Page 579 - 4

‫‪ËϘ˙ ¯ÙÂÒ‬‬ ‫סימ קנא‬ ‫‪Ì˙Á‬‬

‫לגרש‪ ,‬וזה קאי אעשרה פלגשי שהיו אלמנות חיות‬ ‫ולמטלעתי כי כבר מצאה ידו הסכמה לדבריו‬
‫צרורות‪ ,‬ואפ"ה קשי גירושי כי רוצי שיקרא ש‬ ‫מגאוני שחו למדינת ‪ .‬וכ אמר להדי' לאחד‬
‫מתלמידי שהי' ש אצלו‪ ,‬ואמרתי ברו ה' שלא‬
‫בעל עליה ‪ .‬אלו תוכ דברי בתשובתי‪.‬‬ ‫הצרי אתכ לאבא חלקי' כי מיראי הוראה אני‪.‬‬
‫וכאשר כ' הגאב"ד שלכ במכתבו אלי ושינה ושילש‬
‫]‪[ÍÏÓÏ ¯ÂÒ‡ ËÂÈ„‰ · ˘Ó˙˘ ˘ ÈÏÎ‬‬ ‫כמה פעמי שהוא רואה שאני מתירא לצאת חו‬
‫לגדר הרמ"א )אה"ע סי' קיט סע' ו( אפי' כחוט השערה‪,‬‬
‫‪ Ê"ÚÂ‬כ' הגאב"ד דבר זה לא נתברר ולא יתבאר‬ ‫אני אומר עליו חכ עדי מנביא כי כ הוא והיא‬

‫שיהיה זה משאחז"ל )סנהדרי כב‪ ,‬א( שלא‬ ‫תהלתי ותפארתי‪ ,‬הא חדא‪.‬‬
‫התירו לגרש קאי אעשרה פלגשי הללו‪ ,‬אע"ג שג‬
‫הלח"מ· סבר כ ‪ ,‬מ"מ יש לו ראיות ברורות נגדו‪,‬‬ ‫‪ „ÂÚ‬ראיה שנית ראיתי חזות קשה כי אורייתא‬
‫שהרי אות עשרה פלגשי הי' אסורות לכל העול‬
‫ואפי' למל אחר משו שנשתמש בה הדיוט זה‬ ‫אירתחא להגאו נ"י ואישתפי חמימיה‬
‫אבשלו ‪ ,‬כמשחז"ל דכלי שנשתמש בו הדיוט אסור‬ ‫כשופ בוז על שהשבתי על דבריו‪ ,‬ויותר ]מ[מ"ש‬
‫למל ‪ ,‬וכיו שאסורות לכ"ע לא הי' יכולות להתגרש‪,‬‬ ‫אלי במכתבו נשמע בי החיי האמור ממנו בעל פה‪.‬‬
‫וע"כ אשארי נשי קאי משחז"ל התירו לייחד ולא‬ ‫ואמרתי אני ע לבי הואיל ולא אכניס ראשי לדינא‬
‫התירו לגרש ולא אהנ פלגשי ‪ .‬ועוד ש"ס ערו‬ ‫מטעמי הנ"ל‪ ,‬ולא יהיה בתשובת]י[ שו זכות‬
‫בסנהדרי )קז‪ ,‬א( אפי' בימי חליו של דוד קיי י"ח‬ ‫לצורבא מרבנ הידוע‪ ,‬ולית ביה אלא לפלפולא‬
‫עונות שנאמר יגעתי באנחתי וכו'‪ .‬א"כ ש"מ שאחר‬ ‫בעלמא‪ ,‬מה אשיב פ ח"ו אכשל ג אנכי‪ .‬מאלו‬
‫שהיו הפלגשי צרורות לקח אחרת תחתיה למלאות‬ ‫הטעמי שבחתי העצלה וטמנתי ידי בצלחת והיה לי‬

‫י"ח נשי אלו דברי הגאו אב"ד שלכ נ"י‪.‬‬ ‫לנחת‪.‬‬

‫‪ ˙ÂȉÏÂ‬כי נהפכה הקערה כי דבריו לא נתבארו ולא‬ ‫‡‪ Í‬עתה ענתה בי צדקתו דפר"מ ידידי הרב נ"י‬

