Page 572 - 4
P. 572
˘‡ ˙ÂÏאב העזר חלק א ˙·¢˙ ˙˜·Ï
שהקידושי קיימי מה"ת לומר שמחל על ממונו ,וכ והרי הוא לא ירצה לפוטרה ויכניסנה ערו כמו
מצא להדיא בכה"ג )אה"ע ש ( בש רשד" )סי' עט( שהוא ,זה דבר שאי הדעת סובל.
)אות ספרי אינ בידי( כנס החת בלי נתינת מעות
לא מחל .וא"כ ע"כ ה דגליו מרדכי מיירי שכבר ][ÔÈ‡Â˘ Ï ÔÈÒ¯ȇ ÔÈ· Ï‚¯ ˢÙ
פשט הרגל קוד נישואי ואפ"ה כנסה הרי סבר
וקיבל אבל א הטעהו חמיו והראה לו מקו מוצא Î"ÚÂפשיטא להו לרבנ דבזה כופי אותו להוציא
לכס וכנסה ואח"כ פשט לו הרגל א כ הי' הכניסה
בהטעה ויכול להוציאה בע"כ אחר הנישואי כמו דאע"ג דהב לא פשע ,מ"מ ג האשה לא
פשעה ע"כ יוציאנה בגט ,וסברא זו נכונה ונראית,
אחר האירוסי אלו דבריו נ"י·*. ואלו לא הוה ס"ל לחכמי התלמוד כ ה"ל לפרש מה
דינו של זה ,וכיו שכ הלא קיי"ל בהגה' רמ"א סס"י
ÏÎÂרואה בצדק יראה כמה דבריו דחוקי בכוונת קי"ז והוא מתשו' הרא"ש דכל שכופי האיש
להוציא ,ה"ה א אירע כ באשה יכול לגרש בע"כ,
גליו המרדכי ,וקושיא שלו הייתי יכול לדחות דלא תיק ר"ג שתהיה האשה עדיפא מהאיש יע"ש.
ולומר דה"נ כיו שכל בעילותיו על דעת שא וא"כ הכא כיו דא אביו של בעל פשט הרגל כופי
יפשוט לו הרגל לגרשה בע"כ ,א"כ חזקה אי אד אותו לגרש ,ה"ה א אביה פשטה לו הרגל כופי'
עובר על אל תחרוש על רע רעה ועושה בניו בני אותה להתגרש ,זה נ"ל קצת הכרח לדי זה של
גרושת הלב .ואי זה עני לדברי כה"ג הנ"ל שלא הגאו פני משה ז"ל ,באופ שלע"ד הדי די אמת
מחל ממו שלו לחותנו דהיינו שהממו ישאר חוב כל שפשט הרגל בי אירוסי לנישואי כופי אותה
אבל להאשה מחל שלא יגרשנה בע"כ עבור זה להתגרש בע"כ אפי' בזיווג הראשו ,ואפילו במקו
ולק"מ אבל שינויי דחיקא לא משנינא .וכל מעיי תקנת רגמ"ה ,ודוקא במקו שנתפשטו ב' התקנות
בצדק יבי לאשורו דברי תשו' מהר" הנ"ל עובדא
הוה באחד שלא רצה לגרשה רק לבגוד שתשב עד שלא לישא אשה על אשתו ג כ וכנ"ל.
שתלבי ,ופסק מהר" ז"ל אפילו לחכמי היינו אחר
אירוסי אבל אחר שכנסה לא ,ומכ"ש שהלכה ‡ Ì Óבנידו שלפנינו שכבר הכניסה והיה עמה
כאדמו ,וה"נ או יקיי מה שנדר לה בכתובה אנא
אפלח וכו' או יפטור בגט ואולי היה במקו שלא ימי או עשור ואח"כ ברח לו החות .הנה
נתפשטה תקנת חרגמ"ה ,והטע שסבר וקביל אחר בזה כ' רמ"א רס"י נ"ב וז"ל ,אבל לאחר שנשאה
הנישואי ,מרומז בדברי' דהרי כותבי' בכתובה היא ודאי לא יכול לבגוד באשתו משו שאי נותני לו
הכניסה שימושא דירה ודערסא שוי כ וכ והוא מה שפסקו לו אלא חייב בכל דבר שאיש חייב
קבל זה בנידוניא וע"ז התחייב עצמו ואנא איפלח לאשתו עכ"ל .והוא מתשו' מהר" בר ברו שבגליו
וכו' א"כ הרי הודה בעצמו שבשביל דבר מועט מרדכי פ' שני דייני סי' רע"ה אות קט א' וז"ל השיב
השוה מאה זקוקי התחייב עצמו כל תנאי כתובה הר" ז"ל על אבי הכלה שפשט רגל לחתנו שאינו
וג הודה שכבר קיבל אותו הס ונהי שמ"מ לא נות לו מה שפסק עמו ,אינו יכול לבגוד באשתו
מחל שארי התחייבות שיש לו עליו מכח שארי בשביל זה כיו שכבר כנסה ,וכתב אבל כבר כנסה
שטרות הנשארי בידו ,מ"מ נגד אשתו התרצה סבר וקביל ונתחייב לה שאר כסות ועונה ולכבדה
להתחייב בכל אלו החיובי נגד ס המפורש כמשפט הבנות ,הכל כמו שכ' בשטר כתובה ואנא
בכתובה ואותו כבר קיבל ומה יש לו עוד לבגוד אפלח ואוקיר ואיזו וכו' .ועוד דהלכה כאדמו מיהו
באשתו או לגרשה בע"כ מחמת פסיקה ראשונה והוא יכול לכופה ליל אחריו מעיר לעיר וא לא תאבה
כבר הסיר עול הפסיקה ההיא מעלי' ולא נשאר לו ללכת אחריו יש לה די מורדת ואי לה מזונות עכ"ל
רק תביעה על חמיו. לענינינו.
˘"ÎÓÂבזמנינו אלו שנוהגי לכתוב ג בתנאי Ó"¯ÙÂהגאו נ"י שפ סוללה על זה מה"ת לחלק
אחרוני בלשו הודאה שאבי הכלה כבר בי פשט הרגל אחר אירוסי או אחר
יצא י"ח וסילק החת לגמרי נהי שאח"כ מוסר נישואי ,וע"כ לא אמרינ )כתובות עב ,ב( דקדשה על
המעות לידו או שבאמת לא סילק אותו כלל רק שכ תנאי וכינסה סת סבר וקיבל ,אלא בתנאי הקידושי
דאי אד עושה בעילתו בעילת זנות ,אבל הכא
·*.ÂÎ 'ÈÒ ‰Ê ÔÂ„È · ı ÈÓ Ì"¯‰Ó ˙·Â˘˙ ˙ÂÓÏ˘‰Â ˙ÂÙÒ‰· ÔÏ‰Ï ‰‡¯ .