Page 454 - 4

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק א ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫˙‪„È‬‬

‫]‪[ÔÈ˘Â„˜Â ÔÈËÈ‚· ‰ÓÈÊ‰Ï ÏÂÎÈ ‰˙‡˘ ˙„Ú‬‬ ‫שניה אלא שהמעשה יהי' מדעת שניה כגו‬
‫הפסיקתא שיהיה מרצו שניה או גו עני‬
‫‪ ‰ ‰Â‬מ התורה בעינ בעדי גטי וקידושי עדות‬ ‫הקידושי יהיה מדעת שניה שוב לא איכפת ל‬
‫בכתיבת השטר אי יהיה מרצו שניה ‪ ,‬מההכרח שכ'‬
‫שאתה יכול להזימ ‪ ,‬רק שבטלוהו מדרבנ‬ ‫תוס' ש ‪ ,‬וא"כ ע"כ לא מיירי מכתב ראיה על‬
‫כמבואר בנימוק"י שלהי יבמות‪ .‬וקושיא שלו הקשה‬ ‫קידושי דבעי ג הכתיבה בציווי שניה אע"ג דכבר‬
‫ג השואל לרשב"א ח"ג סי' קי"א דמייתי ליה ב"י‬
‫בא"ע סי' י"א‪ ,‬ובפ' אד"מ בסנהדרי )לב‪ ,‬א( הקשה‬ ‫נעשה המעשה ע"י שניה ‪.‬‬
‫נימוק"י אי לא תיקנו זמ בקידושי ‪ ,‬ובגטי שתיקנו‬
‫משו שמא יחפה ופירות תיקנו וסגי נמי בשבוע‬ ‫‪ Ì Ó‡Â‬נהי דדי עדות שבשטר לית ליה מ"מ העלה‬
‫וחודש‪ ,‬וקשה הא עדות שאי א"י להזימו‪ .‬ותי' דרבנ‬
‫ביטלו ועיי באור בריב"ש סי' קצ"ד וסי' רס"ו‬ ‫ב"ש סי' מ"ב סקט"ו דעכ"פ נתברר לנו‬
‫ובתשו' רשב"א הנ"ל‪ .‬מכל הלי מבואר דמ התורה‬ ‫דאיכא עדי בעלמא‪ ,‬שידעו מזה המעשה וצריכי‬
‫בעינ דרישה וחקירה ועדות שא"י להזימו בגיטי‬ ‫]לחוש לשמא[ )ש(יבואו ויעידו בפנינו ועדי בצד‬
‫וקידושי ‪ ,‬וא"כ אי בו זמ פסול מ התורה‪ ,‬ורק‬ ‫אסת דקיי"ל דחיישינ לה ‪ .‬ואמנ מ"מ נפקא‬
‫מדרבנ הכשירוהו כמו שכתב רמב" בדיני ממונות‬ ‫מיניה טובא דאי אתו עדי בפנינו והעידו היפ‬
‫ספכ"ג מה' עדות‪ ,‬ונמצא הכא שיש הכחשה בי‬ ‫השטר לא הוה חוזרי ומגידי דעדות שבשטר הלזה‬
‫המתקדשת להעדי ‪ ,‬שהרי היא אומרת שבעל כרחה‬
‫נטל ידה ותחב לה הטבעת ושמיד השליכה היא‬ ‫לא הוה כמי שנחקרה עדות בב"ד‪.‬‬
‫מידה‪ ,‬וכיו שיש הכחשה ביניה ה"ל די מרומה‬
‫ובעי דרישה וחקירה מעיקר הדי ‪ .‬וא"כ א אי בו‬ ‫‪ Ï" Â‬בזה ג לרבינו ת וסייעתו דס"ל עדות בכתב‬
‫זמ הו"ל עדות שאי אתה יכול להזימ ובטלו דברי‬
‫מהני מ"מ מודה כל שלא נכתב כעי שטר אינו‬
‫השטר לכאורה‪ .‬ועיי' ב"ש סי' מ"ב סקי"ד‪.‬‬ ‫כמי שנחקרה עדותו בב"ד עד )ש(יו שיתראה‬
‫בב"ד‪) ,‬דא"כ( ]וא"כ[ א הגידו העדי הפו השטר‬
