Page 442 - 4

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק א ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫˙·‬

‫‪ Ó"Ó‬מסברא נ"ל דמהרי"ל לרווחא דמלתא כ"כ‬ ‫¯· ˘‪‚ÏÙÂÓ ‡ÏÙÂÓ‰ ·¯‰ È˙ÈÓÚ ˘È‡ "ÈÏ ÌÈÓÂÏ‬‬
‫‪È" ‰„Â‰È ‰˘Ó '‰Ó ˙"˘Î Ï„‚Ó ÊÂÚÓ ‚"‰‡Ó‰‬‬
‫דשידוכי שבזמנינו שהמה בחר וקנס ג‬ ‫‡·"„ ‪ÌÂ¯È 'ÈÁÈ ÂÈÏÚ '‰ ‡"ÚÈ ‡„¯· ˜"˜„ Ó"¯Â‬‬
‫רבא מודה דשארית ישראל לא יעשו עולה‪ ,‬ועוד‬
‫דעובדא דש"ס הקטנה עומדת בקידושי ואינה‬ ‫˜¯ ‪.‡ÒΠÂ‬‬
‫חוזרת בה וכ בעובדא דמהרי"ל היתה היא עומדת‬
‫לקיי הקידושי משא"כ בנידו שלפנינו מראי‬ ‫‪ ˙ÂÓÈÚ‬בימינו הגיעני ועיינתי קצת בגביות עדות‬
‫הדברי שלא החזיקו בקידושי לא המקדש ולא‬
‫המקודשת לקידושי וצווחו מעיקרא א"כ עכ"פ‬ ‫ואת אשר נגזר עליו מאת כבודו הרמה יחי'‬
‫מראי שלא הי' ריצוי ופיוס להפקיע עצמה‬ ‫והי' עיני ולבי ש ואת אשר הורוני משמי אותו‬
‫מהמשוד ולשעה קלה נהפכו אחור‪ .‬וע"כ עכ"פ לא‬
‫נדו כאלו שדי באופ דאי הוה שתיקה דלאחר מת‬ ‫אשמור לדבר וה' עמנו‪.‬‬
‫מעות כא לא נחוש )לא( לשיטת תוס' דס"ל דשדי‬
‫]˘˙‪[˙ÂÚÓ Ô˙Ó ¯Á‡Ï ‰˜È‬‬
‫מהני‪.‬‬
‫¯‡˘‪ ÔÂ‬תחלה על דברי העד כ' מיכל שדבריו באו‬
‫‪ ÔȇÂ‬צרי לחקור אי היה דברו הרי את מקודשת לי‬
‫ביתר ביאור מפורש ושו שכל‪ .‬ההוא אמר‬
‫בתו או אחר כדי דבור של נתינה דכ' ד"מ סי'‬ ‫אונד האט איהר גיגעבי דאס טבעת לידה אונד‬
‫כ"ח )סק"ד( בש ריב"ש )סי' קע( דאי חלוק בזה‪.‬‬ ‫דרנא האט ער געזאגט דיא ווערטר הרי את‬
‫ובאמת המעיי בתשו' ריב"ש בפני בעובדא דר'‬ ‫מקודשת לי נמצא הוה שתיקה דלאחר מת מעות‪,‬‬
‫אהר סופר יראה שאי כא משמעות כ"כ וג‬ ‫דאמרי' בקידושי י"ג ע"א דלאו כלו הוא‪ .‬לכאורה‬
‫מדאמרינ בב"ב )קכט‪ ,‬ב( דבמקדש ומגרש לא אמרינ‬ ‫ואפי' למ"ש בחי' רשב"א וריטב"א ש בש בעלי‬
‫תו כדי דבור אי ראיה לכא דהכא חוזר מה דיהיב‬ ‫תוס' שהקשו מד מ"ז התקדשי בפקדו מקודשת‬
‫לפקדו ויכול לחזור מזה ונות לש קידושי והוה‬ ‫ותירצו הת בדשדי ‪ ,‬וא"כ דלדידהו אי שדי‬
‫שעת מת מעות ואי ראי' להקל‪ .‬אבל דברי רמ"א‬ ‫מקודשת והכא מא לימא ל בהיות יושבי על‬
‫אמתיי מסברא דמיד שנת לתו ידה סת חשבה‬ ‫הספסל איזה דברי ריצוי היה ביניה ‪ ,‬שהרי הר"‬
‫היא שחייבת בשמירה ואי תשדייה חייבת לשל‬ ‫פ"ק דקידושי )יב‪ ,‬א( ס"ל דקידושי ציפתא דאסא‬
‫ומשו"ה לא השליכתה‪ ,‬ואי הוראתה ברורה‬ ‫לא גרע מדשדי אע"ג שלא היה שו עסק דברי‬
‫שנתרצית להתקדש וכל שאי כא ראיה ברורה אפי'‬ ‫ביניה מקוד ‪ ,‬מ"מ דבר קל כזה ה"ל שדי ‪ ,‬ונהי‬
‫קמי שמיא גליא שנתרצית ה"ל דברי שבלב ואינ‬ ‫דהתוס' הנ"ל פליגי וחשבינ ליה כלא שדי היינו‬
‫דברי ‪ .‬אע"ג דהאמת אינו כ שאי היתה משליכתה‬ ‫משו שלא הי' שו דברי פיוס ורצוי ביניה רק‬
‫לא היתה חייבת לשל ‪ ,‬שאפי' קבלה שמירה על‬ ‫קידושי' פחות משוה פרוטה שאיננו אלא היתול אבל‬
‫עצמה בפירוש תוכל לחזור תו כ"ד‪ ,‬וא"כ א נת‬ ‫אי הי' ביניה שו דברי ריצוי ופיוס אי לית‬
‫בידה אפי' קבלתה ע"מ לשמור כששמעה תו כ"ד‬
‫של נתינה שהוא אמר הרי את מקודשת תחזור היא‬ ‫הדברי לשעורי ‪.‬‬
‫מקבלת שמירה ותשליכנה ותפטר‪ ,‬ומדלא השליכתה‬
‫ש"מ נתרצית‪ ,‬זה אינו‪ ,‬דבהא ודאי אתתא לאו דינא‬ ‫‪ Î"‡Â‬ה"נ מא לימא ל שלא נדברו ביניה באותו‬

