Page 352 - M.BIYALIK_hyiti psanter levadi.M.BIYALIK_hyiti psanter levadi.1A
P. 352

‫‪Pg: 352 - 11-Front 21-12-05‬‬

                   ‫בסדנה הזאת היא מחשלת סדרה של שירים נהדרים‪ ,‬שכל אחד מהם ראוי‬
                   ‫לבדיקה מפורטת ונרחבת‪ ,‬שאין לה מקום בסקירתנו‪ .‬הבהיר והנגיש שבהם הוא‬
                   ‫שיר הצהרתי‪ ,‬שמקבל את השסע ואת החצאיות הנגזרת ממנו כנקודת מוצא‪.‬‬
                   ‫כל דבר שייבנה על הנחת השלמות והסגירות – אחד דינו להתמוטט‪ .‬הוא בניין‬
                   ‫שנבנה על חולות נודדים‪ .‬״גם הפרי גם הנפש גם המין ‪ /‬שסועים״‪ .‬הדוברת היא‬
                   ‫״חצי גבר חצי אישה״ הבוחנ‪/‬ת את בבואתו‪/‬ה בראי סדוק‪ .‬הידיים והשדיים ״חצי‬
                   ‫ימניים חצי־שמאליים״‪ .‬הקול מתפצל ומדבר בשתי לשונות ״חצי־אהבה חצי־‬
                   ‫שנאה״‪ .‬הזיכרון – חציו אוהב וחם וחציו ״מאחסן נבגד ּות״‪ .‬האהובה־השנואה‪,‬‬
‫שולמית‪ ,‬תמכה בעצמות החלולות של הנפש (תרמה סידן)‪ ,‬אך גם זנחה הכול ‪11‬‬
                   ‫ונעלמה‪ .‬הדוברת‪ ,‬כמו דאנטה (״ויהי במחצית ימי חיינו״)‪ ,‬נמצאת בנקודת‬
                   ‫התווך בין מחצית החיים ש״מאחור״ למחצית החיים ש״לפנים״‪ .‬הנפש – חצייה‬
                   ‫רוצה למות וחצייה גאה; חצייה עובדת את האלוהים וחצייה האחר – את‬
                   ‫החושך‪ .‬גם הירח ״מתפרק לחלקים״‪ ,‬אבל ״חוקים קוסמיים של סיבוב ותנועה‬
                   ‫וחורים פעורים״ מצמידים את החלקים המפורקים זה לזה‪ ,‬ואינם מאפשרים את‬
                   ‫התפזרותם‪ .‬לכן ״שום דבר לא יהרוס את הירח״‪ .‬חוקי התנועה הסיבובית בחלל‬
                   ‫חלים גם על הנפש; ולכן הדוברת‪ ,‬אומנם משוסעת לגזרים‪ ,‬היא בכל זאת ״גוף‬

                                                   ‫שמימי אחד הקרוי בלשוני אני״ (עמ׳ ‪.)236-235‬‬
                   ‫שיר הצהרתי אחר מפתח את מודל השסע כמודל פואטי‪ .‬הוא נפתח בהצהרה‬
                   ‫שעירום הוא המצב העדיף‪ :‬״אנו עירומים ‪ /‬כי כמו שאנחנו ‪ /‬עדיף לנו״ (כאן‬
                   ‫נוצר מגע מעניין בין שירת אלישע–בת־ציון לשירת אורי צבי גרינברג‪ ,‬שנושא‬
                   ‫ה״ערטילאות״ במובן עירום פיזי‪ ,‬חשיפת הגוף האנושי כמו שהוא‪ ,‬מבטא בה‬
                   ‫את תמצית המצב הקיומי של האדם המודרני‪ .)32‬העירום מתפרש גם כמצב‬
                   ‫סגנוני (״עירומים מכל קישוט ‪ /‬ו ִממליצה ‪ /‬וזיוף״)‪ .‬אבל בעירום לא די; עירום‬
                   ‫כשהוא לעצמו אינו יכול לשמש בסיס לפואטיקה איתנה‪ .‬לבסיס כזה נדרש מצב‬

                                                                    ‫השבר – הנפשי והלשוני כאחד‪:‬‬

                                                                     ‫ֲא ַנ ְחנ ּו ִנׁ ְש ָּב ִרים ִמ ִּמ ִּלים‬
                                                                             ‫ְוׁש ֹו ְב ִרים ִמ ִּלים‬
                                                                                   ‫ְו ִנׁ ְש ָּב ִרים‬

                      ‫‪ 	32‬ראו בעניין זה מאמרו של דוד וינפלד‪ ,‬״׳ערטילאים‪ ,‬צאו מן השמלות המכסות׳‪ :‬על‬
                      ‫מוטיב אחד ומקורותיו בשירתו של אצ״ג בשנות העשרים״‪ ,‬בתוך‪ :‬הלל וייס (עורך)‪,‬‬
                      ‫המתכונת והדמות‪ :‬מחקרים ועיונים בשירת אורי צבי גרינברג‪ ,‬הוצאת אוניברסיטת‬

                                                                     ‫בר אילן‪ ,‬רמת גן ‪ ,2000‬עמ׳ ‪.390-385‬‬

                                                                                   ‫‪ | 352‬דן מירון‬
   347   348   349   350   351   352   353   354   355   356   357