Page 356 - M.BIYALIK_hyiti psanter levadi.M.BIYALIK_hyiti psanter levadi.1A
P. 356
Pg: 356 - 12-Front 21-12-05
בטכניקה של זרם התודעה) או רצף שירי מוזיקלי סוחף וגורף .בכל פינה שבו
מצפות לקורא הפתעות – קישורים אסוציאטיביים בלתי מסתברים לכאורה,
מטפורות בלי יחסים רפרנטיים ברורים בין הנושא למוביל .על כל פנים –
יצירה פיוטית מרתקת.
בקרב השירים המרכזיים ב״חצי־אהבה חצי־שנאה״ מצויים אחדים
שעוסקים באופן בוטה ,כאילו משולח רסן ,בנושא ה״נבגדות״ :התנכרותה של
האהובה ,המעוררת במשוררת בצד עצב ואפילו אבל גם זעם נוראי ,שמוצא
את ביטויו פעמים אחדות באיחולי מוות וכל רע לבוגדת המפורשת בשמה,
שולמית (שם פרטי ריאלי ,ובו בזמן גם שמה של האהובה משיר השירים ,זו
שהאהבה אליה ״עזה כמוות״ ,אבל הקנאה ותשוקת הנקם שמעוררת ״בגידתה״
״קשה כשאול״) .כל השירים האלה מראים תנופה רטורית עזה ומתמקדים
בזעקה ההיפרבולית (הממלאת גם את השיר הפוליטי הבולט שכתבה
המשוררת :״צעקה של אישה בדואית״ ,עמ׳ ,)229-228שאיזונה יכול להיעשות
רק באמצעות מורכבות אומנותית מיוחדת במינה .כזה הוא ,למשל ,השיר על
הפרולקטין ,ההורמון המייצר חלב בשדיים ,דמעות בעיניים ובכי תמרורים
״כשמתעורר הצורך לחבק ואין את מי לחבק״ .המשוררת מוסיפה לאלה עוד
אלמנט שמעלה אסוציאציות מקראיות של זעם חייתי ,כגון בסיפור הקללה
שקילל הנביא אלישע את הנערים שלעגו לקירחותו :״ותצאנה שתיים דובים
מן היער ותבקענה מהם ארבעים ושני ילדים״ (מל״ב ב ,כד־כה) ,או הסיפור
על גבורתו של בניהו בן יהוידע ,שירד אל תוך מאורתו של האריה ,״ו ִהכה את
האריה בתוך ה ֹבאר ביום השלג״ (שמ״ב כג ,כא) .לא רק בכי וצורך לחבק עורר
הפרולקטין בדוברת ,אלא גם זעם עצום .היא פונה אל המלומדים המשוחחים
על פחדים למיניהם בשיעור רדיו של האוניברסיטה המשודרת (השיר כולו
נהגה ונכתב בהקשר של נמנום על רקע השידור האקדמי למחצה) ,ומטיחה
בהם את שאלתה :״אז תגידו לי מה הפך אותי לדוב שכול /ואיך תנחמו דובה
שכולה /האם השלג יצנן את המכאוב הרותח?״ (עמ׳ .)237
מעודן יותר אך גם ארסי הרבה יותר הוא השיר ״כמה גרסאות על היונה
שבנתה קן בחלוני ואחר־כך עפה״ (עמ׳ .)244-243השיר מחולק לארבעה
פרקים שונים באורכם ובנימתם .הראשון הוא מיני־טקסט מובהק .בוקר,
והמשוררת שעתה זה ניעורה מחלומה ,ניצבת אל החלון וקוראת לציפורים
לאכול ״את פירורי החלום״ (קרבת היפוך האותיות של ״חלום״ ו״לחם״
מזדקרת מייד) ,ולסייע לה להיזון בעצמה מכף ידה השלווה ,המזדקנת ,שכאילו
השליכה אל אדן החלון את שאריות חלומה .השיר השני מפתח את סיפור
היונה ״השכולה בסבך הענפים״ .היא מגלמת בעת ובעונה אחת את הדוברת
| 356דן מירון
