Page 439 - 4

‫‪ Ì˙Á‬סימ ק ‪ˈ˘ ¯ÙÂÒ‬‬

‫כריתות עידי גיטי וקידושי ‪ ,‬ושוב איכא עדות‬ ‫של ממו שבמקו' הכחשה ע"ש עכ"ל‪ .‬יע ראיתי מי‬
‫המעידי לפני ב"ד על דבר מסופק‪.‬‬ ‫שנשתבש בפירושו ונתלה בקורי עכביש ולא ידע‬
‫דברי רשב"א בחי' קידושי ס"ה ע"ב שנתקשה ש‬
‫‪ ‰ ‰Â‬עדי קידושי בראיית נגמר הדבר וחייב חנק‬ ‫הרבה למה לא יועיל הודאת שניה כמו בממו‬
‫כיוצא בזה‪ ,‬כי מה שחב לאחריני הוא תמוה במה‬
‫הבא על האשה‪ ,‬ואי צור עוד לעדות כלל‬ ‫מתחייבת לאחריני‪ ,‬הלא היא ברשותה להתקדש למי‬
‫וכלל‪ ,‬וא יולד אח"כ שו ספק לב"ד כגו שבא‬ ‫שתרצה‪ .‬והעלה בקרא כתיב עפ"י ב' עדי יקו‬
‫עליה אחר ואינו מאמי שהיא אשת איש או שקידשה‬ ‫דבר‪ ,‬משמע אי שו דבר מתקיי בלי עדי אפי'‬
‫אחר‪ ,‬או שהיא מכחשת ואנו צריכי עדי להעיד על‬ ‫הודאת עצמו‪ .‬אלא שבמקו אחר כתיב כי הוא זה‬
‫הקידושי ‪ ,‬אי נפקותא א יבואו אלו העדי עצמ‬ ‫לרבות הודאת עצמו‪ ,‬נמצא יש לו בממו ב' קרא א'‬
‫או אחרי שידעו הדבר‪ ,‬ומשו"ה א אפי' יעידו אלו‬ ‫הודאתו וא' קיו דבר על ידי עדי ‪ ,‬ועכשיו כתיב‬
‫העדי עצמ מילתא אחריתא ]הוא[ היו נצטרפו‬ ‫בעריות דבר לילי מממו ‪ ,‬ויע קידושי וגיטי אינו‬
‫לעדות קיו דבר הקידושי ומחר יצטרפו לעדות‬ ‫מחייב לאחריני‪ ,‬ומ"מ אי סברא דבא הכתוב להקיש‬
‫ראיה נאמנות‪ ,‬ומה צירו יש לשני מיני עדות‪ .‬ומ"מ‬ ‫גיטי וקידושי לממו שאי בו הכחשה דהיינו כי‬
‫רצה הגאו בית הלל ]אה"ע סי' מב ש [ לומר שא יש‬ ‫הוא זה‪ ,‬ולומר דהודאת עצמו מהני פשיטא‪ .‬אע"כ‬
‫הכחשה וצריכי עדי לבוא לב"ד אזי יש המש ‪,‬‬ ‫בא הכתוב לומר דגיטי וקידושי אעפ"י שלא‬
‫משא"כ בשניה מודי ואי צרי לב"ד‪ .‬וב"ש‬ ‫מחייבי לאחריני כיו דיש בהו קצת דמיו לחיוב‬
‫השיג‪ ,‬כי ב' מיני עדיות ה ואי לה המש זה ע‬ ‫אחרינא הקיש הכתוב לממו שיש בו הכחשה ולא‬
‫זה‪ ,‬מה שא"כ הת בקרב לא נגמר הכפרה עד‬ ‫לממו שאי בו הכחשה‪ ,‬היינו דהקישא לקרא דעפ"י‬
‫שיאכלנו כדינו והזב אינו נקי עד יעבור ז' ימי‬ ‫ב' יקו דבר ולא לקרא דכי הוא זה ע"ש ולזה‬

‫בנקיות ויש המש לזע"ז וקל להבי ‪.‬‬ ‫נתכוו רשב"א כא ותל"מ‪.Á‬‬

‫]‪[ÔÈ˘Â„˜Â ÔÈ˘Â¯‚ ˙Ú˘· ÌÈ„Ú „ÂÁÈ‬‬ ‫]·' ‪[˙Â„Ú È ÈÓ‬‬

‫‡‪ Ì Ó‬אמת נכו הדבר מ"ש באבני מילואי סי'‬ ‫‪ ¯ÂÊÁ‬למאי דקמ דאשה זו וכיוצא בה מתקדשת‬

