Page 484 - LIKUTEY MOHARAN VOL-5.LIKUTEY MOHARAN VOL-5.1A
P. 484
מוהר"ן Pg: 484 - 16-Front 21-10-25 דפת ליקוטי
תוספתא
תוספתא תורה ק"י
לחבריה .כי ע"י הזווג הגדול שבגמר התיקון הרגשת הרע גורמת פרודא מאמונתו ית' ע"ש.
יזכו לתשובה מאהבה כי יגמרו תיקון כלי ונמצא שאם האדם מתאמץ בעת הרגשתו
הקבלה ,שיהיו רק ע"מ להשפיע נ"ר להשי"ת, הרעה שלא לפגום אמונתו מחמת זה ,ויוכל
ויתגלה לנו בזווג הזה כל הטוב והעונג הגדול לשמור התורה והמצוות בשלמות ,הרי הוא
של מחשבת הבריאה ,ואז נראה בעליל ,כי מקבל שכר .ואם חלילה אינו עומד בנסיון
כל אלו העונשים שהיו בימי הירידה עד ומקבל פרודא ,הוא מתמלא בהרהורים רעים
שבאנו להרהורים לתהות על הראשונות ,הם כמ"ש שם .ונודע כי על הרהורים אלו אמרו
היו המטהרים אותנו ,וגורמים ישרים לכל חז"ל (עיין קידושין מ ,).שהקב"ה מעניש עליהם
האושר והטוב ,שהגיע לנו בעת גמר התיקון, כמו על מעשה ,שע"ז כתוב למען תפוש את
כי לולא אותם העונשים הנוראים לא באנו בית ישראל בלבם .גם נודע שצדקת הצדיק
לעולם לעונג ולטוב הזה ,ואז הזדונות האלו לא תצילנו ביום פשעו ,אכן זה רק בתוהה
נמצאים נהפכים לזכויות ממש .וז"ש יום ליום על הראשונות .אמנם לפעמים מתגברים
יביע אומר ,שכל עליה ועליה שמטרם גמר ההרהורים על האדם ,עד שתוהה ח"ו על
התיקון ,היא יום אחד מאינון יומין עלאין ריבוי המעשים הטובים שעשה ,ואומר מה
דמלכא ,משבחין לון לחברייא .ונמצא עתה בצע כי שמרנו משמרתו וכי הלכנו קדורנית
שהוא חוזר ומתגלה בכל הדרת שלמותו מפני ה' צבאות ,כי אז נעשה רשע גמור ,שהרי
השייכת לאותו יום ומשבח לחברייא הוא תוהה על הראשונות ,והוא מאבד כל
התמכין דאורייתא ,עם ההיא מלה דאמר המע"ט שעשה בהרהור רע זה .כמ"ש צדקת
כל חד לחבריה ,שהוא שוא עבוד אלהים הצדיק לא תצילנו ביום פשעו .ועכ"ז מועילה
ומה בצע כי שמרנו משמרתו ,שהביאם אז תשובה .אבל אז נחשב כמתחיל לעבוד ה'
לעונשים גדולים ,כי עתה נהפכו לזכויות, מחדש ,וכקטן שנולד דמי ,שהרי כל צדקתו
שהרי כל שלמותו ואשרו של אותו יום לא
היו יכולים להתגלות עתה באותו פאר והדר מימים שעברו חלפה ואינה.
לולא העונשים ההם ,וע"כ נחשבו דוברי והנה הנהגת טוב ורע גורמת לנו הרבה
המלות ההן ,ליראי ה' ולחושבי שמו ,כמו פעמים עליות וירידות כנ"ל ,כל אחד לפי מה
המע"ט האמיתים ,וע"כ נאמר גם עליהם, שהוא .ותדע שכל עליה נחשבת משום זה
וחמלתי עליהם כאשר יחמול איש על בנו ליום בפני עצמו ,כי מסבת הירידה הגדולה,
העובד אותו .וז"ש יומא ליומא יביע ההוא שהיתה לו בינתים ,בהיותו תוהה על
אומר ומשבח ליה .כי כל הלילות האלו ,שהם הראשונות ,נמצא בעת עליה ,שהוא כקטן
הירידות ,היסורים והעונשים ,שהפסיקו את שנולד כנ"ל .הרי שבכל עליה הוא כמתחיל
דבקות ה' ,עד שנעשו ימים מרובים בזה אחר מחדש לעבוד את ה' ,וע"כ נחשבת כל עליה
זה ,הנה עתה אחר שגם הלילות והחושך ליום מיוחד .ועד"ז כל ירידה נחשבת ללילה
שבינתים נעשו גם הם לזכויות ולמעשים
טובים ,ולילה כיום יאיר וחשכה כאורה ,שוב מיוחד.
אין הפסקות בינתים ,ונמצאים מתחברים וזה אמרו יום ליום יביע אומר ,יומא
כל השתא אלפי שני ליום אחד גדול בלבד, קדישא מאינון יומין עלאין דמלכא .דהיינו,
ונמצאים כל הזווגים שיצאו בזה אחר זה, בכל עליה שהיתה לו לאדם שנתדבק
אז ביומין עלאין של הקב"ה משבחין לון
לחברייא ואמרין ההיא מלה דאמר כל חד
