Page 574 - 4

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק א ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫˙˜‪„Ï‬‬

‫היא ואסורה לכה"ג‪ ,‬אבל בראוה מדברת חיישינ‬ ‫הלא עדיי מגרש שלא כדי שהרי באמת לא מצא‬
‫שמא היא עצמה מורה התירא להקל בספיקא ולומר‬ ‫בה ערות דבר וה"נ הו"מ למיעבד לגרשה בלא טענת‬
‫פ"פ וא עבר וגירשה מגורש וצ"ל דלא רצה להעיד‬
‫לכשר נבעלתי‪ ,‬ולעול ספק הוא ג אצלה‪.Á‬‬ ‫לעשות שלא כדי ומשו"ה טרח בסעודה וא"כ י"ל‬
‫בה סברא פליגי ר"א ושמואל אי משו ה טורח‬
‫]˘‪[ÌÈ„Ú „‚ Î ‰È˘Ù ‡ ‡ÈÂ‬‬ ‫בסעודה או לא ודוחק לומר דר"א איירי בבחור‬
‫ושמואל בנשוי ולהפר"ח הנ"ל בלא"ה ליתי' דהכל‬
‫‪ ‡È‰‰·Â‬דשויא נפשיה חד"א ראיתי פלוגתא‬
‫תלוי בכריתות ברית שעשאה כלי‪.‬‬
‫דרשב"א )ח"ג סי' שנג( ס"ל דאפי' עדי‬
‫מכחישי אותו לא מהימני נגדו כמבואר בי"ד סס"י‬ ‫]‚„¯ ˘‪[‡¯ÂÒȇ„ ‰ÎÈ˙Á ‰È˘Ù ‡ ‡ÈÂ‬‬
‫א'‪ ,‬והמשנה למל פ"ט מאישות )הט"ו( חתר למצוא‬
‫חולקי על הרשב"א‪ ,‬וראיתי בשיטה מקובצת סוגיא‬ ‫‪ „ÂÚ‬כתב בהא דשויא אנפשיה חתיכה דאיסורא‬
‫דפ"פ דמייתי בש ריטב"א שהקשה לשיטת תר"י‬
‫דבשארסתני נאנסתי היא נאמנת א"כ ג במכחשת‬ ‫שהביא ראיה נפלאה לדעתו דשויא נפשיה‬
‫תאומ במגו‪ ,‬וקשה מה יועיל מגו להתירה והוא‬ ‫חתיכה דאיסורא הוא משו נדר על פי דברי רשב"א‬
‫יודע בעצמו שמצא פ"פ‪ ,‬אע"כ ס"ל לריטב"א כשיש‬ ‫בחי' שלהי נדרי )צ‪ ,‬ב( מ"ש אהתוס' )ש ( דמקשו‬
‫עדי או מגו שהוא כעדי לא שויא נפשיה חד"א‪,‬‬ ‫באומרת טמאה אני ל הא שויה אנפשה חד"א‪,‬‬
‫ונהי כל זמ שעומד בדבורו הוא נאמ על עצמו יותר‬ ‫ותירצו בש ר"א ]ממי [ דהיא אינה מוזהרת‪.‬‬
‫ממאה איש‪ ,‬אבל נ"מ א חזר בו לית ל בה דלא‬ ‫והתוס' הקשו עליו מש"ס ערו יבמות )פד‪ ,‬ב(‬
‫שויא נפשיה חד"א מעול ‪ .‬וקצת נראה שזה ג כ‬ ‫והרשב"א מייתי מש"ס ההוא לסיוע לדברי ר"א‬
‫דעת רש"י )כתובות ט‪ ,‬א( דמוקי ליה בדורקטי‪ ,‬אבל‬ ‫שבתוס' והוא תמוה‪ ,‬ודברי פר"מ כבר אמורי ע‬
‫אי מצא ד לא מהימ אע"ג שהוא צוח ועומד פ"פ‬ ‫הספר נודע ביהודה )אבעה"ז מהדו"ק סי' כג( משמיה‬
‫מצאתי‪ ,‬וע"כ משו דאיכא ד בתולי אנ סהדי‪,‬‬
‫והיכא דאיכא סהדי לא שויא נפשיה חד"א‪ .‬ואמנ‬ ‫דפר"מ‪.‰‬‬
‫דעת רשב"א הנ"ל דבמקו עדי נמי שויה נפשיה‬
‫חד"א‪ ,‬ולא מצי מיהדר ביה‪ ,‬וכ מוכח ש בשיטה‬ ‫‪ „" ÚÏÂ‬דברי רשב"א אליבא דר"א כפשוטו דס"ל‬
‫מקובצת הנ"ל בשמו שכ' דלר' יונה הנ"ל לא מיירי‬
‫טענת פ"פ אלא במכחשת אבל בשותקת לא ע"ש‪.‬‬ ‫לרבינו אלעזר הא דג היא מוזהרת אע"ג‬
‫וקשה במכחשת נמי תאומ במגו דשותקת‪ ,‬וע"כ לא‬ ‫דאי בה קדושת כהונה‪ ,‬היינו מטע שהיא גורמת‬
‫מהני מגו ועדי במקו דשויא נפשיה חד"א‪ ,‬וש‬ ‫לו איסור וכשיטת התוס' בפ' הריבית )ע‪ ,‬א ד"ה מעות(‬
‫גבי לא תשי דהלוה אינו מוזהר אלא משו שגור‬
‫כתב שכ"כ הראב"ד‪.Ë‬‬ ‫עבירה להמלוה‪ ,‬והוסי בכא לאו טפי מלאו דלפני‬
‫עור דעלמא‪ ,‬וה"נ דכותיה‪ .Â‬וא"כ תינח בזונה דעלמא‬
‫‪ ˙Ó‡·Â‬צרי אני לעשות לי רב מנ"ל לרז"ל ה‬ ‫אבל הכא דמ הדי אינה נאמנת להבעל מטע‬
‫דמשנה אחרונה‪ ,‬ואי לו שו עו אשר חטא בבואו‬
‫דשויא נפשיה חד"א ולא מצינו לזה שו‬ ‫עליה‪ ,‬א"כ ג עליה אי שו חטא‪ ,‬וסברא ברורה‬
‫סמ לחז"ל ]ד[מקרא כי מאת בתי נתתי לא מוכח‬ ‫היא‪ ,‬ולא צריכנא לדברי פר"מ בזה‪ ,‬אבל לדברי תוס'‬
‫מידי כמוב ואי הוה ידעינ שרש הדי מנא ל היה‬ ‫בחגיגה י"ד ע"ב ד"ה בתולה וכו' אי מזור בדברינו‬
‫שלכאורה ס"ל כסברת ר' אליעזר הנ"ל וכבר עמדו‬
‫לנו מסלול לכמה עניני בזה‪.È‬‬
‫עליה בטורי אב )ש ( ובשער המל ‪.Ê‬‬
‫‪ ˘"Ó‬פר"מ דבארחות חיי )הל' כתובות סי' ג( דמייתי‬
‫‪ „"ÚÏ ‰Â‬דס"ל דמחמת חזקה דלא תעביד איסורא‬
‫הרב"י בא"ע סס"י ס"ו ימצא המעיי דמ"ש‬
‫שלא יעג אשתו עבור ממו שפסקו לו ולא יתקוטט‬ ‫לא מהימנית אלא ביודעת בודאי שאסורה‬
‫עבור מעות כזה אחר שבידו לפרנס את עצמו בלא"ה‬ ‫כגו בעולה לכה"ג שנפשה יודעת מאוד דבעולה‬

