Page 494 - 4

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק א ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫˙„‬

‫בעילת זנות‪ ,‬והשיב מהרי"ל וכמה גדולי כיו‬ ‫לומר שהמעות חוזרי למקו שבאו מש ‪ ,‬והיינו א‬
‫שקבלה עכ"פ דבר מעט היינו כתובה דאורייתא‬ ‫מעיקרא באו לידו ממשפחתו יוחזרו המעות‬
‫ממש שוב אי בעילתה זנות‪ ,‬וכמה גדולי הנהיגו‬ ‫למקומ ‪ ,‬אבל א לא קיבל משו אד אי לא‬
‫שתכתוב לבעלה )בממו ( התקבלתי ממ עד שיעור‬ ‫יתחייב לשל מה שחייב עצמו כתובה ותוס'‪ ,‬ואחר‬
‫כתובה דאורייתא‪ ,‬וא"כ אי כא בעילת זנות‪ ,‬אלא‬ ‫שהארי סיי שאי לכתוב עוד עידור במי שמכניס‬
‫אפי' להפוסקי דס"ל דהממעט משיעור הנהוג‬ ‫ממו ]שלו[‪ .‬והנה הגאו הנ"ל הוא גאו בדורנו ואנו‬
‫למשפחות מיוחסות נמי הוה בעילת זנות‪ ,‬מ"מ הא‬ ‫נוהגי אחריו ברוב הוראתיו אלא שמ"מ לא אמר‬
‫הכא לא מיעט לה‪ ,‬אלא שאי אחריותה על הנכסי‬ ‫]אלא[ שלא לכתוב עוד‪ ,‬אבל מה שכבר נכתב ונחת‬
‫שהכניס‪ ,‬ואמנ ממה שהרויח אח"כ הכל משועבד‬ ‫וקיבלו עליה טעותו של נוסחא בעל נ"ש אי‬
‫לכתובתה‪ ,‬ואע"ג מדינא צרי שיהיו כל הנכסי‬
‫אחראי לכתובתה‪ ,‬מ"מ מפני זה אי ]בעילתו[‬ ‫מבואר להוציא מיד היורשי ‪.‬‬
‫בעילת זנות‪ ,‬ע"כ א תמצא לו נכסי מבלעדי אות‬
‫שנתנ לו אביה לנד תגבה כל ס כתובתה‪ ,‬וא אי‬ ‫]·‪[ÂÊ ‰ ˜˙· Ï"ȯ‰Ó ˙·Â˘˙ ¯Â‡È‬‬
‫לו תפסיד ככל מי שלא הניח נכסי לכתובה ואי‬
‫‪ ‰ ÚËÂ‬שניה שטע מעלתו כיו שהכניסה ערטלאי‬
‫כא בעילת זנות‪.‬‬
‫אי ראוי להוציאה בלי כתובה‪ .‬ג אלו‬
‫‪ ‰ ‰‬לפי דבריו האחרוני אפילו א אי נותני לה‬ ‫דברי אמתיי וכני וכבר קדמו בתשוב' מהרי"ל‬
‫)סי' עו(‪ .‬וטר אציע דברי מהרי"ל אקדי הקדמה‬
‫אפי' כתובה דאורייתא ממש נמי אי כא‬ ‫להבי כוונת מהרי"ל‪ ,‬הנה כתובה דאורייתא ממש‬
‫בעילת זנות‪ ,‬כיו שא היתה מוצאת נכסי שהרויח‬ ‫היינו או מ התורה או מדרבנ וסמכו אדאורייתא‬
‫אחר נישואי היתה גובה מה ‪ ,‬אלא שאי אחריותה‬ ‫שיעור הוא בחשבו כס זמנינו ששה וששי זהובי‬
‫על אות הנכסי שהביא מבית אביו‪ ,‬ואי כא‬ ‫מ' צ"ל כס מעות שה מאתיי צוואנציגר כס‬
‫שהוא חמשי' סלעי שכל סלע ד' צוואנציגר‪ ,‬ומה‬
‫בעילת זנות‪.‬‬ ‫שנוהגי במדינותינו להגבות לבתולה מאתי‬
‫זהובי ובקצת גלילות ד' מאות זהובי באנקא‬
‫‪ Ó"Ó‬בנידו שלפנינו דכל עצמו נכתב בנוסחא‬ ‫צעטיל‪ ,‬וקורי דחזי לכי מדאורייתא‪ ,‬היינו שאנו‬
‫מחזיקי אותנו כמשפחות מיוחסות שבישראל וכב"ד‬
‫מוטעת כמ"ש לעיל בש בית מאיר‪ ,‬כיו‬ ‫של כהני ‪ ,‬ועל אותו התוס' יאמר ג"כ כתובה‬
‫דלא הביא מבית אביו כלל אי ראוי להפסיד כתובה‬ ‫דאורייתא„‪ ,‬והנה כל הפוחת משיעור כתובה הוה‬
‫דאורייתא‪ .‬ועכ"פ ית לה ס ששה )ושתי (‬ ‫בעילת זנות בזה פליגי אי דוקא הפוחת מכתובה‬
‫]וששי [ זהו' מ' צ"ל כס מעות‪ ,‬והשאר א יש‬ ‫דאורייתא ממש‪ ,‬או אפי' הפוחת ממה שנהגו‬
‫ממה שסיגל והרויח אחר החתונה יות לה כל‬
‫ההתחייבות‪ ,‬וא לאו לא נוציא מהיורשי ‪ .‬כנלע"ד‬ ‫משפחות מיוחסות‪.‬‬

