Page 455 - 4

‫‪ Ì˙Á‬סימ קג ‪ÂË˙ ¯ÙÂÒ‬‬

‫‪ Î"‡Â‬הכא שעמדו העדי ובעלי דברי לפני ב"ד‬ ‫לאחריני אמרינ לממו שיש בו חובה איתקש‪ ,‬וגז"ה‬
‫הוא שאפי' אי כא חובה בעינ עדי כמו בממו‬
‫ומתו הדברי הוציאו השטר והראוהו והיה‬ ‫שיש בו חובה‪ ,‬וה"נ בעינ ככל עידי ממו שיהיה‬
‫ביניה הרבה דברי ועניני שמשמעות שמה שכ'‬ ‫יכול להזימו ואל"ה בטלו עדות אי הוה זה בממו ‪,‬‬
‫כא המה מעידי ‪ ,‬וא"כ ה"ל עדות מעליא אפי'‬ ‫וממילא לא הוה עדות המועיל לעני גטי וקידושי ‪,‬‬
‫לרש"י ומכ"ש לר"ת‪ ,‬והוה נמי עדות בפני הבעלי‬ ‫אלא רבנ בטלו דו"ח בדיני ממונות וממילא הה"נ‬
‫דברי שהיו באותו מעמד‪ ,‬וממילא אי כא הפסד‬ ‫בגטי וקידושי ‪ ,‬א בדי מרומה דלא בטלו בדיני‬
‫במה שלא כתוב זמ בשטר‪ ,‬כיו שעדיי עסקו‬ ‫ממונות ג בקידושי בעינ עדות שאי אתה יכול‬
‫באותו עני לפני ב"ד‪ ,‬וש אמרו בעל פה שהיה‬ ‫להזימה ושטר שאי בו זמ פסול‪ ,‬נמצא דלכ"ע שטר‬
‫מעשה הקידושי ביו עש"ק פ' בא ה' שבט וסיימו‬ ‫זה אי לדו עפ"י עדות מיו שנכתב ונמסר ליד‬
‫דבריה בכתב‪ ,‬ואלו אמרו חצי עדות בע"פ וחציו‬ ‫הבע"ד כי היכי דתהוי עדות שעל פיה כחוזר‬
‫בכתב שכתבו ואמרו מה שכתוב כא אנו מעידי ‪ ,‬מי‬
‫לא היה מועיל‪ ,‬וג יכולי להזימ ע"י כ ‪ ,‬והוא‬ ‫ומגיד זה ליתא‪.‬‬
‫דבר ברור בלי ספק‪ .‬נמצא שעדות השטר האחרו‬
‫]·‪["Ì·˙Î ÈÙÓ"· È"˘¯ ˙ËÈ˘ ¯Â‡È‬‬
‫הוא עדות מועיל‪.‬‬

