Page 440 - LIKUTEY MOHARAN VOL-5.LIKUTEY MOHARAN VOL-5.1A
P. 440

‫מוהר"ן‬  ‫‪Pg: 440 - 14-Front 21-10-25‬‬           ‫תמ ליקוטי‬

             ‫תורה קנה‬

‫ּכְמֹו לְ ָמׁ ָשל‪ּ ,‬כְׁשֶּ ַמּנִי ִחין חִּ ָטה ּ ְב ֶאֶרץ טֹובָה‪ֲ ,‬אז ַי הּוא ּגָ ֵדל ְוצֹו ֵמחַ יָפֶה‪ ,‬וְ ֵאינֹו ַמּז ִיק לֹו ׁשּום‬
‫רּו ַח ְוֹלא ז ִיקִים ּוְר ָע ִמים‪ ,‬וְז ֶה ֵמ ֲח ַמת ׁשֶּ ֵיׁש ּ ֹכ ַח הַּצֹו ֵמחַ וְ ֹכ ַח ַהּגֹו ֵדל‪ַ ,‬על ּכֵן ֵאינֹו ַמּז ִיק לֹו ׁשּום‬
‫ּ ָד ָבר‪ֲ .‬אבָל ּכְׁ ֶשּנֹו ְתנִין הַחִּ ָטה ּ ְב ֶאֶרץ ׁ ֶש ֵאינָּה טֹובָה לִז ְִרי ָעה‪ֲ ,‬אז ַי הּוא נְִרקָב ּבָ ָאֶרץ‪ֵ ,‬מ ֲח ַמת‬
‫ׁ ֶש ֵאין לֹו ּכֹחַ הַּצֹו ֵמ ַח וְ ֹכ ַח הַּגֹו ֵדל‪ֶ .‬ו ֱאמּונָה הִיא ּבְחִינַת ּ ֹכ ַח ַהּגֹו ֵדל ְוכֹ ַח ַהּצֹו ֵמחַ‪ּ ,‬כְמֹו ׁ ֶשּכָתּוב‬
‫(אסתר ב)‪ַ " :‬ו ְי ִהי אֹו ֵמן ֶאת הֲ ַדּסָה"‪ ,‬לְׁשֹון ּגִּדּול‪ּ ,‬וכְמֹו ׁשֶ ָא ְמרּו ַרּבֹו ֵתינּו‪ ,‬ז ִכְרֹונָם לִ ְבָרכָה (שבת‬
‫ל"א)‪ֱ ' :‬אמּונָה ז ֶה סֵ ֶדר ז ְָר ִעים'‪ .‬וְ ַעל ּכֵן ּכְׁשֶּיֵׁש לֹו ֱאמּונָה‪ֶ ׁ ,‬שהִיא ּבְ ִחינַת ּכֹחַ הַּגֹו ֵדל ְוכֹחַ‬
‫הַּצֹו ֵמ ַח‪ֲ ,‬אז ַי ֵאין ַמּז ִיק לֹו ׁשּום ּ ָד ָבר‪ְ ,‬ו ֵאינֹו יֵָרא ִמּׁשּום ָא ָדם וְׁשּום ּ ָד ָבר‪ּ ,‬ו ִמ ְתּפַּלֵל ּבַ ִחּיּות‬
‫ּכָָראּוי‪ ,‬וְנֹוסֵ ַע לְ ַהּ ַצּ ִדיק‪ּ ,‬כִי ֵאינֹו ִמ ְתיֵָרא ּו ִמ ְתּ ַפ ֵחד ִמּׁשּום ִענְ ָין ׁ ֶשּבָעֹולָם‪ֲ .‬אבָל ּכְׁ ֶשּיֵׁש חִּסָרֹון‬
‫ּבָ ֱאמּונָה‪ֲ ,‬אז ַי ֵאין לֹו ּ ֹכחַ ַהּגֹו ֵדל וְכֹ ַח ַהּצֹו ֵמ ַח‪ַ ,‬ו ֲאז ַי הּוא נְִרקָב ַמּ ָמׁש‪ּ ,‬כְמֹו הַחִּ ָטה הַּנַ"ל‪ ,‬וְ ַעל‬

            ‫ּכֵן ֵיׁש לֹו ַע ְצבּות וְ ַע ְצלּות ּוכְבֵדּות‪ְ ,‬והּוא נְִר ָקב ַמּ ָמׁש‏‪_ _ _ _ _ _ _ _.‬‬

