Page 443 - 4
P. 443
Ì˙Áסימ קא ‚˙ ¯ÙÂÒ
פקדו ואח"כ אמר הרי את מקודשת לי ואמרה ה מת מעות ולא חיישינ ‡ )ומה שלא הזכיר כא לשו
דמקודשת .ותי' מהרי"ט דסתמא לש מתנה יהיב פקדו בתחלת נתינ' יבואר לקמ אי"ה(.
וה"ל כשלה ותו לא מהני מה שאומר הרי את
מקודשת לי .והמשנה למל )ש ( הקשה ממ"ש ‡ ‡¯·Èנהי דבררנו דדבורו הוה לאחר מת מעות
רשב"א )כתובות קז ,ב( המפרנס סת לא בתורת מתנה
הוא נות יש לחלק בפשיטות ,במפרנס או עושה מ"מ שתיקה לא הוי כי מה שלקחה הטבעת
שו טובה דהוה כשדה העשוי ליטע כיו שזה צרי ונתנו על אצבעה להתקשט בו הוי כאלו אמרה ה .
פרנסה וכדומה אבל נות דבר בעי לחברו מי הגיד כי כ פסק רשד" אה"ע סי' ע"ו באחד שזרק לה
לו שאני צרי לכ והמ"ל הרגיש בזה וכ' שהדי קידושי והיא לקחה דה"ל לקיחתה כאלו אמרה ה ,
דהרמ"ה שבטור סי' כ"ח וברמ"א סעי' ד' פוסק
שוה בשניה ,ולע"ד אינו כ . דוקא בנת לה בנתינה ואמר לה בשעת מת מעות
מתקדשת אפילו בשתיקה אבל בזריקה ולא שדי
ÔȇÂלהביא ראיה נגד הרשב"א הנ"ל ממ"ש הרא"ש אפי' שתיקה בשעת מת מעות לא מהני ובעי'
דאמרה ה בפירוש ועב"ש סי' כ"ח ס"ק י"ב ,נמצא
)קדושי ש סי' ט( דהאי דלא חיישינ בציפתא כ לי שתיקה בשעת מת מעות בזריקה כמו שתיקה
דאסא לדשמואל שמא שוה פרוטה במדי ,משו דלאחר מת מעות דנתינה וכי היכי דהת פסק דא
שחזר בו וקדשה בארבעה זוזי .ומבואר בב"ש סי' לקחה המעות לתו כיסה הוה כמו אמירת ה ה"נ
כ"ח סקי"ד דמתחלה לא נתכוו זה כלל לקדש בזוזי בלאחר מ"מ ומצאתי או לי בלשו רש"י בקידושי
רק בציפתא וכ הוא להדיא בתוס' רי"ד וא"כ קשה י"ב ע"ב הנ"ל גבי ציפתא דאסא אמר תיקדוש בד'
לכאורה הרי כבר ניתנו הד' זוזי בסת וה"ל מילתא זוזי דאית בה שקלתי' ואישתקא נדחק רש"י בפי'
כמתנה ואי תתקדש בה אח"כ הלא לרשב"א הנ"ל שקלתה שרצונו לומר שלא זרקתו ועומדת במה
אפי' אמרה ה לא יועיל .וי"ל הת מילתא אחריתא ששקלתה ע"ש לכאורה ה"ל לפרש בריוח אחר
היא משו דמעיקרא סבור שתתקדש לו בציפתא ששמעה ד' זוזי טמוני בתו הציפתא שקלתה
ויהיב ד' זוזי במתנה לארוסתו כעי סבלונות ואנ להני זוזי והניח במקו משומר אע"כ לא הוה
סהדי דא לא תהי' ארוסתו לא ית לה מתנה שתיקה אלא הו"ל כאלו אמרה ה וכהרשד" הנ"ל.
וסבלונות הדרא ,וא"כ כשנאמר לו לית בי' שוה
פרוטה הדרינ ד' זוזי למריה ויכול לקדש בו, „ÂÚÂנ"ל דהכא ששמה טבעת על אצבעה להתקשט
משא"כ הרשב"א מיירי בנות לסת אשה ה"ל מתנה
גרע טפי דהראשוני נתחבטו נהי דסברה אי
גמורה וצרי ליטול ממנה וכהרשב"א. תשליכנה צריכה לשל ע"מ ה"ל לא בעינא להתקדש
ל וכתב ריטב"א במסקנתו דמאיסה עלה לגמרי
‰ ‰Âדברי משנה למל הנ"ל צל"ע אי נמי יהיבנא לדבר בעני הזה כלל והוא נתעב וג נאלח בעיניה.
וא"כ נראה אלו היה כ"כ הדבר מגונה ומאוס אפי'
ליה כל דינו דאפי' במידי דבעי שיי הא מלדבר ולומר לא בעינא להתקדש נהי דלא
דיורד לתו שדה חברו ונוטעה שלא ברשות תינח השליכתה מפחד תשלומי ,מ"מ לא היתה מתקשטת
קדשה בחפ דנימא דר שאלה יהיב לה והדרא בו לתתה באצבעה ,וא"כ עכ"פ ה"ל לומר לא בעינא,
בעינא ואי מקדשה ואמרה אי ה"ל כמקדשה בדבר ומדלא אמרה ש"מ שנתרצית .וזו נוס על סברת
השאול בידה דמדמה לי' רמב" פ"ה מאישות רשד" הנ"ל דסברא נכונה היא בעצמותה ,באופ
לפקדו ע"ש הלכה ח' ובלח"מ ש ,אבל א קדשה שעפ"י עדות כי מיכל היא מקודשת להמקדש הנ"ל.
במעות דא"נ לא במתנה יהיב מ"מ להלואה יהיב
ועתידה לשל מיהו השתא ה"ל מקדשה במלוה ÔÈÈ„ÚÂאיכא למשדא בי' נרגא עפ"י מ"ש ה"ה פ"ג
דלרוב הפוסקי אפי' המלוה בעי אינה מקודשת
ועי' ב"ש סי' כ"ח ס"ק י"ט ובחי' מהרי"ט בקידושי מאישות הלכה ח' על ש רשב"א שא לא
מ"ז ע"ב מסיק במסקנתו להשוות דעת הרמב" היו עסוקי באותו עני ונת לה ולא אמר לה וחזר
אח"כ וא"ל הרי את מקודשת לי והיא נתרצית מ"מ
לשאר פוסקי בזה. צרי שיטלנה ממנה ויחזור ויתננו לה .והקשה
מהרי"ט חא"ע סי' מ"ג מי גרע מנות להדיא לש
‰‡¯ Âדאינו דומה לחט סלע מידה וקדשה
דמקודשת בקידושי נ"ב ע"א דאמרי'
‡˜ ÔÓÈÒ
‡.· ,·È ÔÈ˘Â„È˜ Ò"˙Á 'ÈÁ· ‰Ê· ˙ÂÎȯ‡ ‰‡¯ .
