Page 456 - 4

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק א ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫˙‪ÊË‬‬

‫פשיטא שאיננו חייב קרב שבועה א אינו רוצה‬ ‫ששיל לה על שהוזמנו מאתו להיות עידי ראיה‬
‫שלא חייבתו תורה בכ וא"כ פשיטא שהי' מותר‬ ‫בדבר ולא על ההגדה‪ ,‬וההגדה היא המצוה שאסור‬
‫ליקח ממנו שכר כתיבת השטר ואחר כ עיקר העדות‬ ‫ליקח ממנו שכר‪ ,‬אבל לראות העדות אפי' בלא דברי‬
‫כשהניח השטר בב"ד והודו העדי שזה כ"י והודו‬ ‫הראשוני ספ"ב דקידושי )נח‪ ,‬ב( הכא שרי‪ ,‬דאפי'‬
‫שהמה מעידי משא"כ כא הכל הי' בלי בצע כס‬ ‫נימא לראות קידושי או גירושי מצוה קעביד להיות‬
‫עד ואסור ליטול שכר‪ ,‬אבל הכא פעל עולה וכ לא‬
‫וא"כ אפי' קנסא דרבנ לית כא ‪.‬‬ ‫יעשה בינינו ומה שעבר עבר‪ ,‬אבל לומר שעשו מצוה‬
‫להיות עדי ראיה בקידושי כאלו בודאי לאו מלתא‬
‫‪ Î"Ú‬נלע"ד דהבתולה דאבריש בת ר' איצק כ"‬ ‫היא מהיכי תיתי יהיה אסור לקבל שכר ומה שקיבל‬
‫שכר שעשו לו שטר זה בודאי אינו מחוייב לית לו‬
‫מקארא אסורה לעלמא עד שתתגרש בגט‬ ‫סהדותא בכתב‪ ,‬דאפי' לר"ת דעדות בכתב מועיל‪,‬‬
‫פטורי' מהארוס איצק דוב וויג‪ .‬האמת יש לעורר‬ ‫מ"מ אינו מחוייב לכתוב שלא חייבו תורה אלא‬
‫שבגביית עדות לא הזכירו העדי ש המקדש כלל‬ ‫להגיד בעל פה‪ ,‬וא יכתוב מהני נמי אבל איננו‬
‫רק דער הויז לעריר א בשטר שלה נזכר איצק דוב‬ ‫מחוייב א מוכ הוא לומר בפיו בכל ב"ד‬
‫וויג וג במכתב מעלתו כותב לאמור הוזכר הב'‬ ‫שישאלוהו‪ ,‬ובגטי ע"א ע"א הוה ס"ד אמינא דאל‬
‫איצק בער דער לעריר וכו' א הרי הי' העדי פני‬ ‫כשר א עפ"י שאינו ראוי לבילה א"כ הוא בודאי‬
‫בפני ע הלעריר בפני הב"ד והעידו על גו זה‬ ‫מחוייב לבוא לב"ד ולעשות כל מה שיכול לברר‬
‫והוא ניכר לב"ד ע"כ יגרש הוא ויתירה לעלמא ולא‬ ‫עדותו בהרכנה או בכתב וא לא יגיד יתחייב קרב‬
‫אטפל במה שטועני שהי' שאול בידה מה שאי‬ ‫ומשני שאני אל דכתי' מפיה והוא אינו ראוי‬
‫בזה כל כ נפקותא וג העדי שבשטר מעידי‬ ‫להגיד כ צ"ל לשיטת ר"ת‪ ,‬אבל מי שיכול להעיד‬
‫בע"פ ורוצה להעיד בע"פ וזה מבקש ממנו כתב ראי'‬
‫שקידשה משלו כדת משה וישראל‪.‬‬
‫‪.ÈÓ˘ È˙Ó˙Á È˙·˙Î „"ÚÏ ‰Â‬‬

‫‪.Ï"‚Ù˜˙ È"·ÓÏ ·"È '‚ ÌÂÈ ·"Ù‬‬
‫‪.Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó‬‬

‫‪„˜ ÔÓÈÒ‬‬

‫]˜‪[Â˙˘ÈÁÎÓ ‰˘‡‰Â „Á‡ „Ú· ÔÈ˘Â„È‬‬

‫והולי והביא על האצבע‪ .‬אמנ הע"א אמר שלא‬ ‫‪·¯‰ ‰"‰ ˘‡¯Ï ÌÈÓ˙ 'È‰È ÂÈ„ÁÈ ÌÂÏ˘‰Â ÌÈÈÁ‰‬‬
‫שמע שאומר לה קוד לכ אני רוצה לקדש אבל‬ ‫‪È" χ˜ÊÁÈ ‰"ÂÓ „·ΠÌÒ¯ÂÙӉ ‚ÏÙÂÓ‰ ‚"‰‡Ó‰‬‬
‫שמע אח"כ שאמר הרי את מקודשת לי א לא השהה‬
‫כלל הטבעת על אצבעה כי א הולי והביא על‬ ‫‡·"„ „˜"˜ ‪.‡"ÚÈ ˘˜‡Ù‬‬
‫אצבעה אמנ הנער המקדש אומר שהחזיקה היא‬
‫„¯˘˙‪ È‬לאשר שאלני פאר ר"מ תורתו לחות דעתי‬
‫בטבעת לער ה' מנוטי ‪.‬‬
‫הקלושה ע"ד עובדא דהוה בגלילותיו‪,‬‬
‫]˜¯‪[ÏÚ·Ï ˙¯˙ÂÓ È‡ ‰˘‡‰ È·Â‬‬ ‫בקיבו נערי יחדיו ביו ש"ק ואחד מה היה לו‬
‫טבעת שלקח מבית שכינו בלי דעת בעה"ב לא ע"מ‬
‫‪ ‰ ‰‬האשה שמכחשת הקדושי לגמרי מותרת‬ ‫לגזול‪ ,‬אלא כשואל שלא מדעת בעלי ‪ ,‬ולקח חברו‬
‫מאתו הטבעת ההוא בתורת שאלה ואמר לריבה אחת‬
‫לעלמא בלי ספק‪ ,‬דע"א בהכחשת הבע"ד‬ ‫שהיתה במעמד ההוא אני רוצה לקדש אות הושיטי‬
‫לכ"ע לאו כלו הוא‪ .‬א הוא המודה בקידושי‬ ‫לי אצבע ותושיט לו אצבעה ואמר לה הרי את‬
‫שקידש לפני ע"א‪ ,‬בהא נסתפק מעכ"ת אי מותר‬ ‫מקודשת לי‪ .‬ועד אחד מ הנערי שהיה ש שמע‬
‫בקרובותיה‪ ,‬ועוד כדי שיכול לישא אחרת משו‬ ‫וידע‪ ,‬אמנ הנערה מכחשת ואומרת שלא אמר לה‬
‫חדר"ג וית לה גט עכ"פ להתיר עצמו מכבלי החר ‪,‬‬ ‫רק תושיט אצבע וחשבה שלש שחוק והיתול‬
‫או דלמא לא ית לה גט כדי שלא נפסילנה מכהונה‪.‬‬ ‫עושה כ ותושיט לו אצבעה ולא שמעה דבר כ"א‬
‫שאמר לי והולי והביא הטבעת על אצבעה ולא‬
‫‪ ‰ ‰Â‬לע"ד היא האשה לא תקבל גט ברצונה‬ ‫שהה כלל על אצבעה כ"א הוא תפס הטבעת בידו‬

‫דבקבלת גיטה מגלי דעתה שהיא חוששת‬