Page 921 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 921
Pg: 921 - 29-Front 22-02-27
אוצר מפרשים קידושין
ביומו תתן שכרו אף זה כן .ונראה דאהענקה קאי כיון דעד י"ב שנה מיהא לא הוו סי' נמצא דיש להם
דהוי כעין שכירות ,כדכתיב ]דברים טו ,יח[ כי סי' למטה.
)פחד יצחק( משנה שכר שכיר עבדך ,ואיפשר דיצתה בחיי אב
אצטריכא ליה ,דס"ד דכיון דיצתה בחיי האב הו"ל
נכסי דאב כדתנן בפרק נערה ]כתובות מב ,א[ שם ד"ה שאין שלוחו מעמך מדעתך אלא
מעשה ידיה ומציאתה אף על פי שלא גבתה מת האב מאליהם עכ"ל .נר' דכוונתו לתרץ דה"נ היוצא
הרי הן של אחין ,ופרכינן ]שם מג ,א[ מציאתה בשש וביובל אין שלוחו מעמך וכי היכי דיוצא בשש
ממאן גביא ,אלא הכי קאמר מעשה ידיה כמציאתה וביובל מעניקים לו ה"נ יוצא בגרעון כסף דהא
מה מציאתה בחיי האב לאב לאחר מיתת האב מדעתו הוא שהוא מקבל הכסף ומשלחו לכן פי'
לעצמה אף מעשה ידיה בחיי האב לאב וכו' ,וקמ"ל תחילה דהאי מעמך פי' מדעתך ולאו כפשטיה ממש
דדוקא מעשה ידיה אע"פ שלא גבתה זכה בהם האב והוסיף לבאר דהא דממעטי' יוצא בגרעון כסף היינו
שנעשו בממון שלו ,אבל ענק דידה כי היכי דאמרינן טעמא דאין שלוחו מעמך אלא מאליהם פי' דדבר
דאין בעל חוב גובה הימנו ,אלמא לאו ממון גמור זה אינו דבר שהוא נעשה ממילא דומיא דשש ויובל
שנתן לגביה הוא ,הילכך לא זכי אב עד שיגיע לידו ,ומיתת האדון שהכל הוא נעשה מאליו בידי שמים
וכן מוכח מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ג לאפוקי גרעון כסף שהוא מאליהם ר"ל ע"י עצמם
]מעבדים הט"ז[ ואם מת אביה קודם שיבא לידו שכשרוצים לפדות עצמם הם ברצונם נותנים הכסף
ואם לא היו רוצים לא היו פודים את עצמם .א"נ הרי הם של עצמה וכו'.
)חי' מהרי"ט – מהדו"ב( כוונתו לו' דדבר זה אינו דבר ידוע לאדון שעתידים
לצאת בגרעון כסף כמו שש ויובל שהוא דבר ידוע
רש"י ד"ה שומא וירוגא בלע"ז וכו' אלמא ואדעתא דהכי קנאו וז"ש מדעתך ר"ל מידיעתך
המביאה קודם תשע אינו סימן ויש לה קצבה אלא מאליהם.
)פחד יצחק( למטה ע"כ .ק' מאי איריא קודם תשע אפי' מבת
תשע ויום א' עד בין י"ב שנה ויום א' נמי אינם סימן
ואפי' ר"י בר ר' יהודה דפליג וס"ל סימן היינו אחר תוס' ד"ה מה לסימנים וכו' וי"ל וכו' שמוציאין
שנעשית בת ]י"ב[ שנה ויום א' דמשם ואילך הוו מעבדות וכו' ,יל"ד בשלמא שנים ויובל שייך לומר
סימן אבל קודם שנעשת בת י"ב שנה ויום א' כ"ע שמוציאין מעבדות בעבד ומוציאין כאן באמה ,אבל
מודו דלא מקריא גדולה ואכתי קטנה היא ואינה סימנין היכן מוציאין מעבדות עד שנאמר בהן
יוצאה בסימנין אלא עד שתעשה בת י"ב שנה ויום מוציאין מעבדות במקום אחר ומוציאין כאן באמה,
א' וא"כ הול"ל רבותא טפי דאפי' בת י"ב שנה ושמעתי משם המפרשים שמוציאין מעבדות
שהביאה סימנים לאו כלום הוא ונמצא דיש לה בעלמא היינו אם הביאה סימנין בבית אביה אין
קצבה למטה ר"ל כ"ז שאין לה י"ב שנה ויום א' יכול למוכרה לעבדות ,ומוציאין כאן באמה שיוצאה
והכי מש' טפי דהוי איפכא דאין לה שיעור למעלה מרשות אדון בסימנים אבל על זה קשה לי דמאי
שפירוש למעלה מי"ג שנה ויום א' וכמו שפירש"י קאמרי תאמר במיתת האב וכו' ,דגם מיתת האב
לעיל ע"א בד"ה למעלה אימת דמתייא לאחר י"ג מוציאה את הבת מעבדות שאם מת אביה אינה
שנים הוו סימני נערות ור"ל בת י"ב ויום א' א"כ נמכרת דוכי ימכור איש את בתו כתיב והוי דומיא
דוק מינה דלמטה הוי פחות מי"ב ויום א' .וכ"מ דסימנין ,וי"ל .וק"ל) .עבדות הלוי – מה"ק(
ממ"ש רש"י שם בדיבור שאחריו וז"ל למטה אם
הביאה לפני זמנה אינם סימנים ע"כ ואין לו' דנקט שם ד"ה והתנחלתם וכו' וי"ל ה"מ גדולה וכו'.
קודם תשע משום דאינו סימן לעולם אפי' אחר י"ב וקשה דא"כ מאי פריך בפרק נערה שנתפתתה דף
שנה ויום א' דמה לנו אם אחר י"ב הוו סי' או לא מ"ו מנין שמעשה הבת לאב ,שנאמר וכי ימכור איש
921
