Page 489 - 4

‫‪ËÓ˙ ¯ÙÂÒ‬‬ ‫סימ קטו‬ ‫‪Ì˙Á‬‬

‫‪ „"ÚÙÏ‬בגדי שעשה לשמה א עברה היא‬ ‫ע"מ כ נישאת לבנו‪ .‬ולאפוקי נמי א אחרי נתנו‬
‫לה אחר החופה אפי' קרובי הכל לבעל ממש אפי'‬
‫ומכרת המעות לבעל‪ ,‬שלא עשה אלא‬ ‫להתקשט אינה יכולה‪ ,‬דכל מה שקנתה אשה קנה‬
‫ע"מ להתקשט לפניו ולא שתמכר ‪ .‬ואול א מכרה‬ ‫בעלה‪ ,‬אא"כ אמרו ע"מ שאי לבעלי רשות )אלא‬
‫אות ע"מ לעשות מה בגדי אחרי לפי מקו‬ ‫מה( ]ולא במה[‪ Â‬שתתקשט‪ ,‬וכל זה אחר )המתנה(‬
‫והזמ ‪ ,‬אזי המעות שלה‪ .‬ומ"מ ביני וביני שבח‬ ‫]הנשואי [‪ ,‬אבל קוד לכ אפי' אבי הבעל א כותב‬
‫ופירות המעות עד שתתק לה קישוטי אחרי ה‬ ‫לית לה אפי' אחר החופה הרי המתנה שלה ממש‬
‫של בעל ודלא כמשמע מח"מ דאי לו פירות‪] ,‬ו[ג‬ ‫שע"מ כ נישאית להבעל ולא אמרינ שלא נית אלא‬
‫טר שמכר המלבושי ג"כ הפירות שלו‪ ,‬דהיינו‬
‫להתקשט בפני בנו‪.‬‬
‫פירותיו שתהי' אשתו מקושטת לפניו‪.‬‬
‫]˙‪[˙ÂÏ·Ï ÌÈÈÂ˘Ú Ì È‡˘ ÔÈËÈ˘Î‬‬
‫‡·‪ Ï‬מ"מ מה שהקשה ח"מ )להל ש סק"ז( אי‬
‫‪ ‡ˆÓ‬א אחרי נתנו לה אחר החופה הרי ה של‬
‫יהיה מכירתו מכירה הא אי לגזבר במלבושי‬
‫אשתו‪ ,‬קושיא עצומה היא‪ ,‬כיו דא"י למכור אי עבר‬ ‫בעל‪ ,‬וא קוד החופה אפי' התחייבו לית‬
‫וזבי לא הוה זביניה זבינא‪ ,‬ומ"ש ב"ש הרי הרשב"א‬ ‫אחר החופה אפי' אבי הבעל הרי ה שלה‪ ,‬ובבעל‬
‫מייתי ראיה מאותה משנה להיפו דיכול למכור‬ ‫שנת לאשתו כל ימי חייו הרי ה שלה ולכשימות‬
‫ולמשכ לכתחילה‪ ,‬זה אינו‪ ,‬דהא הרשב"א לא מייתי‬ ‫שמי מה שעלי'‪ ,‬ובחייו מסופק רשב"א א יכול‬
‫ראיה ממשנה אלא מסוגיא )דב"ב( ]דב"ק[ דמסיק‬ ‫למשכ והלכה שאינו יכול למשכנ ‪ .‬א תכשיטי‬
‫טעמא משו שאי דעתו על כסות אשתו‪ ,‬ולשיטתו‬ ‫זהב ובדולח‪ ,‬כתבו תלמידי מהר"מ מר"ב שמביא‬
‫דמפרש משו דהוה כמושכר ביד אחרי ואי דעת‬ ‫מהרי"ק שרש )ק"י( ]י[ דלצור פרנסתו יכול‬
‫המקדיש על מה שיש משלו ביד אחרי ‪ ,‬הא אי יהיב‬ ‫למוכר ‪ ,‬והמעיי ש בפני יבי הסברא לאישורו‬
‫דעתו עליו יכול אפי' לכתחילה למוכרו ולהשכינו‬ ‫דהרי האומדנא שעשה תכשיטי להתקשט לפניו‬
‫ומכ"ש להקדישו‪ .‬אבל למאי דקיי"ל לכתחילה א"י‬ ‫וע"מ להחזיר כשאינה ראויה להתקשט כגו שמת‪,‬‬
‫למכור‪ ,‬וע"כ ס"ל כאיד פירוש דהוה מתנה ע"מ‬ ‫והה"נ כשהעני ואי לו די פרנסתו אינו ראוי שתצא‬
‫להחזיר ומעיקרא אקני לה‪ ,‬א"כ אפי' בדיעבד לא‬ ‫אשתו בעיר של זהב ואבני בדולח‪ ,‬וע"ד כ לא הקנה‬

