Page 302 - 4

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק א ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫¯‪·Ò‬‬

‫ליה ב"י סי' שמ"ה דא"כ ד אותו כאינו עושה‬ ‫‪ ¯Á‡Â‬דאית ל כל הני סברות לומר שזה הוא א"כ‬
‫מעשה עמיו א"כ אמאי מברכי ברכת אבלי‬
‫ועומדי בשורה ע"כ פסק דרק לעני תכריכי‬ ‫פשוט די"ל הוכיח סופו של זה על תחלתו‬
‫וקבורה אי מתעסקי עמו‪ ,‬אבל הקרובי קורעי ‪.‬‬ ‫שכתב בחיותו שסופו לאבד עצמו לדעת ובכי האי‬
‫ולא גילה ל הרמב" א"כ א אינו נדו לעני זה‬ ‫מודינא לנב"י סימ מ"ד הנ"ל ועיי' בש"ע ח"מ סי'‬
‫כאינו עושה מעשה עמיו מ"ט אי מתעסקי עמו‬ ‫שפ"ה )ס"ה( ]ס"ח[ בהג"ה דאיכא מ"ד דיש מקו‬

‫לקבורה ותכריכי ‪.‡È‬‬ ‫אומרי' הוכיח תחלתו ולא אמרי' גזי ע"ש‪.Á‬‬

‫‪ ‰ÊÂ‬ימי כבירי ראיתי בספר אחד דבר הגו‬ ‫‪ Î"ÚÂ‬נלפע"ד דאיתתא דא אשת ליב הנ"ל שריא‬