‫גמירא וחשבה שאפי' תו כ"ד תתחייב לשל ‪.‬‬ ‫זמ ‪ .‬ומשמע לי מדברי מהרי"ל בתשו' סי'‬
‫)ק"א( ]צ"ו[ דמסתמא חיישינ שמא שדי דטריח‬
‫‪ ‰Ê·Â‬ארווח ל לישנא דר"ה בריה דרב יהושע‬ ‫הת להביא ראי' הואיל והגיע זמ חתונתו ע‬
‫משודכת שלו וכתבו אגרת זה לזה באותו היו לא‬
‫)קדושי יג‪ ,‬א( הת בתורת פקדו יהיב ניהלה‬ ‫ניחוש לשדי ע זו ע"ש‪ .‬משמע הא לא"ה חיישינ‬
‫סברה אי שדינהו ועיי' בריטב"א שדקדקו ראשוני‬ ‫מ"מ ה"נ היא משודכת לאחר ואע"ג דיש לחלק בי‬
‫לשו סבר"ה משמע היא סברה אבל באמת הדי אינו‬ ‫הכא להת שכבר הגיע זמ אפריונו והכי עצמו‬
‫כ ע"ש ולהנ"ל ניחא דעכ"פ תו כ"ד של נתינה א‬ ‫לחופה משא"כ הכא עפ"י המבואר בקידושי מ"ה‬
‫אמר הרי את מקודשת לי ה"ל למשדיי' ולחזור‬ ‫ע"ב דלרבא דוקא טרח לא אמרי' ארצויי ארצי והיינו‬
‫משמירתה אלא שהיא סברה שג בזה תתחייב לשל‬ ‫כגוני דמהרי"ל דמשמע שכבר היה טבחו טבוח‬
‫ומודה ר"ה ברי' דר"י דדינא כי ה לא נשי גמירי‬ ‫במקו החתונה משא"כ בנדו שלנו משו שארית‬
‫בהא סלקינ דאפי' תו כ"ד מקרי שתיקה דלאחר‬ ‫ישראל לא יעשו עולה לחוד חיישינ דלמא ארצויי‪.‬‬