‫השמחה‪ ,‬כמ"ש "ישמח צדיק" ועוד‪ ,‬הרי שבהתקרבות לצדיק אפשר להגיע לשמחה‬
       ‫ולבטל העצבות ועצלות‪ ,‬אך העצלות מונעת ממנו להגיע ולהתקרב אל הצדיק‪.‬‬

‫כמו למשל כשמניחין חטה בארץ טובה‪ ,‬אזי הוא גדל וצומח יפה‪ ,‬ואינו מזיק לו‬
‫שום רוח ולא זיקים ורעמים‪ ,‬וזה מחמת שיש כח הצומח וכח הגודל‪ ,‬על כן אינו מזיק‬
‫לו שום דבר‪ .‬אבל כשנותנין החטה בארץ שאינה טובה לזריעה אזי הוא נרקב בארץ‪,‬‬
‫מחמת שאין לו כח הצומח וכח הגודל‪ .‬לאמר שלנפש הישראל יש לה פוטנציאל אדיר‬
‫להאיר מסוף העולם ועד סופו‪ ,‬וכדי להוציא מהכח אל הפועל צריך אמונה‪" ,‬אמונה זה‬
‫סדר זרעים" כדלהלן‪ .‬ואמונה היא בחינת כח הגודל וכח הצומח‪ ,‬ג) כמו שכתוב (אסתר‬
‫ב)‪" :‬ויהי אומן את הדסה"‪" .‬אומן" הוא לשון גידול‪ ,‬וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה‬
‫(שבת ל"א)‪" :‬אמונה זה סדר זרעים"‪ .‬ועל כן כשיש לו אמונה‪ ,‬שהיא בחינת כח הגודל‬
‫וכח הצומח‪ ,‬אזי אין מזיק לו שום דבר‪ ,‬ואינו ירא משום אדם ושום דבר‪ ,‬ומתפלל בחיות‬
‫כראוי ונוסע להצדיק‪( ,‬למרות שנסיעה לצדיק כרוכה בהרבה קשיים ואין צורך לפרט)‪,‬‬
‫כי אינו מתיירא ומתפחד משום עניין שבעולם‪ .‬אבל כשיש חסרון באמונה‪ ,‬אזי אין לו‬
‫כח הגודל וכח הצומח‪ ,‬ואזי הוא נרקב ממש‪( ,‬מבחינה רוחנית)‪ ,‬כמו החטה הנ"ל‪ ,‬ועל כן‬

                                    ‫יש לו עצבות ועצלות וכבדות‪ ,‬והוא נרקב ממש‪ .‬ד)‬

                                     ‫ליקוטים‬

‫ג) בביאור הליקוטים (א)‪ :‬על אודות ותאבדו דרך כי יבער כמעט אפו‪ .‬כי אף על‬
‫האמונה [שבבחינת ארץ ישראל]‪ ,‬שנמצא פי שכל הדרכים הנאבדים יהיו ממלאך האף‬
‫בה כח הגודל וכח הצומח‪ ,‬להינצל מעצבות והכעס‪ ,‬הממונה על כל המשחיתים והדינים‪.‬‬
‫ורקבון‪ .‬ותפס למשל מזריעת חטה בארץ אבל דרך האש והתבערה‪ ,‬הוא מהעיקר האף‬
‫טובה‪ ,‬ולכאורה מובן ומבואר הדבר גם והמדת הדין הנ"ל‪ .‬וגם ממילא מבואר‪ ,‬שביקוד‬
‫זולת המשל‪ .‬אבל מרחוק תבין בפניני דבריו האש דקדושה‪ ,‬לציון הר קדשו [הנזכר שם]‪,‬‬
‫הקדושים‪ ,‬לסבב על סוד הכתוב ארץ חטה נתבטל הדין והאש הגהינום מעל האדם‪ .‬וכו'‬
        ‫וכו'‪ .‬וגם מלשונו הקדוש בביאור הכתוב עיי"ש‪.‬‬
                                     ‫ויקוד ארצה [מלשון כיקוד אש]‪ ,‬ארך אפים‬
‫ד) בצוואת הריב"ש (הנהגות ישרות‪ ,‬אות‬  ‫ראה‪ ,‬תבין מרחוק בביאוריו [ל]מעשה האונס‬

‫שמרומזת במזמור למה רגשו וכו'‪ ,‬פן יאנף מ"ו)‪ :‬ואל ירבה בדקדוקים יתירים בכל דבר‬
   435   436   437   438   439   440   441   442   443   444   445