‫‪. ˜ 'ÈÒ ˆ"ÎÁ ˙"¢ 'ÈÚ .‰Ê ÔÈ Ú· Î"˘Ó Ú 'ÈÒ ˜"„‰Ó·Â ÁȘ 'ÈÒ „Î 'ÈÒ Ì˘ È"·Â ˙"¢· „ÂÚ ‰‡¯Â .‰‬‬
‫‪Ìȯ„ È¯È‡Ó 'ÈÚ .¯‰ÊÂÓ˘ ‡Â‰ ԉΉ ‡Ï‡ ˙¯‰ÊÂÓ ‰ Âʉ Ôȇ :‡"·˘¯‰ ȯ·„· ˙ÙÒÂ˙ ˘È Ì˘ Ìȯ„ ˜"Ó˘· .Ì˘ Ìȯ„ Ò"˙Á 'ÈÁ ÔÈÂÚÈ .Â‬‬

‫˘‪.Ì‬‬
‫‪.(‰ˆ˙ 'ÓÚ ·"Á ¯Â‡Ó‰ ÔÂÎÓ ˙¯Â„‰Ó) ‚"ȉ Ê"ÈÙ ‰‡È· ȯÂÒȇ ˙ÂÎω .Ê‬‬
‫‪.‰Ê ÔÈ Ú· Î"˘Ó ˘ 'ÈÒ ·"Á· ÔωÏ ‡ ,‚È ˙·Â˙Π,Ì˘ Ìȯ„ Ò"˙Á 'ÈÁ ÔÈÈÚ .Á‬‬

‫‪.Ì˘ ÔÈÈÚ ¯Â‡È· ˙ÙÒÂ˙· ‡˜ 'ÈÒ ·"Á ÔÏ‰Ï Î"Π.Ë‬‬
‫‪.Ù"Ù„ ‡È‚ÂÒ· ˙·Â˙ÎÏ 'ÈÁ·Â Ì˘ Ò"˙Á ˙"¢· ‰‡¯Â .È‬‬