Page 334 - M.BIYALIK_hyiti psanter levadi.M.BIYALIK_hyiti psanter levadi.1A
P. 334

‫‪Pg: 334 - 11-Back 21-12-05‬‬

‫לחשוב ברגיעה ולהעלות את מחשבותיה על הנייר‪ .‬״אני אכתוב את השיר‬
‫בכתיבה רהוטה״‪ ,‬היא מבטיחה לעצמה (עמ׳ ‪ ;)68‬הדפים הרבים שהכינה ״יכוסו‬
‫הלילה באותיות״‪ .‬אחרי שיחת טלפון עם אהובתה (שיחה שקשה לה לנתק‬
‫כי ״פתאום משהו אבוד לי בבדידות הזו״‪ ,‬עמ׳ ‪ ,)71‬היא מרשה לעצמה כמה‬
‫וכמה הזיות ארוטיות‪ ,‬אגב ציטוט שורה משיר של משורר הומוסקסואל (יותם‬
‫ראובני‪ :‬״הצורך הפתאומי לגעת כדי לא למות״)‪ .‬אלה מפנות את המקום לפנייה‬
‫הומוריסטית אל ״קוראיי הנכבדים‪ ,‬החביבים‪ ,‬האוהדים והעוינים״ (עמ׳ ‪)74‬‬
‫בנוסח שהיה מקובל על כמה מן הרומניסטים של המאה הי״ח והי״ט (פילדינג‪,‬‬
‫דיקנס)‪ ,‬להיזכרות לא אוהדת בבן זוג לשעבר‪ ,‬ולאט לאט שוקעת הדוברת‬

                ‫במחשבות רציניות ובזיכרונות שמוליכים אליהן או מהן והלאה‪.‬‬
‫המחשבות נראות שונות זו מזו – אבל שורשן אחד‪ ,‬והוא אחוז בשאלה‬
‫העיקרית שעליה מנסים להשיב ה״פואמה״ והקובץ ״מוסיקה אחרת״ כולו‪.‬‬
‫שאלה אחת היא אם זהותו של האדם – של המשוררת עצמה‪ ,‬כמובן –‬
‫היא דבר אחיד ורצוף‪ .‬הכוונה לא רק ל״מעמקי הנפש״ או לעניין מטפיזי‬
‫כלשהו‪ ,‬אלא לסימנים הפשוטים והראשוניים של הזהות‪ ,‬כגון דמות האדם‬
‫כמו שהיא נשקפת מן הראי‪ ,‬התנהלותו היומיומית‪ .‬למשוררת אין תשובה‬
‫על השאלה‪ ,‬ובכל זאת היא מחליטה לתרגל את האפשרות שהאדם משתנה‬
‫מפעם לפעם‪ :‬״אני פוגשת את עצמי לראשונה הערב״ (עמ׳ ‪ .)76‬השאלה‬
‫האחרת כרוכה בזיכרון לא חביב‪ .‬לקראת בחינת הגמר הגימנסיונית בספרות‬
‫הצטיידה אלישע – שהייתה אמורה להצטיין בבחינה – בשלושה עטים‬
‫חדשים‪ .‬אלא שכל השלושה לא תפקדו‪ ,‬והנבחנת נאלצה לכתוב את תשובותיה‬
‫בעט שהשאילה לה הבוחנת – עט בעל צבע דיו חיווריין‪ ,‬חסר דם‪ ,‬ומשום כך‬
‫כמעט נכשלה בבחינה‪ .‬הזיכרון הזה דומה לחלום אימה של העומד לא מוכן‬
‫למבחן חשוב‪ ,‬כגון בחינת הבגרות בגימנסיה‪ .‬פרויד ראה בחלומות כאלה ניסיון‬
‫של המוח לשמור את מנוחתו ושנתו של החולם‪ ,‬שהרי הלה יודע שבעצם כבר‬
‫עמד בהצלחה במבחן הזה‪ ,‬והדאגה המטרידה אותו בשנתו (זו‪ ,‬כמובן‪ ,‬מייצגת‬
‫מועקות אחרות‪ ,‬לא מודעות) מיותרת לגמרי‪ .‬והרי גם גבריאלה אלישע‪,‬‬
‫שבקושי סחטה מן הדיו הדליל ציון מספיק בבחינת הבגרות בספרות‪ ,‬נעשתה‬
‫אחר כך לסופרת מוערכת‪ ,‬למשוררת‪ ,‬לעורכת ולמתרגמת‪ .‬משמע – לא לדכדך‬

                                                        ‫בא הזיכרון אלא לעודד‪.‬‬
‫ההתעודדות קשורה בשאלה המכרעת‪ ,‬המוצגת באחד השירים המרכזיים‬
‫ביותר במחזור הפואמתי‪ :‬האם הייתה המשוררת ועודנה ״כישלון״? לפנים כך‬
‫ראתה את עצמה‪ :‬״מי שנכשל״‪ .‬אבל עכשיו היא עורכת ״בדק־בית‪ ,‬בדיקת‬
‫מחשבה‪ ,‬ביקורת הרגשות״ (עמ׳ ‪ )78‬ומגלה ש״בעיית הכישלון״ היא יחסית;‬

                                                               ‫‪ | 334‬דן מירון‬
   329   330   331   332   333   334   335   336   337   338   339