‫‪ ¯·ÎÂ‬ראיתי בנב"י קמא חא"ע סי' )צ"ח( ]נ"ח[‪Ê‬‬ ‫טר שנראו בב"ד לא הוה ההגדה בע"פ חוזר ומגיד‪,‬‬
‫אעפ"י שזמנו של שטר קוד לעדות בע"פ‪ ,‬מ"מ לא‬
‫שיצא מדר הראשוני הנ"ל וברר לו דר‬ ‫מיקרי עדות עד שיראו בפני ב"ד‪ ,‬ומכ"ש לדעת‬
‫לעצמו דעידי קידושי לא בעי' יכול להזימ מכח תי'‬ ‫הגהמ"יי סו קידושי )סי' תקע( דלעני ראיה על‬
‫תוס' רפ"ק דמכות )ב‪ ,‬א ד"ה מעידי ( ולו יהיה כ לפי‬ ‫הקידושי לא מהני אפי' נכתב ברצו שניה ‪ ,‬עיי‬
‫אותו תי' שבתוס'‪ ,‬מ"מ כיו שכל רבותינו הראשוני‬ ‫בחלקת מחוקק סי' מ"ב סק"י‪ .‬נמצא לדעת כול‬
‫לא ס"ל הכי‪ ,‬א"כ ע"כ תי' קמא של תוס' נ"ל עיקר‪,‬‬ ‫ההגדה שבשטר זה לא מיחשב הגדה מזמ הכתוב‬
‫וג תוס' לא אמרו אלא הת גבי גלות וב גרושה‪,‬‬
‫אבל עדות נשי דגזירת הכתוב הוא דבר דבר מממו‬ ‫בשטר‪.‬‬
‫ובעינ שיהיה אותו עדות ראוי לעדות ממו ומש"ה‬
‫אפי' שניה מודי א נתקדשה או נתגרשה בלי‬ ‫‪ „ÂÚÂ‬איכא תיוהא בהאי כתבא דלא נכתב בו זמ‬
‫עדי אינו מועיל דאפילו היכי דלא מחייב לאחריני‬
‫כלל כגו בגירושי שמתירה לעלמא וג כבר פסולה‬ ‫הקידושי אימת היו‪ ,‬דאע"ג דנכתב זמ‬
‫לכהונה בלא"ה נמצא לא מחייב לאחריני וג שניה‬ ‫כתיבת השטר לא שיי זמנו של שטר מוכיח עליו‬
‫מודי' מ"מ אינו כלו בלא עדי ‪ .‬ועיי' חידושי‬ ‫שהיה הקידושי באותו היו שנכתב בשטר‪ ,‬דז"א‪,‬‬
‫רשב"א בקידושי ס"ה ע"ב יתבאר כ ‪ ,‬אע"ג דלא‬ ‫שהרי כתוב וזה לשונו‪ ,‬אנחנו ח"מ היינו בבית מלונו‬
‫משמע קצת כ מלשו תוס' גיטי ד' ע"א סו ד"ה‬ ‫של הקצי הנ"ל ללו לילה אחת‪ ,‬ולמחרתו בהשכמה‬
‫כאשר פנינו לדרכינו והנה הבח' איצק דוב וויג וכו'‪,‬‬
‫דקיי"ל וכו'‪.Á‬‬ ‫מדאמר ולמחרתו‪ ,‬לשו זה מורה שלא היה זה באותו‬
‫היו הכתוב בשטר אלא למחרת יו הלינה ואלו היה‬
‫‪ ˘ÈÂ‬ליישב ג לשו התוס' כהרשב"א דאמרינ כיו‬ ‫זה באותו היו בעצמו לא היו כותבי כמסתיר‬
‫פניה והיו כותבי והיו בהשכמה‪ ,‬אע"כ למחרת‬
‫דאשכח עכ"פ בגיטי וקידושי צד חובה‬ ‫שו יו ‪ ,‬ואנחנו לא נדע מתו השטר אימת היה‬

‫וה"ל עדות בלי זמ ‪.‬‬

‫‪.(‚Î) Âί 'ÈÒ ·"Á Ì"˘¯‰Ó ˙"¢ ‰‡¯Â .ÁÙ 'ÈÒ Ì˘ ÔωÏÂ Ê 'ÈÒ Ì˘ È"·Â · ÏÈÚÏ Ì‚ ‰‡¯Â .Ê‬‬
‫‪.‡"·˘¯‰ ȯ·„ ¯Â‡È··  ȷ¯ Íȯ‡‰ ˜ 'ÈÒ ÏÈÚÏ .Á‬‬