Page 448 - 4

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק א ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫˙‪Á‬‬

‫שלפנינו שהקדושי היו בפני ב' עדי ונהי שהאחד‬ ‫‪ ¯ÂÊÁ‬להנ"ל דלע"ד דבעדותו של כ' יואל אי בו‬
‫לא השגיח‪ ,‬מ"מ ה לא ידעו שלא ישגיח עליה‬
‫ועוד שהרי אמר בקול ר הרי את מקודשת לי וידעו‬ ‫ממש אבל אינינו מכחיש עדותו של כ' מיכל‬
‫ששמעו העדי א"כ אי לנו ראינ שהיה לשחוק וא‬ ‫וה"ל קידושי' בע"א עכ"פ והנה מעלתו הזכיר בתו‬
‫כ אפילו נתכוונו לצחק ה"ל דברי שבלב ואינ‬ ‫דבריו שהנער והנערה טועני שכל כוונת הי'‬
‫דברי והמעשה קיי ‪ .‬ואע"ג שכתבתי לעיל בתחלת‬ ‫לצחוק והתול ולא לקדושי וג מכחישי העדי‬
‫דברינו בזה"ז שעושי חרמות בתנאי והיא משודכת‬ ‫שאומרי ששמעו מה הרי את מקודשת לי וה‬
‫ע אחר‪ ,‬כ"ע מודי דשארית ישראל לא יעשו עולה‪,‬‬ ‫טועני שאמר)ו( ל במקו לי נמצא לכאורה ה"ל‬
‫זה לא כתבתי אלא דלא ניחוש לשדי דכיו דלפי‬
‫המעשה שראינו אי כא קידושי משו דה"ל‬ ‫ע"א בהכחשת בע"ד דלאו כלו הוא‪.‬‬
‫שתיקה דלאחר מת מעות ואנ ניקו וניחוש לשדי ‪,‬‬
‫על זה כתבתי דלא ניחוש להעברת חר א אחר‬ ‫‡·‪ Ï‬כד מעיינת שפיר הא ליתא‪ ,‬דמבואר‬
‫שבררנו מה שלקחה הטבעת וש אותו באצבעה הוה‬
‫אמירת ה נמצא לפי המעשה שלפנינו נתקדשה‬ ‫במהרמ"פ סי' ל"ב דעד אחד היה מוכמ‬
‫קידושי' גמורי' לא נסמו על דברי שבלב שהי'‬ ‫אחורי גדר וע"א בגלוי העידו על הקידושי והיא‬
‫טוענת להד" והדר אמרה לצחוק נתכוונתי העלה‬
‫לצחוק הואיל ונתקשרה לאחר זה לא נאמר‪.‬‬ ‫דה"ל מקדש בע"א דאותו המוכמ והיא לא ראתה‬
‫אותו אינו מועיל ואלו היתה טוענת מיד לצחוק‬
‫‪ ‡ˆÂȉ‬מדברינו אשה זו די נתקדשה בעד אחד יש‬ ‫נתכוונתי היתה נאמנת דקידושי בע"א הי' שחוק‬
‫בעיניה אבל הואיל שאמרה להד"מ הוחזקה כפרנית‬
‫לה‪ ,‬אשר א יש צדדי להקל נצר להקל‪.‬‬ ‫על פי ב' עדי שעכ"פ ב' עדי העידו שהיה ביניה‬
‫אשר על כ א יתברר מה שאמר הרי את מקודשת‬ ‫דברי קידושי וממילא שוב אינה נאמנת לומר‬
‫לי הי' זמ רב אחר נתינה‪ ,‬בואו ונסמו על רשב"א‬ ‫לצחוק כוונתי יע"ש בביאור‪ .‬וא"כ ה"נ ששני עדי‬
‫דבנת ולא אמר בעינ יחזור ויטלנה‪ ,‬ועל מהרי"ל‬ ‫מעידי שאמר)ו( לי אינה נאמנת להכחיש ב' עדי‬
‫דה"ל טלי קידושי שעל גבי קרקע‪ ,‬וכיו דליכא אלא‬ ‫שאמר ל ‪ ,‬ועיי במהרי"ט אה"ע סי' מ"ג משמע‬
‫קצת כחולק על סברא זו‪ ,‬מ"מ הכא הדבר מראה‬
‫מקדש בעד אחד תשתרי בלא גט‪.‬‬ ‫בעצמו ששקר בפיה שאי דרכ לבדות לה לשו‬
‫בדוי מקודשת ל והלשו מורגל מקודשת לי‪ ,‬בשג‬
‫‪ Ì Ó‡Â‬אי לא היה זמ יפה בי הנתינה לאמירה לא‬ ‫דברי מהרמ"פ נראי' נכוני ופסקו רמ"א סי' מ"ב‬
‫ס"ג‪ ,‬ועיי' ש ס"ב ובח"מ ש סק"ד‪ .‬וממילא מה‬
‫נית דברינו לשיעורי של תכ"ד שהוא קצר‬ ‫שאמרו לשחוק נתכוונו לא מהימנו מתרי טעמי חדא‬
‫מאוד‪ ,‬ע"כ א אי כא חשש עיגו ואפשר להשיג‬ ‫כבר הוחזקו כפרני כנ"ל‪ .‬ועוד הא הקשה ח"מ ס"ק‬
‫גט‪ ,‬נעשה כל הצטדקאות להמציא לה גט‪ ,‬א אי‬ ‫ד' אטענת שחוק והשטאה הא דברי שבלב אינ‬
‫איכא חשש עיגו בלא"ה פסק רמ"א סימ מ"ב סעי'‬
‫ב' דיש להקל בכל קידושי עד אחד וה"נ דכוותיה‪.‬‬ ‫דברי ע"ש‪.‬‬

‫‪ „"ÚÏ ‰‬כתבתי וה' יצילנו משגיאות ויורנו מתורתו‬ ‫‪ Ì Ó‡Â‬האמת יורה דרכו דודאי א קידש בע"א‬

‫נפלאות‪.‬‬ ‫הדברי בעצמות מראי לנו שנתכוונו‬
‫לשחוק‪ ,‬דאל"ה היה מזמי ב' עדי ‪ ,È‬וכ מורה לשו‬
‫‪.˜"ÙÏ Á"Ú˜˙ Ô¢Á¯Ó Á"Î ˜"˘Ú ·"Ù .„"Ή‬‬ ‫השואל בתשב" חלק א' סי' ע'‪ .‬מה שאי כ בנידו‬
‫‪.Ó„"ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó‬‬

‫‪.„˜ 'ÈÒ ÔÏ‰Ï ‰Ê· Î"˘Ó ‰‡¯ .È‬‬