Page 336 - M.BIYALIK_hyiti psanter levadi.M.BIYALIK_hyiti psanter levadi.1A
P. 336

‫‪Pg: 336 - 11-Front 21-12-05‬‬

‫הסוער ולפרקים אף המקוטע שלה‪ ,‬וכן לרגעי המינימליזם התמציתיים‪,‬‬
‫המקפיאים כביכול את הרגע ומונעים הכרעה בשאלה שחזרה למקומה‪ :‬איך‬
‫אפשר להתגבר על השסע שבין הסובייקט לאובייקט‪ ,‬בין העצמי לעולם‪.‬‬
‫כלומר כיצד להשיג את הרוגע ואת שיווי המשקל הפנימי הנובעים מקשר‬
‫תקין עם האובייקט‪ ,‬או ממה שמכנים ״יחס לאובייקט״‪ .‬האהבה (לא עוד‬
‫ההתאהבות‪ ,‬ויש להפריד בין השתיים)‪ ,‬כמסלול המקובל ביותר לעבר קשר‬
‫כזה‪ ,‬לא נעלמה‪ ,‬וגם לא נעלמו רגעי האושר וכיליון הנפש הבאים עימה‪,‬‬
‫אלא שכל אלה צומצמו במידה מסוימת על מנת שימצאו את מקומם המוגבל‬
‫במערך רחב יותר‪ ,‬ולעיתים גם מאיים או מכאיב‪ ,‬אבל תמיד חלקי וצנוע‬
‫יותר משהיה ב״מוסיקה אחרת״‪ .‬כך חותמת המשוררת את מדור ה״מיני־‬
‫טקסטים״‪ ,‬שב״טקסטים ומיני־טקסטים״‪ ,‬באיחול ״שינה ערבה״ לאהובה‬
‫המרוחקת‪ .‬״אולי אהיה נפש פועלת או ניצב ‪ /‬באחד מחלומותייך״ (עמ׳‬
‫‪ .)132‬הנכונות לשמש ״ניצב״ (סטטיסט; אדם שכל תפקידו להיות נוכח בזמן‬
‫הצגה או הסרטה) מלמדת על עומק הנכונות לסור מן המרכז אל השוליים‪.‬‬
‫בשיר אחר‪ ,‬שבו רצתה הדוברת להיכנס לתוך עיניה הכחולות של אהובתה‪,‬‬
‫היא נכונה לוותר על משאלתה הראשונית לדעת איך רואים את העולם בעד‬
‫עיניים כאלה‪ .‬היא מוכנה להסתפק בפחות‪ :‬״להיכנס לעינייך הכחולות ‪ /‬או‬
‫לפחות להשתקף בהן״ (עמ׳ ‪ .)127‬היא מוכנה לוותר על התלכדות והזדהות‬

                        ‫עם אובייקט האהבה‪ ,‬ובלבד שתישאר בתחום ה ִנראות‪.‬‬
‫הקובץ ״טקסטים ומיני־טקסטים״ הוא קובץ הטרוגני‪ ,‬שלא לומר מעורבב‪.‬‬
‫המשוררת כינסה בו שירים ״מוקדמים״ (כלומר שירים שנכתבו לפני זמן‪,‬‬
‫אך לא נאספו לקבצים הקודמים) ו״מאוחרים״‪ ,‬וכן מצוי בו‪ ,‬כאמור‪ ,‬מדור‬
‫״מיני־טקסטים״ (מהם מן היפים שכתבה אלישע‪ ,‬כגון ״צעדים יחפים ‪/‬‬
‫צחוק מצלצל ‪ /‬דממה״ [עמ׳ ‪ ;]*62‬״שיחה קולנית מן הרחוב ‪ /‬מגיעה אל‬
‫פנים החדר ‪ /‬בו מתנהל דו־שיח אילם״ [עמ׳ ‪ .)]*63‬עולים בו כמה וכמה‬
‫נושאים ועניינים ונזכרים בו רובדי מציאות שונים – מן הרוחני הגבוה ועד‬
‫הפיזי הנמוך‪ .‬אבל בסך הכול מתארגן הקובץ כולו סביב שאלת ההיתכנות‬
‫של הרוגע‪ ,‬של השגת מצב האיזון הפנימי והשלווה‪ .‬אלישע היא אישיות‬
‫מטולטלת שהתעייפה מעצמה‪ :‬״כמי שעייף מן המטוטלת ‪ /‬השקט הופך יותר‬
‫ויותר למשאת נפש״ (עמ׳ ‪ .)*62‬אבל האם הוא ניתן להשגה? אולי ברגעים‬
‫מסוימים‪ ,‬מקוטעים מן הרצף‪ ,‬אך לא כמצב מתמשך‪ .‬״את הזרימה בגופי‬
‫עכשיו ‪ /‬אני מזהה כשלווה״‪ ,‬אומרת הדוברת אגב הדגשת המילה ״עכשיו״‬
‫(כלומר לא קודם ולא אחר כך)‪ .‬במקביל ל״עכשיו״ מופיעה המילה ״הפעם״‬
‫בהמשך השיר‪ :‬״הלילה יורד הפעם למרגוע ‪ /‬ולא למאבק״ (עמ׳ ‪.)131‬‬

                                                               ‫‪ | 336‬דן מירון‬
   331   332   333   334   335   336   337   338   339   340   341