‫מ"ב )סק"ו( נהי דראוי ונכו ליחד עדי‬ ‫עפ"י עדות כל העומדי ש במזמוטי חת‬
‫בגיטי וקידושי ‪ ,‬מ"מ העיקר דלא נאמרו דברי רי"‬ ‫וכלה‪ .‬א מה שיש לפקפק הוא מ"ש הרב השואל‬
‫ורמב" אלא כגו עדות ממו ונפשות‪ ,‬אבל דברי‬ ‫משו שהוא יחד את הפסול להעיד‪ ,‬נמצא עדות‬
‫שתחלת עשיית צריכי עדי אעפ"י שאינ מיחדי‬ ‫כול בטלה והביא מ"ש ב"ש סי' מ"ב סק"ח דלדעת‬
‫עדי ‪ ,‬מ"מ דעת הבעלי אינה אלא על הכשרי‬ ‫הרא"ש כשרי הקידושי וא אח"כ באו לב"ד‬
‫ולאו כל כמיניהו דפסולי לבטל רצו הבעלי‬ ‫להעיד לא יופסלו למפרע‪ .‬והבי' הרב הנ"ל בקיאות‬
‫ומעשיה ‪ .‬ויצא לו מלשו רא"ש פ"ק דמכות )סי' יא(‬ ‫מזבחי כ"ט )ע"א( פלוגתת ר"א ור"ע מפיגול‬
‫והוא בש"ע ח"מ ]ריש[ סימ ל"ו‪ ,‬ובש" ש סקי"ז‬ ‫וסתירת זב‪ .‬ולא דמי להדדי כי עוכלא לדני‪ .‬הנה ב'‬
‫הרגיש בזה ע"ש‪ .‬מ"מ כ העלה באבני מילואי‬ ‫מיני עדות יש‪ .'‡ ,‬מקיימי דבר היינו גיטי וקידושי‬
‫ונכו הוא וכ"כ בקצה"ח סי' ל"ו סק"ו‪ .‬וא"כ הכא‬ ‫ולכמה פוסקי ג קני ]בלא עדי [ לא מתקיי אלא‬
‫א על פי שהזמי הרב המסדר זה הפסול להצטר‬ ‫עדי ה כורתי הדבר לא שיעידו ולא שיאמינו‬
‫לאו כל כמיני' להפסיד הקידושי שהחת והכלה‬ ‫בשו דבר אלא גז"ה הוא שלא יוגזר הדבר אא"כ‬
‫מיאנו בו ולא רצו שיהיה עליה עדי זולתי‬ ‫נעשו בפני שני ‪ .‬ואמנ צריכי שיהיו עדי כשרי‬
‫ככל הלכות עדות אעפ"י שאי צור לנאמנת ולא‬
‫הכשרי ‪.‬‬ ‫יעידו במקו אחר אלא כ גז"ה שיעמדו אצל הדבר‬
‫ההוא‪ .'· .‬שראויי להעיד וזה נקרא קיו דבר והיינו‬
‫]‚„¯ "‡ ‪["È„‰Ò Ô‬‬

‫‪ ‰"‡Ï·Â‬נראה לי דנהי ברא"ש )מכות ש ( וסמ"ק‪Ë‬‬

‫איתא הקושיא מגיטי וקידושי בפומבי‪,‬‬

‫‪‡"˜Ó·Â ‚"‰ ‡"Ù ÔÈ˘Â¯‚ 'ω Ó"Ó 'ÈÚ .Ú"ˆÂ ‰"„ ‡ ,Ë ˙·Â˙Î Ò"˙Á 'ÈÁ·Â ‚¯ ÈÒ ‡¯ È"ÒÂÒ Ó"ÂÁ ˜ÏÁ ,‚˜ 'ÈÒ ‰Ê ˜ÏÁ· ÔÏ‰Ï ‰‡¯ .Á‬‬

‫‪.‰Ê· È˙ί‡‰‬‬
‫‪.Ê ˙‡ ‚Ù˜ 'ÈÒÏ ‚"ÓÒ ˙‰‚‰ .Ë‬‬