‫]‡‪[„È‚Ó ¯ÊÂÁ  È‬‬ ‫‡‪ ‡¯·È‬נ"ל נהי דמיו מסירת השטר ליד המקדש‬

‫‡‪ ‡Ï‬שזה נעשה אחר עדות בע"פ וא נמצא‬ ‫לא הוה כמי שנחקרה עדותו בב"ד מכל‬
‫מקו בשעה שהיה העדי והמקדש והמתקדשת‬
‫סתירה בכתב למה שאמרו בע"פ הו"ל חוזר‬ ‫עומדי לפני ב"ד והניחו השטר בב"ד באותה שעה‬
‫ומגיד ואי משגיחי בהגדה האחרונה לכאורה‪.‬‬ ‫הוה הגדה מעליותא לכולי עלמא אפי' לרוב‬
‫אמנ לפמ"ש מעלתו ושטר זה נתגלה לנו אחר‬ ‫הפוסקי החולקי' על ר"ת ומנא אמינא לי' מדברי‬
‫גביות עדות על ידי שאלות ותשובות עכ"ל‪ .‬משמע‬ ‫ריטב"א בחי' ספ"ק דמכות )ו‪ ,‬ב( ד"ה שלא תהא‬
‫עדיי היו עוסקי בחקירות ודרישות ושו"ת להעדי‬ ‫סנהדרי שומעת מפי מתורגמ שכ' וז"ל‪ ,‬שאפי'‬
‫ולבעלי דברי ‪ ,‬והכל מיחשיב כדיבור א' ובתו כדי‬ ‫בעדי שכתב רש"י מפיה ולא מפי כתב שלא‬
‫דיבור כמ"ש סמ"ע סי' כ"ט סק"ב‪ ,‬מכ"ש במ"ש‬ ‫ישלחו עדות לב"ד באגרת כמ"ש בפי' התורה‬
‫שניה שלא )ידעת( ]ידעו[ א הטבעת זהב או כס ‪,‬‬ ‫)דברי יט‪ ,‬טו(‪ ,‬הא כל שנות עדותו כתובה לב"ד‬
‫ובשטר מבואר שהוא זהב‪ ,‬וי"ל ששכחו וע"י השטר‬ ‫ואמר מה שכתוב כא אני מעיד‪ ,‬מפיה קרינ ביה‬
‫נתנו על לב לזכור‪ ,‬עיי' סמ"ע סי' כ"ט ס"ק ה'‪,‬‬ ‫וכ נהגו עכ"ל‪ .‬ואי להקשות על שיטה זו א"כ ג‬
‫ועיי' כתובות כ' ע"א פירש"י ד"ה אעפ"י שאי‬ ‫לרש"י תיקשי סוגיא דגטי ע"א ע"א שאני עדות‬
‫זוכרה וכו' וע"ש עמוד ב' א"ל לא ידענא לסו‬ ‫דכתי' מפיה ולהנ"ל אכתי יכתוב ויניח כתבו בב"ד‪,‬‬
‫אידכר‪ ,‬ועיי' כל זה בש"ע סי' כ"ח סעי' י"ג י"ד‪.‬‬ ‫וי"ל דוקא כשאמר מ"ש כא אני מעיד ה"ל מעיד‬
‫בפיו‪ ,‬והסברא נותנת כ דלא גרע מעד שאמר א אני‬
‫‪ "‰‡Ï·Â‬מה שהעדי בעצמ סתרו זא"ז ושוב‬ ‫כמוהו דסגי מ התורה כמ"ש סמ"ע סי' כ"ח סקמ"א‪,‬‬
‫וכמבואר להדיא בש"ס סנהדרי ס' סו ע"א דאפי'‬
‫כששאלו להשני חזר ואמר איני יודע‬ ‫בדיני נפשות כשר וה"ה הכא‪ ,‬והיינו כשאומר עכ"פ‬
‫מזה אפשר שהי' בתו אותו עני ולא הפסיק כ"ד‬ ‫בפיו א אני כמוהו‪ ,‬וה"ה כשמניח כתבו בב"ד‬
‫בי עני לעני ויכול לחזור ולומר רמינא נפשי ע"י‬ ‫ואומר מה שכתוב אני מעיד‪ ,‬או דבר שמשמעות‬
‫חבירי העד ואינני זוכר ממש דבר זה ואי בחקירות‬ ‫דבריו כ הוא‪ ,‬אבל אי לא אמר מידי אפי' אינו אל‬
‫אלו נפקותא כל כ שיופסל באיני יודע אלא שאינני‬ ‫פסול לרש"י‪ ,‬ומש"ה לא קשיא לרש"י מה סוגיא‬
‫רוצה להכניס בזה ובסתירותיה כי לע"ד על עדות‬ ‫רק לר"ת‪ ,‬והוכרחו לומר לר"ת כל שראוי לבילה‬
‫אפי' שלח כתב ידו לב"ד סגי‪ ,‬וכל שאינו ראוי‬
‫בכתב לחוד די שלא להתיר אשת איש לעלמא‪.‬‬ ‫לבילה אפי' עומד על גבי מכתבו לא מהני‪ .‬ולפע"ד‬

‫‪ ˘"ÓÂ‬מעלתו ששיל להעדי ‪ .‬הנה בעדות משמע‬ ‫שו אד לא יחלוק על הריטב"א בזה‪.Ë‬‬

‫שנת לה אחר שראו הקידושי ‪ ,‬ומשמע‬

‫‪.ËÚ 'ÈÒ Ó"ÂÁ ˜ÏÁ· ÔÏ‰Ï ‰‡¯Â .Ë‬‬