Page 453 - 4
P. 453
Ì˙Áסימ קג ‚È˙ ¯ÙÂÒ
לכתוב למלוה בלי ידיעת הלוה אפי' ראו ההלואה ביהודא )אבעה"ז מהדו"ק סי' לג( דאתי עלי' למפסל
וידעו האמת מ"מ א כתבו וחתמו לו אי לו די מטע אחר.
שטר אלא עדות בכתב ועי' זה היטב בלשו תוספ'
ב"ב ל"ט ע"ב ד"ה מחאה וכו' ובפ"ב דיבמות )לא, ‰Ê·Âזכיתי להבי מה שצל"ע מה מועיל כל פסק
ב( ופ"ב דכתובות )כ ,א( .והנה אי הטע בזה משו
הפסדו של המתחייב דאפי' לא יהי' שו הפסד ב"ד או קיו הנפק ,והלא אי לדיי אלא מה
וחילוק להמתחייב בחתימת העדי כיו שהמעשה שיכול לומר פלוני אתה חייב וזכאי וכה"ג ,וזולת זה
אמת עכ"פ ,כגו עדות ראיה על פלוני שקידש אינ אלא עדי שה מעידי בפיה או בכתב
פלונית כיו שהמעשה אמת ומה איכפת לה א שככה יוצא פלוני זכאי או חייב בדינ או כ וכ
יוכתב לראיה ביד המקדש או לא אדרבא א תמחה חקרנו עדי פלוני ופלוני .ודבר זה מבואר בקידושי
היא בכתיבת עדות הקדושי לראיה ביד המקדש ד ע"ד ע"א גבי נאמ דיי לומר ע"ש ,ועיי בסמ"ע
נראה כמערמת להכחיש הקידושי מ"מ לא יועיל סי' כ"ג ובמפרשי ש יתבאר היטב דאי הדייני
כתיבת כשטר כיו שהמתחייב לא נתרצה ומה אלא עדי בעלמא שמעידי כ דנו או חקרנו
שמועיל חתימת עדי' בגט שלא ברצו האשה מבואר העדי .וא"כ קשה מה מועיל כתיבת ,הא הוי מפי
כבר בדברי שבחידושי שהעתקתי שהזכרתי לעיל.
כתב והפס"ד לא נכתב ברצו שניה .
‡· Ïלעול אי לו די עדות בשטר אא"כ נכתב
ÈÙÏÂהנ"ל א"ש ,דכל בעל שטר מעיקרא משעת
ברצו המתחייב אפי' אי לו שו הפסד
בכתיבה זו .ואי זה עני למ"ש תוס' כתובות נ"ה כתיבת השטר שיעבד נפשיה אדעתיה דהכי
ע"א ד"ה כתובו וכו' ,דהת כבר נת זה המתחייב שיוכתב עליו הנפק ,ואע"ג דאח"כ צוח כי כרוכיא
רשות לכתוב שטר רק שחוזר בו עתה ,ע"כ יש חילוק לא תכתבו הנפק ,מ"מ מכיו שקבלו בב"ד עדי
א יש הפסד בכתיבת שטר להמתחייב יכול לחזור, הקיו ונתברר שהשטר אינו מזוי ונתברר לנו
משא"כ בשטר מתנה אינו יכול לחזור בו כיו שאי שהלוה ציוה לכתבו ,ובכלל זה נמי שהרשה אז
לו שו הפסד במה שכותבי השטר ,ויש לו די לכתוב עליו הנפק ,ממילא הו"ל כנעשה ברצו
שטר כיו שכבר נצטוו מפי המתחייב ג"כ ,אלא המתחייב ,ואע"ג דעכשיו צווח ,מידי דהוי אגט אשה
שעתה חוזר בו ואיננו יכול לחזור בו ,אבל אי לא כנ"ל .וכ י"ל נמי כיו בכל פס"ד כיו שבאו לפנינו
צווה מעול אי לו די שטר .ובתשובת רשב"א סי' לדו או אפילו דיי הד בכפיה ברשות התורה הו"ל
אל רי"א כ' קצת חילוק אחר ,ומ"מ לדינא אי כרצו שניה ,ואע"ג דבכתיבת הפס"ד איננו מתרצה,
נפקותא והכל הול אל מקו אחד ,ושמור זה כי
כבר נתקשה בזה גדול בדורו הגאו בית מאיר זצ"ל מ"מ יש לו די שטר.Â
בש"ע אה"ע סו סי' מ"ב .ומ"ש הוא האמת. „ÂÚÂנ"ל דהשתא עדיפי מעדי ,כיו דדי פסק הוא
‰ÓÂשהקשה הגאו הנ"ל אי ס"ד בעינ דעת כנעשה מרצו שניה ,וכיו דעדי החתומי
מרצו המתחייב הו"ל כאלו עומדי עתה בפנינו
שניה ,א"כ במס' קידושי ט' ע"ב דמייתי ומעידי כ וכ ,ה"נ דייני החתומי באופ הנ"ל
אי כותבי שטר אירוסי אלא מדעת שניה ובעי הו"ל כאלו עומדי עתה לפנינו למורי הלכה
למפשט מיניה דשטר אירוסי בעי מדעתה ונדחק לשעתה .וכ נ"ל ממ"ש תוס' לקמ כ"א ע"ב ד"ה
בשטר פסיקתא ,וצרי לומר דנית ליכתב ,ואמאי לא וש"מ דייני וכו' ע"ש וק"ל ועמ"ש מורי בהפלא"ה
מוקי ליה בשטרי ראיה על קידושי ונישואי דבעי דקידושי בח' ש"ע סי' מ"ב ס"ד בהגה' ע"ש .ומה
דעת שניה דאי לאו הכי ה"ל עדות מפי כתב .אלו שנלפע"ד כתבתי .והזהר בה שהלכות גדולות ה
דברי הגאו ז"ל והניחו בקושיא על שיטה הנ"ל. ונצטר עוד בזה לקמ אי"ה בשמעתי שלפנינו .ע"כ
Ó"˜ÏÂדבמ"כ נעלמו ממנו דברי תוספות כתובות ההעתק מחידושי.
ק"ב ע"ב ד"ה ניתנו ליכתב וכ' דההיא מתני' ‡ Íעני זה השטר היינו כשנכתב ברצו וידיעת שני
מדעת שניה לא מיירי מכתיבת השטר שיהיה מרצו
הצדדי וה ציוו להעדי לחתו דהיינו רצו
המתחייב וע"כ מועיל חתימת העדי ללוה אפי' בלי
ידיעת המלוה כי הלוה הוא המתחייב אבל לא בהפו
.‰Ó 'ÈÒ ·"Á· ÔωÏ ˜ 'ÈÒ ÔÏ‰Ï Â È·¯ Î"Π.Â
