Page 578 - 4
P. 578

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק א ‪˙·¢˙Â‬‬                    ‫˙˜‪ÁÏ‬‬

     ‫]‪[‰Á¯Î ÏÚ· ˘¯‚Ï ¯˙ȉ ˘È ̇‰‬‬               ‫שעשה עפ"י הוראת דע"ה כמ"ש ש" סי' שמ"ח‬
                                                       ‫)סק"ו(‪ ,‬והת חייב המשלח לי"ש‪.‬‬
‫‪ ¯ÂÊÁ‬לדינא להתיר לגרש בע"כ אי דעתי מסכמת‬
                                               ‫‪ ‰ÈÓ‬ק' ש" בלאה"נ לק"מ‪ ,‬ותמוהי דבריו מה‬
‫כלל מכמה טעמי ‪ ,‬א להתיר לו לישא‬
‫אחרת‪ ,‬זו היא עצה הוגנת א נתברר לב"ד שהיא‬       ‫עני מסית למשלח‪ ,‬הנחש הסיתה לחוה‬
 ‫מורדת ואחר י"ב חודש מיו שמרדה והתרו בה‪ .‬א‬     ‫לעשות עבירה בשביל עצמה לא בשליחות הנחש‬
‫כ"ז אני כותב בתנאי קוד למעשה שיהיה המתחיל‬      ‫שיהיה שלוחה כמותה‪ ,‬ואנ במשלח עסקינ דמדינא‬
‫במצוה זו הגאב"ד דק"ק נ"ש דאיהו קברניטא‬         ‫יהיה שלוחו כמותו ממש‪ ,‬אלא משו דברי הרב‬
‫דספינתא מרא דהאי מדינתא שהאשה הנתבעת‬           ‫וכו'‪ ,‬נהי דפטור מדיני אד ‪ ,‬מ"מ חייב בדיני שמי ‪,‬‬
 ‫יושבת בתוכה‪ ,‬והתובע הול אחר הנתבע‪ .‬וא‬          ‫הגע עצמ בטביחה ומכירה דקי"ל יש של"ד‪ ,‬א‬
‫אמנ הגאו הנ"ל יסלק ידו הגדולה מטע מכת‬          ‫ראוב גנב ושמעו הסית לשחטו‪ ,‬וכי שמעו חייב‬
‫מדינה ולא מדינא‪ ,‬אזי נחל חושי לעזרת ה'‬         ‫ולא ראוב מיהו בזה י"ל אי חיוב דו"ה אלא לגנב‬
‫בגבורי להציל עשוק מיד עשקו כח וקווי ה' יחליפו‬  ‫עצמו וכ בשליחות יד יש לדחות כ מ"מ הסברא‬
                                               ‫אמיתית דיש חלוק בי משלח שיעשה בגינו ובי‬
                       ‫כח‪.‬‬                     ‫מסית לעשות ע"ד עצמו‪ ,‬ויעויי' ג בתומי )סי' לב‬
                                               ‫סק"ב(‪ .‬ונראה שזהו בכלל לא מצינו זה נהנה וזה‬
                    ‫‪.Á"‰Ú·‰ ‰Î¯·· Ì˙ÂÁ‰ „"Ή‬‬   ‫מתחייב‪ ,‬שא"א למצוא שליחות בהנאה שיהי' כמותו‬
            ‫‪.˜"ÙÏ „"Ú˜˙ È"·ÓÏ Ê"Ó ˜"˘Ó ·"Ù‬‬     ‫כאלו הוא נהנה ולא הוה אלא כמסית ולא כמשלח‪.‬‬
‫‪.Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó‬‬