‫עפ"י די קרוב לדי תורה‪.‬‬ ‫‪ ‰˙ÚÓÂ‬יובנו דברי מהרי"ל‪ ,‬ש טענה האשה א‬

‫‪Â"Î ˜"˘Ú ÌÂÈÏ ¯˜Â·‰ ¯Â‡Î ·"Ù .ÈÓ˘ ÌÂ˙Á‡Â‬‬ ‫לא יתנו לה כתובה יהיה כל בעילתה‬
‫‪.˜"ÙÏ ˙"˜„ˆ Ô¢Á¯Ó‬‬

‫‪.Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó‬‬

‫‪ÁȘ ÔÓÈÒ‬‬
‫] ˘‪[‰ÏΉ ˙ÂÁ‡ ‰˙ӢΠÌÈ˘ÂÏ˘ ÍÂ˙ ÔȇÂ‬‬

‫הנשואי עד ר"ח ניס מפני עסקי מו"מ של אבי‬ ‫˘˘‪‚ÏÙÂÓ‰ ˜È˙‰ È„ÈÓÏ˙ "ÈÏ Â‚È˘È ‰ÁӢ ÔÂ‬‬
‫המשודכת‪ .‬וג כבר הזמי קרואי נכבדי ממקומות‬ ‫‪.È" „„ χ¯˘È '‰Î ÌÈÓ˙ Ô˙Á ˘È‡Ï ÍÂÓÒ ‡ÏÙÂÓ‬‬

‫אחרי ‪.‬‬ ‫‪ È ÚÈ‚‰‬מכתב ע"י הציר ובנחיצה אשיב ע"ד כי‬

‫‪ ‰ ‰‬כבר כתב דוד הרב המה"ג נ"י שרש של‬ ‫נקרא נקראת לנישואי ומתה אחות‬

‫דברי עפ"י הדי מ"מ לא אשיב ריק ‪.‬‬ ‫המשודכת של וא לא תכנוס בתו שלשי ידחו‬

‫„‪.‰˙ÙÒÂ˙ ‰·Â˙Ή ¯ÂÚÈ˘ ÏÚ ÂΘ 'ÈÒ ÔÏ‰Ï ‰‡¯ .‬‬