב ,הַ ְינּו ׁשֶּ ְי ַקּבֵל ּ ְפנֵי הַָרב לְתֹוכֹוׁ ,שֶּיִ ְתָר ֶאה ּבְתֹוכֹו ּפְנֵי הַָרב .וְז ֶהּו
ַקּבָלַת ּ ָפנִיםַ ,ה ְינּו ַקּבָלַת ּפָנִים ַמּ ָמׁש ּכַּנַ"ל_ _ _ _ _ _ _ _.
לקבל פנים ,לקבל אור פני הרב .ד) כי צריך שיהיה השתוות הצורה בסוד פנים בפנים,
בגדר של פנים קטנים שמקבל מפנים גדולים .ואזי ראוי שהרב ,יתראה עצמו בתוך פני
התלמיד המקבל פניו ,כמו בכל מראה מלוטשת ,שכל העומד כנגדה רואה את עצמו
בתוך המראה ,כן מחוייב גם כן כאן )*( ,שהתלמיד יקבל פני הרב ,היינו שיקבל פני הרב
לתוכו ,שיתראה בתוכו פני הרב .ה) וזהו קבלת פנים ,היינו קבלת פנים ממש (כמים
פנים אל הפנים כן לב האדם אל האדם) כנ"ל.
ליקוטים
ובבן יהוידע (סוטה מז :).משמת רבן יוחנן ובמהר"ל (שם) :חכמת אדם תאיר וכו'.
השאלה הזאת למה היו פניו צהובין כאלו בן זכאי בטל זיו החכמה ,כתב רש"י ז"ל ,זה
היה שכור ,ולכך השיב משום חכמת אדם לא ידענא מה הוא .ונ"ל בס"ד דבר זה הוא
תאיר פניו .וההוא מינא הוי שאיל ליה כי פניו מה שאמרו בגמרא על רבי יהודה שהיו פניו
יפים כמו מגדלי חזירים ומלוי בריבית שאינם מאירים ,ואמרה לו אותה מטרוניתא פניך
דואגים ולכך פניהם יפים ולכך השיב משום דומין לשתויי יין ,או למלוים ברבית ,או
שתמיד נכנס לבית הכסא ואלו שני דברים ,למגדלים חזירים ,ואמר לה כולהו ליתנהו בי,
האחד זכות השכל והשני זכות הגוף מצד אלא חכמת אדם תאיר פניו ע"ש ,וקודם רבן
היציאה ,והיה לו זכות השכל וזכות הגוף .יוחנן בן זכאי היה ניכר הארת פנים הזאת
בתלמידי חכמים הרבה .ונ"ל שהיה להם אודם
עוד שם (נ :):התורה חכמה אלקית נבדלת בפניהם ,כאודם של התוקע בשופר בציבור
אין ראוי למי שנפשו יש לו יחוס אל הגשמי ,ביום ראש השנה ,ועיין בספר הכוונות שם
ולפיכך אמר שהיופי היא מעלה גשמית בסוד האודם הזה.
שהיופי לגוף ואינו ראוי אל התורה ובארנו
ד) בספר מדות (ערך למוד ,ח"ב אות ט"ו): דבר זה במסכת תענית ע"ש .ולא יקשה לך
הא דלעיל שאמר חכמת אדם תאיר פניו ,זכי הראות יכולין להכיר את האדם ,מי רבו
שתראה מזה כי היופי ראוי לאדם השכלי ,שלמדו תורה .ודוקא כשמכירין את תאר פני
וכאן אמר אדרבא כי אין ראוי היופי לאדם הרב ,כי על ידי ההלכות שלמד מרבו ,נעשה
שיש לו החכמה .כי אין זה קשיא כי מה פני התלמיד כתאר פני הרב ,כי ההלכה הוא
שאמר חכמת אדם תאיר פניו דבר זה כמו חכמתו המאיר תאר פניו (חכמת אדם תאיר
שהיה אצל משה שנאמר בו כי קרן אור פניו ,פניו) ,וכשמקבל ההלכה מקבל חלק מתאר
ואין היופי ההוא יופי גשמי רק אור נבדל פניו ,ולפי רבוי ההלכות כן נתרבה חלקי תאר
שראוי לבעל שכל ,כי החכמה היא אור בודאי פניו.
אבל היופי שנאמר כאן הוא היופי הגשמי
ה) בפרפראות לחכמה (סימן ה ,אות ואין זה גמור אור שדבר זה אין ראוי לחכמה,
כו) :תיקון החמשה חושים שבמוח נעשה ודבר זה מבואר אין להאריך בו.
גם עכשיו ,כי חוש הריח שנתתקן על ידי
(*) עיין תוספתא בסוף הכרך.