Page 356 - M.BIYALIK_hyiti psanter levadi.M.BIYALIK_hyiti psanter levadi.1A
P. 356

‫‪Pg: 356 - 12-Front 21-12-05‬‬

‫בטכניקה של זרם התודעה) או רצף שירי מוזיקלי סוחף וגורף‪ .‬בכל פינה שבו‬
‫מצפות לקורא הפתעות – קישורים אסוציאטיביים בלתי מסתברים לכאורה‪,‬‬
‫מטפורות בלי יחסים רפרנטיים ברורים בין הנושא למוביל‪ .‬על כל פנים –‬

                                                        ‫יצירה פיוטית מרתקת‪.‬‬
‫בקרב השירים המרכזיים ב״חצי־אהבה חצי־שנאה״ מצויים אחדים‬
‫שעוסקים באופן בוטה‪ ,‬כאילו משולח רסן‪ ,‬בנושא ה״נבגדות״‪ :‬התנכרותה של‬
‫האהובה‪ ,‬המעוררת במשוררת בצד עצב ואפילו אבל גם זעם נוראי‪ ,‬שמוצא‬
‫את ביטויו פעמים אחדות באיחולי מוות וכל רע לבוגדת המפורשת בשמה‪,‬‬
‫שולמית (שם פרטי ריאלי‪ ,‬ובו בזמן גם שמה של האהובה משיר השירים‪ ,‬זו‬
‫שהאהבה אליה ״עזה כמוות״‪ ,‬אבל הקנאה ותשוקת הנקם שמעוררת ״בגידתה״‬
‫״קשה כשאול״)‪ .‬כל השירים האלה מראים תנופה רטורית עזה ומתמקדים‬
‫בזעקה ההיפרבולית (הממלאת גם את השיר הפוליטי הבולט שכתבה‬
‫המשוררת‪ :‬״צעקה של אישה בדואית״‪ ,‬עמ׳ ‪ ,)229-228‬שאיזונה יכול להיעשות‬
‫רק באמצעות מורכבות אומנותית מיוחדת במינה‪ .‬כזה הוא‪ ,‬למשל‪ ,‬השיר על‬
‫הפרולקטין‪ ,‬ההורמון המייצר חלב בשדיים‪ ,‬דמעות בעיניים ובכי תמרורים‬
‫״כשמתעורר הצורך לחבק ואין את מי לחבק״‪ .‬המשוררת מוסיפה לאלה עוד‬
‫אלמנט שמעלה אסוציאציות מקראיות של זעם חייתי‪ ,‬כגון בסיפור הקללה‬
‫שקילל הנביא אלישע את הנערים שלעגו לקירחותו‪ :‬״ותצאנה שתיים דובים‬
‫מן היער ותבקענה מהם ארבעים ושני ילדים״ (מל״ב ב‪ ,‬כד־כה)‪ ,‬או הסיפור‬
‫על גבורתו של בניהו בן יהוידע‪ ,‬שירד אל תוך מאורתו של האריה‪ ,‬״ו ִהכה את‬
‫האריה בתוך ה ֹבאר ביום השלג״ (שמ״ב כג‪ ,‬כא)‪ .‬לא רק בכי וצורך לחבק עורר‬
‫הפרולקטין בדוברת‪ ,‬אלא גם זעם עצום‪ .‬היא פונה אל המלומדים המשוחחים‬
‫על פחדים למיניהם בשיעור רדיו של האוניברסיטה המשודרת (השיר כולו‬
‫נהגה ונכתב בהקשר של נמנום על רקע השידור האקדמי למחצה)‪ ,‬ומטיחה‬
‫בהם את שאלתה‪ :‬״אז תגידו לי מה הפך אותי לדוב שכול ‪ /‬ואיך תנחמו דובה‬

                   ‫שכולה ‪ /‬האם השלג יצנן את המכאוב הרותח?״ (עמ׳ ‪.)237‬‬
‫מעודן יותר אך גם ארסי הרבה יותר הוא השיר ״כמה גרסאות על היונה‬
‫שבנתה קן בחלוני ואחר־כך עפה״ (עמ׳ ‪ .)244-243‬השיר מחולק לארבעה‬
‫פרקים שונים באורכם ובנימתם‪ .‬הראשון הוא מיני־טקסט מובהק‪ .‬בוקר‪,‬‬
‫והמשוררת שעתה זה ניעורה מחלומה‪ ,‬ניצבת אל החלון וקוראת לציפורים‬
‫לאכול ״את פירורי החלום״ (קרבת היפוך האותיות של ״חלום״ ו״לחם״‬
‫מזדקרת מייד)‪ ,‬ולסייע לה להיזון בעצמה מכף ידה השלווה‪ ,‬המזדקנת‪ ,‬שכאילו‬
‫השליכה אל אדן החלון את שאריות חלומה‪ .‬השיר השני מפתח את סיפור‬
‫היונה ״השכולה בסבך הענפים״‪ .‬היא מגלמת בעת ובעונה אחת את הדוברת‬

                                                               ‫‪ | 356‬דן מירון‬
   351   352   353   354   355   356   357   358   359   360   361