‫יתבארו ודברי תלי"ת מבוארי באר הטיב‬ ‫שבכל זאת שלא השבתי לו בייחוד חזר ובא‬
‫ע"כ אפרש כל דבריו שבאו סתומי ‪ .‬כי כ' שאחז"ל‬ ‫באריכות ופלפול ארו כדברי חכמי בנחת נשמעי ‪.‬‬
‫דכלי שנשתמש בו הדיוט אסור למל ומשו"ה נאסרו‬ ‫אמרתי אשרי העיר שמעלתו שרוי בתוכה ומ"מ‬
‫הפלגשי אפי' למל אחר‪ .‬לא הראה מקו לזה‬ ‫להשיב על כל פרט ופרט א"א מטעמי האמורי ‪,‬‬
‫הבקיאות היכ אחז"ל כ ‪ ,‬כי לכאורה נעלמו ממנו‬ ‫ושלא להשיב כלל א"א דעשה דכבוד תורתו עדי‬
‫דברי תוס' ורמב" בגיטי וי"ו ע"ב דעובדא דר'‬ ‫ושוי' טובא‪ ,‬אמרתי לכנוס בפושרי להשיב עכ"פ‬
‫אביתר גבי ותזנה עליו פלגשו ד"ה זבוב וכו' דמייתי‬ ‫על הפרט הראשו השגה הראשונה‪ ,‬וא מזעיר היא‬
‫ראיה דהיו נוהגי בימיה להחמיר בפלגש שזינתה‬ ‫מ"מ אכלול בתוכו ג דברי הגאב"ד בפרט ההוא‬
‫ככל חומרא אשת איש משו מאוס‪ ,‬ומייתי ליה‬ ‫ואשיב על שניה כא'‪ .‬ומ הפרט הזה ידו על הכלל‬
‫מפלגשי דוד‪ ,‬ומאי ראיה הא ה היו אסורות משו‬ ‫כולו‪ ,‬ולא אמנע להודיע לפר"מ שיש בלבי עליו על‬
‫כלי שנשתמש בו הדיוט‪ .‬אע"כ לא ס"ל לתוס'‬ ‫אשר הארי להתנצל לפני על שבא להשיב על דברי‪,‬‬
‫ורמב" ה דינא‪ .‬אבל ידעתי כי נמצא כ בירושלמי‚‬ ‫וכי כ אני בעיניו ח"ו‪ ,‬הלא כ היא דרכה של תורה‬
‫והארי בו בפרשת דרכי ]דרוש יב[ ואני עתה‬
‫מתגורר חו למחיצתי במחוז הנקרא צוקרמאנדל‬ ‫מעול ‪ ,‬וזה בונה וזה סותר ומי יחוש לזה‪.‬‬
‫לעסוק עוד ברפואות‪ ,‬וספרי עדיי סגורי בכיפה‬
‫אחת‪ ,‬ואי לי שו ספר לעיי בו‪ ,‬ואפי' לציי הדפי‬ ‫]‪[ÔÈ˘Â¯È‚ ÏÚ ‡ÙÈ„Ú Ú"Â΢ ˙ÚÈ Ó‬‬

‫בש"ס לפעמי ‪.‬‬ ‫‪ ‰ ‰Â‬נבוא לנדו דיד מראשית כזאת הודעתי‬

‫‡‪ Í‬ע"כ צריכי לומר אחד משני דברי ‪ ,‬או דתוס'‬ ‫שלע"ד נוח לה לאשה למנוע ממנה שאר‬
‫כסות ועונה מאשר נכו אותה להתגרש‪ ,‬ונוח לה‬
‫ורמב" ס"ל כיו דכל עיקר דינו של הירושלמי‬ ‫לישב עד שתלבי ראשה ורק לא להתגרש‪ .‬וכתבתי‬
‫ילי ליה מכלי שנשתמש בו הדיוט אסור לגבוה‬ ‫כמוכח מדהע"ה שהתירו לו לייחד ולא התירו לו‬

‫·‪.·"‰ ‚"Ù ÌÈÎÏÓ 'ω Ó"ÁÏ ‰‡¯ .‬‬
‫‚‪.‚"‰ ·"Ù Ôȯ„‰ Ò ÈÓÏ˘Â¯È· ‰‡¯ .‬‬