Page 350 - M.BIYALIK_hyiti psanter levadi.M.BIYALIK_hyiti psanter levadi.1A
P. 350
Pg: 350 - 11-Back 21-12-05
והזרע הווגטטיבי הם שיקבעו את המארג התמטי והמוזיקלי של השיר:
ע ֹו ֶד ִּני ְמ ַח ָּכה ְל ִמׁ ְש ַּפט־ ַמ ְפ ֵּת ַח
ְצ ִליל ַמ ְפ ְּתח ֹות צ ֹו ֵנ ַח
ְל ִמׁ ְש ָּכ ִני ַה ָּקב ּו ַע ׁ ֶש ֶא ְח ֹלם ּב ֹו
ָּכל ַהׁ ּ ִשי ִרים ׁ ֶש ּ ֹלא ִנ ְכ ְּתב ּו
ִּכי ֹלא ִנ ְל ְּכד ּו ְּבצ ּו ָרה
ִּכי ִה ְרׁ ֵשי ִתי ָל ֶהם ַל ְח ֹמק
ִּכי ֹלא ָל ַכ ְד ִּתי ַר ַחׁש ַ ּדק ---
ִמ ִּלים ֲחת ּוכ ֹות ֲאׁ ֶשר ְיׁ ַש ְּקפ ּו ֶנ ֱא ָמ ָנה ֶאת ַה ַּמׁ ְש ָמע
ּ ֹב ֶקר ָל ָבן נ ֹוׁ ֵשר ִמׁ ּ ְש ִביל ֶה ָח ָלב
(שם)
דברים אלה היה ראוי לקובעם בראש כל דיון בבעיית הצורניות הפנימית של
שירה שכתובה ברוח החרוז החופשי .החופש של החרוז החופשי אינו התפרקות
מעול הצורה ,אלא החירות לבחור לעצמו את המתכון הצורני הייחודי שיקבע
את החיץ – יהא דק ושקוף ככל שיהיה – בין שיר ובין דיבור שאינו שירי.
אלא שחירות זו אינה מבטיחה מי מנוחות ועשיית כל העולה על רוחך.
החירות – לא מן הצורה השירית ,אלא בבחירת הצורה השירית האידיוסינקרטית
– היא מעיקרה פרובלמטית תמיד; שכן הצורה ,תהיה אשר תהיה ,אינה יכולה
לתאום לחלוטין לזעקה המתחייבת מן המצב האנושי ,אלא היא צריכה לחולל
בה ״סובלימציה״ ,ואין לך סובלימציה שאין בה גם מידה של התנתקות מן
המקור ההתנסותי הראשון ,ואולי גם ״בגידה״ בו .המשוררת פתחה את ״חצי־
אהבה חצי־שנאה״ בטקסט זעיר שמציג שאלה ומנסה להשיב עליה:
ִע ּג ּו ִלים ְסג ּו ִרים ִמ ּת ֹו ָכם ֶא ְב ַרח?
ֵיׁש ָמק ֹום ָּפת ּו ַח ְל ַה ִּני ַח ּב ֹו ֶאת ַמ ְכא ֹו ִבי
(עמ׳ )199
האמירה הלקונית אינה מסבירה את טיבם של העיגולים ה״סגורים״; עם
זאת היא מבהירה שעיגולים אלה אינם מניחים מקום למכאוב ,ומשום כך
אולי צריכה המשוררת לפרוץ אותם ולברוח מהם ל״מקום פתוח״ .אבל בשיר
השני שבקובץ (״חפר חצב״ ,עמ׳ )200מסתבר ש״העיגולים הסגורים של
נפשי״ כמוהם כשירים ,הנולדים הברות־הברות בשחר .הם מנסים לחבק את
רבקה ,אהובה שהיא ״חלק ממני״ ש״לא נמצא איתי״ .המשוררת מציירת את
| 350דן מירון
