Page 338 - M.BIYALIK_hyiti psanter levadi.M.BIYALIK_hyiti psanter levadi.1A

‫‪Pg: 338 - 11-Back 21-12-05‬‬

‫ואולם דרך זו אינה אפשרית לאלישע אלא ברגעים יחידים‪ ,‬משום זיקתה‬
‫הנסערת והמתמדת לסובייקט‪ ,‬לריגושים שהוא מעורר‪ ,‬ל״כיסופיו לאובייקט״‪,‬‬
‫שהם ״אוטונומיים״ לא פחות מן הכאב של אי־השגת המגע איתו‪ ,‬הם תמצית‬

‫מהותה הנפשית ומקור הסערות המתחוללות בלי הרף בנוף הפנימי שלה‪.‬‬
‫בעולמה של גבריאלה אלישע קיימת באופן תאורטי רק צורה אחת של‬
‫יחס לאובייקט שמסוגל כביכול לעמוד איתן כסלע – האמונה הדתית‪ ,‬כלומר‬
‫היחס לאובייקט האבסולוטי והאולטימטיבי‪ :‬אלוהים‪ .‬המשוררת אזכרה את‬
‫האל ויראתו בכל קובצי שירתה‪ ,‬מן הראשון שבהם‪ .‬אבל האזכור היה מקוטע‬
‫והיפותטי‪ .‬הוא עדיין כזה; אבל ב״טקסטים ומיני־טקסטים״ מתחילה בכל‬
‫זאת ההליכה לעבר התחזקות האחיזה‪ ,‬שתהפוך את גבריאלה אלישע לאלה‬
‫בת־ציון‪ .‬ההתחזקות ניכרת בעיקר באמצעות הבנה דתית של השירה שהיא‬
‫״ממשלה בנעלם״‪ ,‬וממשלה כזו היא מתת אל‪ ,‬שאינה יכולה לנבוע משום‬

‫מקור זולת בורא העולם בעצמו‪ ,‬ולכן‪:‬‬

‫ְּכ ֵה ֶל ְך ר ֹו ֵעד ִּב ְפ ֵני ק ֹונ ֹו‬
‫ֶא ֱע ֹמד ְל ָפ ֶני ָך ק ֹו ִני‬

‫ּו ָמה ְּב ֵצי ָד ִתי ִאם ֹלא ְּפס ּו ֵקי ׁ ִשי ָרה‬
‫ְל ֶד ֶר ְך ֲא ֻר ָּכה?! – ־‬

‫ְּב ָח ְכ ָמה ְי ַצ ְר ַּת ִני‬
‫ְּכמ ֹו ֶאת ַה ָ ּי ֵר ַח ְו ֶאת ַה ּכ ֹו ָכ ִבים‬

‫ְו ַאף ִלי ָנ ַת ָּת ֶמ ְמׁ ָש ָלה‬
‫ַּב ֶּנ ֱע ָלם‬
‫(עמ׳ ‪)112‬‬

‫״אף לי״ כמו לו לעצמו‪ ,‬שכן אין הנעלם אלא צורת הנפעל של העולם‪ .‬משום‬
‫כך כתיבת השיר היא מעשה נבואי מעין מעשהו של יחזקאל בבקעת העצמות‬
‫היבשות‪ .‬מארבע הרוחות באות המילים כמו ״ההרגשה ההיולית״ המעוררת‬
‫את השלד מתרדמתו הגרמית המתפוררת‪ .‬המילים בונות את השלד מחדש‪,‬‬
‫נעשות ל״עצמות לשיר״‪ ,‬״קורמות עור וגידים״‪ ,‬ובסופו של דבר הן מפיחות‬
‫״רוח חיים״ בשיר‪ .‬רק אז באות ״מילות הנשמה היתרה״‪ ,‬והן המעניקות לשיר‬
‫לא רק חיים‪ ,‬כי אם גם קדושה‪ .‬התיאור היחזקאלי הזה של יצירת השיר‪,‬‬
‫המובא בפתח הקובץ (עמ׳ ‪ ,)109‬נעשה בעיני גבריאלה אלישע לאבן הבוחן‬
‫של שירתה‪ .‬השיר ״יבואו המילים לשלד השיר״‪ ,‬היה למוטו של שירתה כולה‬

‫‪ | 338‬דן מירון‬