Page 362 - M.BIYALIK_hyiti psanter levadi.M.BIYALIK_hyiti psanter levadi.1A
P. 362

‫‪Pg: 362 - 12-Back 21-12-05‬‬

‫כדי ליצור תואם בין העצמי ובין מעשיו בעולם‪ ,‬על המשוררת להזקין כליל‬
‫(הרי ״אפילו ה ִזקנה מתחפשת לעשר שנים פחות״)‪ ,‬להניח לשערה להלבין‬
‫לגמרי; לרוקן את שדיה מ״פוטנציאל האם״ הגלום בהם; להסתכל בחדות‬
‫בעד שמשת החדר‪ ,‬או דופן הזכוכית של הכוס או המראה שעל הקיר – שמא‬
‫הטירוף קרב ובא; להגנה ממנו צריך למצוא את ״המנעול״‪ ,‬ולו גם בעזרת‬

                                    ‫מפתח הלקסיקון או ספר היעץ (עמ׳ ‪.)253‬‬
‫האהבה‪ ,‬הצורך בה והגעגועים אל האהוב או האהובה הם מקור כל כאב‬
‫ומחסור‪ .‬גם אם אתה ניצול‪ ,‬אתה חי כמו טבוע; גם אם ה״אני״ שלך ״פצוע״‪,‬‬
‫אתה נתפס ל״חזיון תעתועים״; במקום באר מים ואשכול תמרים קיבלת ״בור‬
‫של פסולת ואשכול צפעים״; האהבה והגעגועים יצרו ״מחסורים״ ש״רק‬
‫המוות ישקיט״; אבל הם הולידו גם את ה״פירוק״ ו״התחביר״ (עמ׳ ‪,)258‬‬
‫ואלה פותחים דרך שיש בה גאולה פורתא‪ ,‬כי הם מאפשרים חיים בנוסח‬
‫ספרייה ממוינת היטב‪ .‬יש ״לרכוש מערכת של כרטיסים ‪ /‬כרטיס לכל מילה״‪,‬‬
‫לארגן את המידע הרגשי ״כמו קטלוג ספרייה״ (המשוררת למדה ספרנות)‪.‬‬
‫הכרטוס והארגון מאפשרים סמליות לוגית‪ .‬אפשר‪ ,‬למשל‪ ,‬להזדווג ״באופן‬
‫סמלי״ אם ״הצללים שלנו חופפים״‪ .‬אפשר לבודד מילים טעונות‪ ,‬מילות‬
‫מפתח כמו ״צער״ ו״החמצה״‪ ,‬ולעבד אותן; להצעיר את הצער; להפוך את‬
‫ההחמצה לשלמות חמוצה־מתוקה‪ ,‬כי ״השלמות איננה יעד״‪ ,‬אלא היא החיבור‬
‫או ההרכבה של ״כל הפגמים״‪ .‬אפשר להשתמש במילים לשם כתיבת שירה‪,‬‬
‫ובלבד שלא נתעלם גם ממגבלותיה של השירה‪ ,‬כי ״השירים שלנו מטילים צל ‪/‬‬
‫ונוף שקט כמו תמונה שאין לה פה״‪ ,‬הגם שהם דומים גם לזרם חלב ״הולך‬

                                                        ‫ומתנחשל״ (עמ׳ ‪.)254‬‬
‫הפצע קיים‪ .‬הנפש נעשית במהלך החיים ל״כיס של מוגלה״‪ .‬היא ״אריג‬
‫קרוע ‪ /‬מפה חסרה‪ ,‬עותק בלתי שלם ‪---‬״‪ ,‬היא ״קנה רצוץ״‪ ,‬״ספינה נוטה״‬
‫(עמ׳ ‪ .)248‬הנפש הפגומה יולדת מפלצת ואותה היא צריכה להשיט בתוך‬
‫קופסה‪ ,‬כמו את משה התינוק ביאור‪ ,‬ולשלח אותה ״על פני החיים״‪ ,‬על מנת‬
‫שתקיים את עצמה ״מאיזשהו לחם״‪ ,‬וכך תצמח ותזדקן ו״נפשה צמאה כגוויל‬
‫מתוח״‪ ,‬אם גם ״הסימנים שנרשמו עליה מכבר ‪ /‬מתפוררים למגע אצבעותיו‬
‫של העתיד״ (עמ׳ ‪ .)249‬אין לנפש תיקון אלא בשירה‪ .‬אומנם‪ ,‬״התשוקה‬
‫לכתוב היא חרב פיפיות״ (עמ׳ ‪ .)252‬השירה‪ ,‬אף שהיא מזינה את ״עץ החיים״‪,‬‬
‫עלי העץ‪ ,‬כלומר השירים‪ ,‬״נושרים באין צופה ‪ /‬אל אדמה מרופדת בדמעות״‬
‫(עמ׳ ‪ .)264‬לרגעים פוקעת סבלנותה של המשוררת‪ .‬דף השיר ״מתנגד‬
‫להיכתב״; הוא ״עלה שלכת חורק״‪ ,‬״מפרפר קלות ונושר״ מידיה (עמ׳ ‪.)250‬‬
‫בכל זאת רק השירה עושה את ״העבודה״ של האיזון העצמי‪ ,‬שעליו מדברת‬

                                                               ‫‪ | 362‬דן מירון‬
   357   358   359   360   361   362   363   364   365   366   367