Page 358 - M.BIYALIK_hyiti psanter levadi.M.BIYALIK_hyiti psanter levadi.1A
P. 358
Pg: 358 - 12-Back 21-12-05
פונטית) .היא מגלמת איזו תכונת נפש אלימה שנוצרה בשלב מוקדם מאוד
של הרגשת אובדן ,יתמות ותהום ,והיא מלווה את הדוברת במשך חייה,
טמונה ומוסתרת כאילו בתוך גופה ,בחלל הרחם והנרתיק .הדוברת החביאה
אותה בתוך באר וכיסתה את פי הבאר .הפצע ״הוא כאן״ .הוא נפער לפני זמן
לא רב ,אולי בהקשר של יחסי אהבה שהשתבשו .הקשר בין הפצע לסיף עתיד
להתגלות בהמשך השיר.
ההמשך מוליך את הדוברת במהירות להתפרצות כמעט געשית .תחילה
היא מטיחה בפני נמענים ,שלא הוזכרו עד כה ,את מלוא חמת רוחה .היא
מצפצפת עליהם .דברם משול בעיניה ״כחרס שאין לו ערך״ ,והיא לא תתלה
את עצמה בפיסת חרס יותר משתלתה את עצמה בפיסת גבס .הגעש מוסבר
ב״כתב המארה״ ,שקוראת עכשיו הדוברת־המשוררת במין פומביות בפורום
ציבורי לא מוגדר .נראה שאלה שהמשוררת מצפצפת עליהם התרו בה
או מתחו ביקורת קשה על איחולי המוות שאיחלה למי שהייתה אהובתה
(״הלוואי שתמותי ,שולמית״ ,עמ׳ .)209-208נראה שהם מצאו ב ָאלות
האלה גסות ופרימיטיביות שאינן עולות בקנה אחד עם שירה .עכשיו מראה
להם המשוררת שהקללות שמהן הסתייגו היו תכלית העדינות לעומת מה
שייאמר כעת ,איחולי מוות מפורטים ,האחד נורא מקודמו :פיצוח גולגולת
במכשיר קהה; השלכת גופה מבוזה ל״נהר דלוח״; מוות בשרפה ,בהתהפכות
מכונית; לא רק מוות אלא גם סבל נורא והשפלה פומבית :״לדרוך על הכבוד
שלה בנעל כבדה״ .הסיף התהומית נחשפה וכיסחה כל מה שעמד בדרכה.
עכשיו שירקה הדוברת את כל הרעל שהצטבר בה ,היא מוכנה לקבל עזרה
ולנסות להחלים .היא חוזרת לדו־שיח הראשוני עם זו שיכולה לסייע ולנחם.
הינה הפצע ,היא מראה לה ,והינה ״משחות הנפש״ שאפשר למרוח עליו;
והינה המילים והמחשבות המסוגלות ״להטות את אפיק״ הנפש לשדה זריעה
המצפה למימיה .הפחד הוא ״שעדר את הנפש הפך בה תלמים /זרע בה אנטי־
טוקסינים״; עכשיו אפשר ״לזרוע את הטוב /באדמה פוסט־טראומטית״.
המשוררת הרתה מפלצת והייתה חייבת ללדת אותה בדם שותת מחתכיה;
והינה הדם שעודו ״מרוח על החרב״ .כעת אפשר להחזיר את החרב לנדנה ואת
הסיף לבאר הלילה; אפשר גם לכסות את פי הבאר .אפשר גם לקבל עזרה.
״קראתי לך ,עזרי לי״ – חוזרת המשוררת אל ראשית השיר; ״האם את מבינה
אותי?״; ״תודה שישבת איתי״; ״עזרי לי ,קראתי לך ,וכיסיתי את פי הלילה״.
הסיף התהומית כבר הוסתרה במחבואה המופנם.
השיר הוא סונטה בטהובנית בשלושה פרקים – פרק פתיחה דיסוננטי ,מלא
מתח ,תועה בין מקצבים וסוגי טונליות .אחריו פרק סערה ,אלגרו פוריוזו,
| 358דן מירון
