Page 346 - M.BIYALIK_hyiti psanter levadi.M.BIYALIK_hyiti psanter levadi.1A
P. 346
Pg: 346 - 11-Back 21-12-05
השטן /מגופי /ובוא אתה לשכון״ (עמ׳ .)165בשיר אחר מורה המשוררת על
הניגוד הבלתי מתגשר שבתוכה באמצעות אוקסימורה כמו ״נכנסתי החוצה״,
שאליהם מצטרפים גם היגדים מפורשים :״אני מקום של התנגשות״ (עמ׳
.)188מסתבר שאפילו התערבותו של אלוהים וניסיונו הכמו־כירורגי לאחות
את השסע לא תמיד משיגים את המטרה במלואה .אכן ,קולו החותך של
שדי קירב שמיים וארץ עד שנשקו זה לזה .אבל ״מעשה [ה]אהבה –– עודנו
מסוכסך״ .המשוררת ,המזדהה עם האדמה ,עודנה חתוכה ושותתת:
ֲח ָת ְך ָע ֹמק ּו ִב ְל ִּתי ְמ ֻא ֶחה ַּב ָּב ָ ׂשר
ְו ַה ְּנ ִפי ָלה ִנ ְמׁ ֶש ֶכת ְוה ֹו ֶל ֶכת
ֶא ּ ָ ׂשא ָּפ ַני ֶאל ַהׁ ּ ָש ַמ ִים ְל ַה ִּתיׁש ּכ ֹו ַח ַה ְּתה ֹום
ּו ְל ַב ֵּקׁש ְרפ ּו ָאה ׁ ְש ֵל ָמה
(עמ׳ )170
נושא הנפילה קשור ,כמובן ,בנפילתו של לוציפר ,המגלמת במחשבה התאולוגית
הנוצרית את הקרע הראשוני בין האובייקט (אלוהים) לסובייקט ,האדם החוטא,
בין עדן לתופת.
במהלך הדברים מתברר שגם ביחסה לאלוהים מגלה המשוררת חתכים
וקרעים .מדי פעם נחשפים שוליה המרופטים והמקורעים של גלימת האמונה,
כגון בצירוף המפתיע ״האל ההזוי״ (שם) ,או ״מן הבדידות בדיתי את קולו״ (עמ׳
,)164או גם בבקשה שמבקשת המשוררת מן האל ש״יחולל בה הפיכה״ כדי
שלא תכפור בעצם קיומו – וזו נקודת המוצא שממנה יוצאים השירים לדרכם:
״אל אהיה נגטיבית ואל אשלול את קיומך״ (עמ׳ .)*58יתרה מזו ,נראה שבאל
עצמו מסתמנת שניות כלשהי ,ואולי החתך או השסע עוברים גם דרכו .מצד
אחד הוא מגרשו של החושך הראשוני המזריע את העלטה באיי אור וחיים.
מצד אחר הוא עצמו ָּכ ֵמ ַּה לשיבה אל ״אינותו העדנית״ ,המנוחה המוחלטת
שלפני ההתהוות ,שאת הכמיהה לה – כלומר הכמיהה למוות – נטע האל גם
באדם שיצר (עמ׳ .)179משמע שגם אלוהים בעצמו חסר מרגוע ,נושא את
נטל העייפות מן השניות .שמו המפורש של האל והצורך בהגייתו מייצרים
לא רק עוצמה מאגית חיובית ,אלא גם ״כוח הרסני״ וצורך דוחק ״ליישב
את הסתירה״ שהאסור סותר את המותר .הגישה אל האל באמצעות שמו
מעמידה את האדם לפני ה ֵאיפוריה של שני משעולים מנוגדים (עמ׳ .)*11
גדולתו של האל מתגלה לא באחידותו אלא במבנה הדיאלקטי המשולש שלו.
אומנם הוא עשוי ניגודי תזה ואנטיתזה ,אבל יש בכוחו להגיע גם לסינתזה,
| 346דן מירון