‫שכחתי איה הוא‪ .‬והוא כי נהי אי אד מקוה‬ ‫לעלמא והיינו שישבו ב"ד של ג' ויעיינו‬
‫שלא ימות וכשיפגעהו המקרה ההיא הוא רש ועני‬ ‫בגבית עדות ויאמרו לה מותרת היא לעלמא עיי'‬
‫ומצוה וחיוב לגמול חסד ע הרש להלבישו‬ ‫ב"ש סי' י"ז ס"ק קכ"ד ועתה מאחר שהותרה לעלמא‬
‫ולקוברו‪ ,‬אבל לא כל כמיניה להטיל עצמו על‬ ‫אי לאו דהוה מאבד עצמו לדעת הי' מותר מעתה‬
‫החתו שבמקו הזה ובזמ הזה ועדיי לא הגיע‬ ‫להתאבל ולהספידו אבל עכשיו שמחזיקי' אותו‬
‫זמנו למות‪ ,‬ואולי א יומו יבוא יהיה במקו אחר‬ ‫למאבד עצמו לדעת כ' בש"ע י"ד סי' שמ"ה )סעי‬
‫ובזמ אחר‪ ,‬והרי הוא עתה בחיי חיותו כעשיר‬ ‫א( שאי מתעסקי עמו לכל דבר אע"פי שלפמ"ש‬
‫המטיל עצמו על הציבור ואי מחייבי להתעסק עמו‪.‬‬ ‫לעיל אפשר לדו כיו שלא ראוהו מפיל עצמו א"כ‬
‫י"ל מה שכתב גזי ולא עביד ולבסו נפל במקרה‬
‫כ ראיתי ונכו הוא להרמב" הנ"ל‪.‬‬ ‫למי דאע"ג שצרפנו ואמרי' הוכיח סופו על תחלתו‬
‫היינו דעכ"פ לא ערק לעלמא דהיה לו לחוש שתטח‬
‫‪ Ï"ˆÂ‬הא דאי אד מחויב להכי לו צרכיו בחייו‬ ‫לאחר אשתו ע"י מכתביו אבל מ"מ אפשר שנפל‬
‫מעצמו מ"מ לא אכניס עצמי בזה שיהי' הוראה של‬
‫כי לא מקדי איניש פורענתא לנפשיה‪ ,‬וג‬ ‫חידוש אצל העול והחדש אסור מ התורה בכל‬
‫אינו יודע להיכ רגלוהי מובילי יתיה‪ ,‬והרי קמ‬
‫אאע"ה ידע מאז ומעול קדושת מערת המכפלה ולא‬ ‫מקו ע"כ נניח הדבר כמות שהוא‪.‬‬
‫פנה לזה עד שמתו מוטל לפניו‪ ,‬ומטע זה אחז"ל‬
‫)בפתיחה לאיכ"ר( כי מתי מדבר הכינו לה קברי ערב‬ ‫]‡‪[˙Ú„Ï ÂÓˆÚ „·‡Ó ÏÚ ˘È„˜ ˙¯ÈÓ‬‬
‫ט"ב ונכנסו לתוכ בחיי ומתו ש ‪ ,‬כי יודעי היו‬
‫‡‪ Í‬לעני אמירת בנו קדיש עליו ועל כל שאיבדו‬
‫שימותו‪.‬‬
‫עצמ לדעת מעול ‪ ,‬יש‪ Ë‬לדו קצת טר אענה‬
‫‪ ¯Á‡Â‬הצעה זו אומר מה שמרגלא בפומיה דאינשי‬ ‫אומר דבלי ספק שהוא עו פלילי אחד מג' החמורות‬
‫ע"ז ג"ע וש"ד‪ ,‬וכל העוברי אפי' מתו ברשעת‬
‫דאי אומרי קדיש אחר המאבד עצמו לדעת‪,‬‬ ‫מ"מ מיתה ממרקת‪ ,‬וזה במיתתו רצח את עצמו‪ ,‬וצא‬
‫לא ידעתי טע הגו מפני שלא עשה מעשה עמיו‬ ‫ולמד מר"ח ב תרדיו פ"ק דע"ז )יח‪ ,‬א( דאעפ"י‬
‫לא נצילהו מרדת שחת וא ירד לא נעלהו‪ .‬ומי לנו‬ ‫שהיה מיצר מאוד ומיתתו טוב לו מחייו שהרי‬
‫אינו עושה מעשה עמיו כאבשלו ‪ ,‬ודהע"ה אמר ז'‬ ‫האספקלטור שקירב מיתתו בסילוק של ספוגי צמר‬
‫פעמי בני להעלותו מז' מדורי גיהנ )סוטה י‪ ,‬ב(‪,‬‬ ‫זכה לחיי הע"הב מ"מ הוא עצמו לא פתח פיו שיכנס‬
‫ואלישע אחר לא עשה מעשה עמיו בחיי חיותו ור'‬ ‫בו האש ואמר מוטב שיטלנו מי שנותנה ואל ישלוט‬
‫מאיר העלה עש מקברו והוציאו מגיהנ )חגיגה טו‪,‬‬ ‫הוא בעצמו‪ ,‬ובזה נזדיי ספר בשמי ראש סי'‬
‫ב(‪ ,‬וא"כ לפי טע )הרמב" ( ]הרמב" [ היה ראוי‬ ‫שמ"ה‪ ,È‬ומוכח דאפי' המיצר ביותר מ"מ רוצח הוא‬
‫לומר קדיש עבורו‪ .‬א נ"ל נשתרבב המנהג לטע‬
‫השני דלא יניחוהו שארי האבילי לחלוק עמה‬ ‫ומת ברשעו‪.‬‬
‫בקדישי כי יטענו לאו כל כמיניה להאביד עצמו‬
‫ולהשלי תיקו נשמת]ינ[ו עלינו ואולי הי' חי כמה‬ ‫‪ ‰ ‰Â‬לרמב" )פ"א מהל' אבל הי"א( אי קורעי עליו‪,‬‬

‫וכ' רמב" בתורת האד ]בעני הספד[ ומייתי‬

‫‪.‡ 'ÈÒ Â"Á ÔωÏÂ Ì˘ ‰‡¯ .Á‬‬

‫‪.Ù"ÎÚ ‰"„ ‚Θ 'ÈÒ Â"Á Ì"˘¯‰Ó ˙"¢ 'ÈÚ .‚ ˙‡ Â΢ 'ÈÒ „"¯ÂÈ ˜ÏÁ· ‰ ·Ï ȇˆÁ È ˘ ÔÈ· ˜˙Ú‰ ‰·Â˘˙‰ ÛÂÒ „Ú ԇÎÓ .Ë‬‬
‫‪.[ÌÈȯ‚ÂÒ· "‰Ó˘ 'ÈÒ ˘‡¯ ÌÈÓ˘· ¯ÙÒ ÛÈÈ„Ê ‰Ê·Â" ˙·È˙‰ ÌȇˆÓ ˙ӄ˜‰ ‰¯Ú‰· ÔȈӉ ÔÓÈÒ·] .È‬‬

‫‪.‡Ó˘ 'ÈÒ „"¯ÂÈ ˜ÏÁ· ÏÈÚÏ ‰‡¯ .‡È‬‬