Page 349 - M.BIYALIK_hyiti psanter levadi.M.BIYALIK_hyiti psanter levadi.1A
P. 349
Pg: 349 - 11-Front 21-12-05
אבל לאמיתו של דבר ,ההיצמדות אל האובייקט האלוהי האבסולוטי כדרך כמעט
יחידה לגבור על השסע בין העצמי לעולם ,אינה נוכחת בשני הקבצים האחרונים
בבחינת אפשרות פעילה ושימושית .ולא משום שנמצאה למשוררת דרך עדיפה
להשיג הרמוניה או השלמה פנימית ,אלא משום שהמשוררת ניצבה סוף־סוף
במלוא האינטגרליות השכלית ,המוסרית והשירית לפני האמת הגלויה לעין,
היינו שאיחוי מלא של הקרעים הפנימיים פשוט לא ייתכן ,שהיש הוודאי ביותר
הוא כאב ה״פצע״ או ה״שסע״ ,והמבע הנכון ביותר המשתמע מן היש הזה צריך
לכלול בתוכו גם את זעקת הכאב הלא מתפשרת – גם ,אך לא רק.
המשוררת באה לכלל הכרה בוגרת זו בדרך מעניינת ולא שגרתית .היא
צועדת לכל אורכה בעיקר ב״חצי־אהבה חצי־שנאה״ ,ומשום כך אולי מותר
לראות בקובץ הזה את החטיבה המובחרת ביותר בשירת אלישע–בת־ציון.
הדרך של המשוררת להכרה האמיצה והבוגרת ב״מצבה״ עוברת ,מקצתה
על כל פנים ,בטריטוריה שיכולה להיראות זרה לה ,היא הפרובלמטיקה של
הצורה השירית – נושא שכאילו אינו שייך למשוררת ,שפרצה בלי היסוס
כל צורה (אף שניסתה את כוחה גם בכתיבת סונטות ושירים דומים להייקו)
והרשתה לעצמה ״ליצנציה פואטיקה״ מכל סוג שאפשר להעלות על הדעת.
העניין של בת־ציון בבעיות הצורה השירית עולה פתאום עוד בסיום ״ספר
החלומות של אלוהים״ ,לכאורה בלי כל קשר לעיקרו החזוני־החלומי של
ספר זה .באחד השירים החותמים את הספר (השיר המורכב למדי ״מלוח
שנה כמדומני״ ,עמ׳ )194עוקבת המשוררת אחר דרכה כאומן הצורה .תחילה
העתיקה מלוח השנה נופי חמד שבלוניים ,״נחל מפכה בין כרים של פרחים״,
תמונות לגלריות של ״התחנה המרכזית״ .אחר כך ציירה ״מלאכים שמוטי
כנפיים״ ,ש״בדמויות החיצוניות״ שלהם (לעומת תוכנן הפנימי) הרשתה
לעצמה להכניס עיוותים אקספרסיוניסטיים .או אז התעוררה בקרבה ״תחיית
הדאדא״ ,ופרקה מעליה לכאורה כל שריד של סדר צורני ושל התאמת הדימוי
המצויר לאובייקט חיצוני כלשהו .וכאן באה ההפתעה שבשיר ,כשהמשוררת
עוברת מסקירה שגרתית למדי של תולדות המודרניזם באומנות הפלסטית
לדיבור על שירתה .כאשר היא כותבת שיר היא אינה פורצת לתוכו כאילו
אין שום מעצור צורני שחוסם את דרכה .אדרבה ,הזיקה לצורה אולי חזקה
יותר מתמיד ,אלא שהמנגנון שהיא מפעילה שונה מזה שהפעילה בעבר.
שוב לא התאמה מימטית שלמה או חלקית בין סובייקט לאובייקט ,אגב
הרמתו של האובייקט לרמה ה״שירית״ באמצעות שכלול אסתטי של המבע
(חריזה ,משקל ,מצלול וכו׳) ,אלא ציפייה ל״טון״ הנכון ,המבהיר ,המדייק,
לצירוף המילים הזרעי ,שבלעדיו לא יוכל השיר לנבוט ולצמוח ,והטון המוזיקלי
פניה הלוטים של הזמרת | 349
