Page 340 - M.BIYALIK_hyiti psanter levadi.M.BIYALIK_hyiti psanter levadi.1A
P. 340
Pg: 340 - 11-Front 21-12-05
הרגע היחיד לרוגע; כלומר לקבל את האוטונומיות של כל רגע בפני עצמו.
מלבד זאת ,כמעט בכל מצב נדרשת ״פשרה הוגנת״ ,כמו בפגישה בין הדוברת
לנמענת בשיר ״קונטורים״ (עמ׳ .)136זו וזו מרגישות שהן חיות שלא בזמנן,
ומשום כך חברותן אינה מושלמת .כל אחת מהן הייתה צריכה להיוולד במאה
ה־ 19או במאה ה־ ,21אבל הן יכלו להיפגש רק בתחום הביניים של המאה ה־
.20נדרשו אפוא גישור וגמישות ,כמו זו של הגפן ״המטפסת על הפרגולה״.
השתיים חייבות לצעוד מתחת לקשת הצמחית הזאת ״בפסיעות מדודות /על
פני שביל החצץ״; לקבל את הכלל ״׳לכל בית יש נשמה׳״ משל עצמו.
ואולם מתברר שקבלה כזו כרוכה בתרגול נפשי קשה ומאמץ ,שלא תמיד
אפשר לעמוד בו .למשל ,בזמן סערה לילית משתוללת מרגישה הדוברת
(בשיר ״סערה מייללת בעולם שמחוץ לחלון״ ,עמ׳ )*13שעליה ״להזעיק
את כל ניסיון חיי״ כדי לקיים את שיווי המשקל הנפשי שלה .יתר כל כן,
כדי להישאר רגועה עליה לשנות את ״פרופורציות חיי״ ,ללמוד ״להסיט
את המשקל מנקודת כובד אחת /לנקודת כובד נטולת משקל״; ללמוד איזון
מ״קורי עכביש נטווים בזווית שבין הקיר לתקרה״ ואינם זעים ,אינם נענים
לסערה המייללת מחוץ לחלון ,כלומר להסתגל למודוס קיומי נטול משקל .זה
מבוקש שכמעט אינו ניתן להשגה.
ככל שאלישע מתרכזת במודוס המבוקש הזה ,היא נוכחת שהוא דומה לשינה
או לשקיעה במצב קטטוני .בשיר החותם את הספר שוקעת הדוברת ״בזרועותיו
של מורפיאוס״ (עמ׳ ,)159אל השינה והחלומות .לכאורה היא שרויה במצב
״רומנטי״ נעים .״רוח רעננה מסתננת מבין החרכים – ־ /מחשבות מצטללות
/תפיסת עולם מתבהרת״ .אבל בעצם היא יודעת שהיא צועדת ב״דרך בלתי
הפיכה״ (עמ׳ ,)*44גולשת ״אל מתחת לסף״ ,נסחפת אל תוך ״הספר החתום
בחושך״ .כך היא גם מתנהלת ״על סף משבר״ (עמ׳ .)153-152כדי להתגבר
על הבדידות ועל כאב האהבה שאינה נענית ,על הדוברת להשתחרר ״מכבלים
של געגועים״ ולהציף את עצמה במוזיקה .״רק מוסיקה מציפה את החדר
/בישיבה דמומה אני נסחפת איתה״ .אבל בעודה נסחפת עם המוזיקה חשה
הדוברת ״איך האין מושך אותי כנראה /וגם מטיל עליי מורא /איך אני נמוגה
/אל תוך השקט הנצחי״ .אפילו רגעים של אקסטזה ,הגם שהם כשלעצמם
מתוארים בעוצמה רבה ,מוליכים בסופו של דבר לאובדן הדרגתי של הקיום,
״כמו תאוצה״ שנפוגה מעט־מעט ,״הולכת ונבלעת בעלטה /שסבבה אותי
פעם״ (״הולכת ונבלעת״ ,עמ׳ .)139תחילה באה הסטטיות (״איך יוצאים מן
הסטטיות המסוימת״) .״הזמן החולף ממית בי תקווה״ (״קצת להתפעם״,
עמ׳ .)*16המחשבות נסחפות יותר ויותר לעבר המוות ,שיהיה ,כך מקווה
| 340דן מירון
