Page 452 - 4

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק א ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫˙‪·È‬‬

‫דהיינו הנפק‪ .‬וכ משמע שכבר נהגו בו אז ואפשר‬ ‫‪ ¯˙ÂȉÂ‬מחוור בזה תי' הלח"מ והוא ג"כ תי' השני‬
‫בשעת החורב דפרצי בכתבי עמל ובעי הנפק‪ ,‬והדר‬
‫אכשר דרא ואוקמי אדאורייתא דלא בעי הנפק‪ ,‬אח"כ‬ ‫שבתומי ש דס"ל לרמב" בוודאי מ‬
‫חזרו לקלקול ונתחדש התקנה קמייתא‪ .‬יהיה אי‬ ‫התורה מועיל עדי שבשטר כל זמ שה חיי וראוי‬
‫שיהיה מ אז והלאה אע"ג שחתמו העדי ומסרו לה‬ ‫להגיד‪ ,‬אמנ מד"ס חותכי דיני ממונות עפ"י עדות‬
‫ליד בעלי השטר מה מועיל כל זמ שלא כתבו‬ ‫שבשטר אע"פ שאינ קיימי ‪ .‬ועדיי לא נהירא לי‬
‫יכולי העדי לחזור ולהגיד כל זה שירצו במגו‬ ‫דאכתי מדאורייתא מי שיש לו שטר ומתו העדי‬
‫שיאמרו אי זה כתב ידינו ולא הוי חקירה עד‬ ‫בטל השטר‪ .‬והנה הקב"ה בעצמו יוע לירמי' ולמע‬
‫שנתקיי ‪ ,‬וכ א נתקיי השטר או הגט והעדי‬ ‫יעמדו ימי רבי ‪ ,‬ואע"ג דנימא דזה גופיה היה‬
‫עדיי קיימי נמצא הו"ל כנחקרה עדות בחייה ‪,‬‬ ‫תיקו חכמי ותקנות קדמוני היה בימי הנביאי‬
‫ומצאנו טובא כה"ג‪ ,‬מ"מ קשה מאוד לומר דמ‬
‫הוי שפיר דאורייתא אפי' אחר שמתו‪.‬‬ ‫התורה לא היה שו שטר מועיל וכל אשה שנתגרשה‬
‫משמתו עדי לא הי' לה שו ראיה על גירושי‬
‫‡‪ Ì Ó‬לפעמי שמביאי השטר שאינו מקוי‬
‫והלא דרכיה דרכי נוע כתיב‪.‬‬
‫והעדי כבר מתו‪ ,‬נמצא לפי מה דתיקנו‬
‫עתה שכל שטר צרי קיו ונמצא מתו אלו ולא‬ ‫‪ „ÂÚÂ‬קשה על הרמב" שברר לו דר לעצמו לא‬
‫נחקרה‪ ,‬ומה יועיל עתה קיו ‪ ,‬ומ"מ משו תיקו‬
‫העול תקנו שמועיל ג זה‪ .‬כנ"ל נכו בעזה"י‬ ‫כהרי" רביה דס"ל להדיא פ"ד אחי כשיטת‬
‫ומשו כ טוב וישר לקיי כל שטר מיד אחר‬ ‫תוס' דעד מת שבשטר מהני‪.‬‬

‫חתימתו באופ שתהיה עדות מ התורה„‪.‬‬ ‫‪ Î"Ú‬נ"ל דדברי הרמב" בנויי ה על דברי הרי"‬

