Page 437 - 4
P. 437
Ì˙Áסימ ק ʈ˘ ¯ÙÂÒ
קידושי תופסי בה ,ולהר"מ הוה רק ספק אבל בגו כמו ה ה עידי ייחוד ה ה עידי ביאה והיא
הדי לא פליגי לפע"ד דהר"מ לא יחלוק על סברת מקודשת ע"י ב' חזקות חזקה אש בנעורת וחזקה לא
דבר דבר מממו וכל אומדנא שמוציאי בה ממו עשה בעילתו בעילת זנות ובודאי קידשה והיינו
כגו חובל ונחבל שכתבתי לעיל הרי היא מקודשת, חזקה מכח רובא דרובא עבדי הכא ה"נ רובא מקדשי
אלא דס"ל ה ה עדי יחוד לא דמי לחובל ונחבל
משו דבעינ לזה תרי חזקה מכח רובא רוב אנשי ע"ש.
אינו מעמיד עצמו כשיש אש בנעורת ולבו גס בה,
ורוב מאות הרוב אי עושי בעילתו זנות ,וכשיחסר ][ÁÈÎÂÓ‰ ¯·„ ‰‡Â¯˘ „Ú
אחד מאלו אי כא קידושי .וא"כ לו יהיה שהיה
בזה האיש שניה יחד שבא עליה וקידשה מ"מ ‰ ‰Âדברי הרא" הללו ה הנה דבריו שבספר
העדי לא ידעו זה וה"ל מקדש בלא עדי זהו סברת
החכמה דהביא מרדכי בשמו פ' האומר
הר"מ. בקידושי סי' תקל"א ש מעשה בפרי אחד שגופו
הפסיק בי הנערה ובי העדי ושמעו כשאמר הרי
‡· Ïבעובדא )דר"מ( ]דרא"מ[ שראו הטבעת ביד את מקודשת לי ואח"כ ראו אותו הטבעת שלו
באצבע ]שלה[ ,ועד אחד ראה הנתינה וא' לא ראה
המקדש וכרגע אח"כ ראוהו בידה ושמעו הרי כי הפסיק הפרי בינו לבי הנערה .ועל זה פלפלו
את מקודשת לי ואחר לא הי' ביניה דניחוש שע"י באור ש רא" ור"ת ור"א מביה .ובסו כתב בס'
ממוצע בא הטבעת לידה ,א"כ זה הוה כחובל ונחבל החכמה מתשובת רא"מ הנ"ל דא עד רואה דבר
בלי ספק דמוציאי ממו ומתקדשת בו .וג הרא" מוכיח ונראה יכול להעיד כאלו ראה גו המעשה
יודה לר"מ באמרו נכנס לקדש ולא ראו שו טבעת כדאמרינ בגטי ובקידושי ה ה עדי יחוד ה ה
בידו ולא בידה אי כא התחלה הרי גזי אינש ולא עדי ביאה .ואחר שהעתיק המרדכי דברי ס' החכמה
עביד .ע"כ א קידשה בחדרה מ"מ העדי לא יכלו בש הרא" סיי המרדכי בעל הספר לעיי פ'
המגרש תשו' מהר" ,היינו מהר" מר"ב ר"ל דפליג
להעיד וה"ל מקדש בלא עדי . אהר" ,ורבי טרחו ליישב דלא פליגי .והנה בלי
ספק דפליגי שהרי משמעות לשו מרדכי תלמידו
][‰ ÓΉ È„ÈÚ נאמ ביתו דפליגי ,אבל במאי פליגי אבאר אי"ה
'¢˙Âהרשב"א סי' תש"פ אינו עני לדרא"מ כלל, ][‰‡È· È„Ú Ô‰ Ô‰ „ÂÁÈ È„Ú Ô‰ Ô‰
דהת לא ידעו העדי אולי אשה אחרת „ ‰ ‰בפרק המגרש סי' תנ"א והיא ג"כ באריכות
היתה ש בחדר ולאותה האשה נת האתרוג והיא
נתנו לה ול"ד לאומדנא דחובל ונחבל כלל .ומתשו' בתשו' מיי' ריש הל' אישות במעשה א'
רשב"א סי' אל קע"ט נדבר אחר זה אי"ה .א נדבר שהשלי לתו חיקה וניערה והפילה הקידושי',
מדברי מהרמ"פ )סי' לב( דמייתי רמ"א )סי' מב ס"ג( הארי בזה ובתו הדברי כתב שאפי' ה ה עדי
שהכמי עדי והיא מכחשת ה"ל הוחזק כפר יחוד דאש בנעורת מ"מ אינו אלא להחמיר להצריכה
וחוששי' לקידושי כמו בממו כי האי גוני ,טר גט אבל א נתקדשה תפסי בה קדו' שני' מספק
אדבר מסברתו אומר כי זה לי שלשי שנה נתקשיתי ומסייע וגדולה מזה א חזו סהדי שנכנס עמה
על הרמ"א שהעתיק די זה כפשוטו ,ולכאורה צע"ג. לקדשה בסו בכס לא ראו שקידשה לא בעי' גט
ובכל שנה בלמדי שבועות ע התלמידי אמרתי כיו דלא חזו ממש שקידשה וכו' ע"ש האי תיבה
קושיא זו ומה שתירצתי בתשו' א' שנת תקע"ד לפ"ק בסו השמיט המדפיס בתשו' מיי' והוא העיקר דקאי
והוא זה ,דבפ' שבועות העדות )לג ,ב( אמרינ דלא אלעיל אותה שניערה קידושי' מחיקה א אח"כ עוד
מיחייבינ אלא בתביעת ממו לא באיסור והיתר כגו נוס על הנ"ל נכנס עמה לקדשה הרי יש לנו לומר
שפלוני כה או ב גרושה וכי האי גוני וילי ליה בצע אמרתו אפ"ה אינו דומה לה ה עדי יחוד אפי'
מדכתיב או ראה או ידע בעדות המתקיימת בראיה להחמיר להצריכה גט כיו שלא ראו הקידושי אי
בלא ידיעה וידיעה בלא ראיה ובדיני נפשות משכחת
ידיעה בלא ראיה אבל ראיה בלא ידיעה לא משכחת דני בדמיונות.
ליה. ‰ ‰Âאי ספק דפליגי הרא"מ ור"מ בפי' ה ה עדי
‰ ‰Âלפי הנ"ל משכחת ]לה[ בדברי שבערוה יחוד וכו' ,דלהרא" מקודשת גמורה ואי
ידיעה בלא ראיה א ראיה בלא ידיעה לא