              ‫‪‡ ˜ ÔÓÈÒ‬‬
‫]·‪[˙ӄ˜‰ ‰·Â˘˙· ·˙Î ˘ Ìȯ·„‰ ¯Â‡È‬‬

‫יאוחר דבר עד חזירתי לביתי ואז נשיב דבר ברור‬    ‫·‪‡˙Ï˙ È ‰· ‡˙ÏÈÚ ˙ÏÈÚÓ Í¯·˙È ‡˙„Á ‡˙˘ ÏÚÈÓ‬‬
‫לדינא כאשר יורוני משמי וכאשר נזרקה מפי‬         ‫· ‪Ôȯ˜Ó 'ÈÊ„Ï ‡˙ί· ÏÎÓ ‡ÏÈÚÏ È ÂÊÓ ÈÈÁ È‬‬
                                               ‫·‡‪ÔȈӉ ÔÈÈ„‰ ‚ÏÙÂÓ‰ ‚"‰‡Ó‰ ·¯‰ ‰"‰ ‡˙ÈȯÂ‬‬
                   ‫חבורה אז‪.‬‬                   ‫·‪‡˙·È˙Ó ˘È¯ È" ˘ÈÏ·‡ ‰˘Ó Â"‰Ó ˙"˘Î ‰Îω‬‬

‫‪ ÏηÂ‬זאת בראשית עיוני באותו המכתב מצאתי‬                        ‫„·"„ ¯·‡ „˜"˜ ‡‪.‡‡"ÚÈ Ô˘È Ô·Â‬‬

‫מקומות לפקפק ולערער ובחיי כי לא הודעתי‬         ‫‪ ˙¯˜È‬מכתבו הגיעני יו ה' העבר וטר אענה‬
‫לחכמי עירי כלל וג אמרתי אי טוב לגלות אז‬
‫מעלת כמתכבד ח"ו בקלו בעל התשובה‪ .‬ואמרתי‬        ‫אבוא כמתנצל שלא יחשבני כפוגע בכבודו‬
 ‫טוב להודיע פקפוקי להגאו בעצמו והוא יתר‬        ‫ובכבוד ב"ד הגדול כי כבר הגיעני מכתב קוד חג‬
 ‫דבריו או יהי' באיזה מקומות כמודה ועוזב טר‬     ‫שבועות העבר‪ ,‬ולא די שלא השבתי לה ‪ ,‬עוד זאת‬
‫נבוא אל עי המשפט ע חכמי עירי ואוכל להשיב‬
                                               ‫הייתי מיסב פני ומשיב להגאב"ד נ"י ופ יחשדני‬
             ‫לה על כל פרט ופרט‪.‬‬                ‫שומע כי רמות רוחא נקיטנא חלילה לי לא בי היא‬
                                                ‫לא מינה ולא מקצתה‪ .‬א אספרה כמו מכתב‬
‫‡‪ Ì Ó‬כ בהיותי בבאדע הרבני ענוותנות של‬          ‫הגיעני בהיותי מוטרד לנסוע למרח באדע כידוע‬
                                               ‫ולא היה דעתי לגמור דבר לדינא להימ או‬
‫הגאב"ד שלכ והשיבני מגלה עפה כתובה‬
‫פני ואחור‪ ,‬וש ראיתי שתי ראיות שאי ראוי‬         ‫להשמאיל עד חזירתי לביתי ולהתישב ע מארי‬
‫להשיב עוד כלל בדבר זה ולהיות ידי מסולקת‬        ‫דאורייתא חכמי העיר ד' ישמר ‪ .‬וג בלא"ה‬
‫הימנה‪ .‬א' מלבד מ"ש לעיל שאיניני נכנס לתגר הזה‬  ‫הסכמנו שלא לעשות דבר עד נשמע תחלה מה בפי‬
‫עד אדע דעת הגאו דמדינת מעהרי ‪ .‬עוד זאת כ'‬      ‫הגאב"ד דמדינת מעהרי שהוא ב"ד של הנתבע‪ ,‬ע"כ‬
‫הגאב"ד שלכ במכתבו הנ"ל דלא צרי לדידי‬

‫‪‡ ˜ ÔÓÈÒ‬‬
    ‫‡‪.ÔÈ·˙Â Ì˘ ÔÈÈÚ ˙ӄ˜‰ ‰·Â˘˙‰ Ï˘ Ô„ Â˙‡· ‡È‰ ÂÊ ‰·Â˘˙ .‬‬
   573   574   575   576   577   578   579   580   581   582   583