Page 339 - M.BIYALIK_hyiti psanter levadi.M.BIYALIK_hyiti psanter levadi.1A
P. 339
Pg: 339 - 11-Back 21-12-05
משהעמידה אותו באותיות של קידוש לבנה בפתח ״ספר השירים של אלה
בת־ציון״24.
ז
למודעות מלאה לאפשרות זו וליכולת להפעיל אותה במעשה השירי
תגיע המשוררת רק בשנות התשעים ולאחר תקופה ממושכת של הימנעות
מפרסום קובצי שירה חדשים .לפי שעה עדיין עומדת (ואולי מותר אפילו
לומר ״תקועה״) לפניה השאלה אם המרגוע המתבקש לה ניתן להשגה.
שאלה זו מוצבת במרכז הקובץ הקטן המעולה (מבחינת ההישג השירי־הלירי)
״השראה״ ,שראה אור שנתיים אחרי קודמו .נקודת המוצא מוצגת בקדמת
הספר בשני מודוסים מקבילים :האחד – המיוצג בקובץ בכמה שירים ,שהשלם
בהם הוא שיר הפתיחה ״עלה ביער״ (עמ׳ – )135הוא ציורי־סיטואטיבי .הדובר
או הדוברת מנסים להמחיש תמונה של רגע מרגוע טהור ,בין שההמחשה
מבטאת בקשה ואיחול עצמי ,ובין שהיא מתארת מציאות חווייתית נוכחת.
כך או כך היא נאחזת בקטע מציאות שמכיל בתוכו כביכול את הוויית הרגיעה.
המרגוע מדומה כאן לעלה של עץ מעצי היער ,״עלה ירוק /חולם זמירים בין
עופאיו״ של העץ; כמוהו כאדם השרוע לקראת שעת חצות על משכבו ״שאנן
וירוק כמו עלה ביער״ ,מאזין ממקומו המוגן ל״קול הגשם״ ,שסילוניו החדים
מוטחים אל שמשת החדר .המודוס השני הוא הגותי־דיוני ,ומשום כך עליו
לבחון את נושאו גם מחוץ למובלעת הרגע החווייתי הטהור או מעבר למשאלה
המתבטאת בו .כך השיר ״קולות בודדים רחוקים״ (עמ׳ )138-137נפתח בקביעה
״המרגוע הוא המצב הנפלא ביותר /שעולה בדעתי״ ונמשך בתיאור רגע נעים
ומלטף ,שהחשיבה הנמרצת של המשוררת קורעת אותו לגזרים .זה יכול להיות
רגע של שיחה נינוחה על ״נושאים מופשטים״ עם מישהו שהדוברת ״אהבה
את קולו״ .עכשיו שהלך הגבר שדיבר ,היא נוכחת ש״הלבד״ ו״החושך״ שלאחר
לכתו נעימים הרבה יותר מנוכחותו .הדיבורים שהשמיע בעצם לא עניינו אותה
כלל .הדוברת אומנם העמידה פני מתעניינת ,שיחקה ״את אובדת־העצות /
הזקוקה להדרכת המבוגרים״ ,אבל ״לאמיתו של דבר אין לי רספקט ולא
התחשבות /בדעתו של מישהו״ .המרגוע לא היה אפוא אלא העמדת פנים;
או שמא בכל זאת היה בו ממש .הרוגע מעורב וחלקי תמיד .״יש להיגמל
מתחושת המחסור /ולראות כל רגע ורגע כשלמות״; יש להבין את הקשר בין
24ספר השירים של אלה בת־ציון ,הוצאת דגש ,ירושלים ,1997עמ׳ .*6
פניה הלוטים של הזמרת | 339