‫הוה זביניה‪ .‬ודברי רמב" וש"ע צ"ע‪.‬‬ ‫לה‪.‬‬

‫]‪[Ì"·Ó¯‰ ÏÚ Ó"Á‰ ˙È˘Â˜ ·Â˘È‬‬ ‫]‪[˙ÂÏ·Ï ÌÈÈ¢ډ ÌÈ˘Â·ÏÓ‬‬

‫‪ „"ÚÙÏÂ‬י"ל דלא אמר הרמב" אלא שה כמו‬ ‫‪ Ó"ÓÂ‬בכלי העשוי לבלות אעפ"י גבי אלמנה‬

‫נכסי צא ברזל ומה הת א עבר ומכר‬ ‫שמי ג אות דאסיק אדעתיה מיתה שא‬
‫לא הפסידה אלא שבח בית אביה‪ ,‬אבל גו הממו‬ ‫ימות ישובו המלובשי ליורשי ‪ ,‬אבל עוני לא אסיק‬
‫שלה לכשתתאלמ ותתגרש צריכי להחזיר לה נצ"ב‬ ‫אדעתיה שיעני טר בילוי הבגדי העשוי ולבלות‬
‫ודמי מחיר מה שמכר מה ה"נ א מכר מלבושי‬ ‫ואי כא אומדנא‪ ,‬משא"כ אבני בדולח וזהב‪ .‬ואי‬
‫לא תוכל להוציא מיד הלוקח אות המלבושי עצמ‬ ‫להארי במוב וכל זה מבואר בש"ע סי' צ' סעי'‬
‫דלא עדיפי מנכסי צא ברזל אבל המעות שלה וכפי'‬
‫הבעל לעשות לה מלבושי אחרי כיוצא בה עד‬ ‫ט"ו‪.‬‬
‫שתצא מלפניו והרי ה כנצ"ב ואינ כנכסי צא‬
‫ברזל דנצ"ב לא תגבה המעות עד שתצא מלפניו‬ ‫‡‪ Í‬במ"ש ש בש רמב" שדיני מטלטלי שנת‬
‫והכא בהיפו תגבה המעות מיד לעשות לה קישוטי‬
‫אחרי כיוצא בה ולכשתצא מלפניו תחזיר לו וזה‬ ‫לה כדי נכסי צא ברזל שא עבר ומכר‬
‫מכורי ‪ .Ê‬והקשה ח"מ )ש סקמ"ט( הרי מטלטלי‬
‫נ"ל ברור בעזה"י‪.‬‬ ‫אלו עדיפי מנכסי מלוג שהבעל אוכל פירות ואינו‬
‫יכול למוכר ‪ ,‬והכא אי הבעל אוכל פירות מה"ת‬
‫יהי' מכירתו מכירה בדיעבד שמכר מה שאינו שלו‪.‬‬

‫‪.̉· ˢ˜˙˙˘ ‰Ó ‡Ï :ÌÈ È Ú‰ ÔÎÂ˙·Â .ÔÈ Ú‰ ÈÙÏ Ï"ˆÎ„ ‰‡¯ .Â‬‬
‫‪.Ë"Î˜Ò ˆ 'ÈÒ ‡"˜· ‰‡ÏÙ‰ 'ÈÚ ‰"‰ Ï"Ù ‰¯ÈÎÓ 'ω Ì"·Ó¯ ‰‡¯ .Ê‬‬