‫‪ ‰ ‰Â‬במה שסיי ש הרמב" דמ"מ אי חותכי‬ ‫ומיש שייכי אהדדי והוא דהרי" כתב ש‬
‫דלא אמרינ כמי שנחקרה עדות בב"ד אלא בשטר‬
‫דיני קנסות ועונשי בעדות שבשטר‪ ,‬ומשמע‬ ‫שיצא מת"י העדי ליד בעלי השטר‪ ,‬שאז נאמר‬
‫דבממונות חותכי אפי' אינ קיימי ‪ ,‬ובדיני קנסות‬ ‫דחתימת יד הוי ממש כאלו הגידו כ בפני ב"ד‬
‫ועונשי אי חותכי אפי' העדי קיימי ‪ ,‬צ"ל דס"ל‬ ‫חשוב‪ .‬ואע"ג לפעמי בעלי השטר חוזרי ומפקידי'‬
‫נמי החלוק שכ' תוס' )כתובות כ‪ ,‬ב ד"ה ורבי( דוקא‬ ‫השטר אצל העדי ‪ ,‬מ"מ כיו שתחילת חתימת‬
‫שטר הנכתב מרצו המתחייב הוא דהו"ל די נחקרו‬ ‫עומד השטר להמסר ליד בעלי השטר והו"ל הגדה‬
‫בב"ד אפי' מ התורה ובשאינ קיימי נמי מדרבנ‬ ‫מעליא‪ ,‬משא"כ הת באמת אי הוי כותבי זמ‬
‫מיהת‪ ,‬משא"כ דיני קנסות ועונשי שזה נכתב שלא‬ ‫בקדושי והיו מתקני חכמי להניח אצל העדי‬
‫ברשות המתחייב אי לו די שטר וה"ל מפי כתב ‪.‬‬ ‫על כרח של בעלי השטר נמצא אי בעי עדי לכבוש‬
‫עדות ולשרו השטר הרי יכולי לחזור ולהגיד לא‬
‫‡‪ ‡Ï‬שצל"ע הא שטר מגט ילפינ לה‪ ,‬והת בע"כ‬ ‫מחשיב חתימת כהגדה אלו תוכ דבריו על פי‬

‫דאשה הוא‪ .‬וצ"ל דכל אשה המשעבדת נפשה‬ ‫פשוטו‪ .‬ועמ"ש מלחמות ד' ש ובס' הזכות‪.‬‬
‫תחת בעלה בשעת קידושי ‪ ,‬ג זה הוא בכלל‬
‫השיעבוד שלה שא ירצה לכתוב לה שטר גירושי‬ ‫‪ ‡˙˘‰Â‬ס"ל לרמב" דבזמ התורה שלא היה‬
‫יגרשנה אפי' א לא תתרצה אז‪ ,‬וה"ל ספר כריתות‬
‫נמי כנעשה ברצו המתחייב‪ .‰‬ולפ"ז העובר עכשיו‬ ‫חוששי לזיופא והוי חתימת העדי כמי‬
‫על חרגמ"ה ומגרש בע"כ של אשה אפי' נתנו נמי‬ ‫שנחקרה עדות בב"ד דלא יכול לחזור בו מחתימתו‪,‬‬
‫בפני עדי מסירה מ"מ לר"א אפשר דהוי לי' מזוי‬ ‫וכיו שבשעת החתימה כבר נחקרה העדות בב"ד‪,‬‬
‫מתוכו דעדי חתמו שלא ברצו המתחייב שהרי‬ ‫מה לי א מת אחר כ ‪ ,‬שכיו שכבר נחקר בחיותו‪.‬‬
‫בשעת חופה לא נשתעבדה לי' שיגרשנה שלא‬ ‫אמנ משנתקלקלו הדורות ונחשדו אזיו ואפשר‬
‫לרצונו והו"ל העדי מפי כתב וזמני אתי למיסמ‬ ‫שהיה זה כבר מימי ישעי' הנביא דכתיב הוי‬
‫עלי' ופסול וצרי תלמוד בזה ועיי בתשובת נודע‬ ‫החוקקי חקקי או ומכתבי עמל יכתבו‪ ,‬ע"ש קפיטל‬
‫י'‪ ,‬מ אז לא הוכשר שטר בלתי קיו והנפק‪ .‬וכ‬
‫פירש"י בירמי' ספר המקנה ואת החתו ואת הגלוי‬

‫„‪Ó"ÂÁ ÁÓ 'ÈÒ ·"Á ÔÏ‰Ï Êί 'ÈÒ „"¯ÂÈÁ Ò"˙Á ˙"¢ 'ÈÚ .Ê"ÈÚÎ ·˙΢ Ì˘ ˙Â„Ú 'ω (Ó"¢ ÏÚ· ÔÂÊ ˙ ˘"ȯ‚‰Ï) ÛÒ‰ȷ ˙„ڷ ‰‡¯ .‬‬

‫‪.˜ 'ÈÒ „"¯ÂÈ Ò"˙Î ˙"¢ .ˈ˜ 'ÈÒ‬‬
‫‪.Ì˘ ÔÈÈÚ ‰·Â˘˙·Â ‰"„ ‰Ó 'ÈÒ ·"Á ÔÏ‰Ï Î"Π.‰‬‬