Page 571 - 4
P. 571
Ì˙Áסימ קנ ‡Ï˜˙ ¯ÙÂÒ
‚ Ìמ"ש דהרא" )בשו"ת מי עמוקי סי' א( דס"ל ונישואי שניי רוצה לומר שכבר נישאית לבעל וזה
בעל שני לה וא"כ ק"ו אי מתני' סתמא קתני וסמכי'
בארוסה נמי לא יגרש בזיווג הראשו בלא ערות עצמה על הא דר"ג שנדע ממילא דמיירי בנישואי
דבר ,מוכח דלא ס"ל כפר"ח הנ"ל ,שהרי עדיי לא שניי מכ"ש שנדע דמיירי בזיווג שני מטע שאסור
עשאה כלי ,אי מכא תיובתא כל כ ,כיו דמשומרת לגרש אשתו ראשונ' דאתי' מקרא דהיא חביר ואשת
לכריתות ברית ,אשת ברית קרינ ביה ,לאפוקי למי
שכבר כרתה ברית ע אחר שנבעלה לו והוא פשוט. ברית .
]„·¯[‰¯ÈÓ‡· ÌÈ ˜ ‰ ÌÈ ˘"ÎÓÂלדעת פר"ח א"ע סי' קי"ט )סע' ג( דבבעולה
‰ ‰Âראיתי ברמב" פכ"ג מאישות הלכה י"ד כתב לכ"ע מותר לגרש אפילו היא אשתו
הראשונה דאשת ברית כתיב ואי אשה כורתת ברית
הא דרב גידל דדברי נקני באמירה הוא אלא למי שעשתה כלי ,וא"כ הרי משנתינו בנישואי
דוקא בנישואי ראשוני ,ואח"כ בהלכה ט"ז כתב
הפוסק מעות לחתנו והל לו למדינה אחרת וכו', שניי וכבר נעשית כלי מאחר.
אבל א פסקה היא על עצמה ולא הגיע ידה וכו'
ויש להקשות כיו דהוא פסק הא דירושלמי )כתובות Ó"¯ÙÂהגנ"י הרגיש בזה ודחה לדברי פר"ח בגילא
פ"ה ה"א הובא במ"מ ש ( דר"ג לא מיירי אלא
בנישואי ראשוני ,א"כ ה דפוסק מעות מיתוק דחיטתא משילהי גיטי )צ ,א( דא"ל ר"פ
שפיר בנישואי שניי ולא היה צרי לפרש שהל לרבא לא מצא בה לא ערוה ולא דבר מהו ,וא"נ
לו למדינת הי או שלא יגיע ידה ,י"ל בזה הרמב" מדגלי רחמנא באונס שגירש כל ימיו בעמוד והחזר
לטעמיה דס"ל בפסקו ע"י עצמ בלא אביה אי קאי וכו' ,ולפר"ח קשיא מה ראיה מאונס שעשיית
חלוק בי נישואי ראשוני לשניי ,כמ"ש כ"מ ש כלי היה ע"י ביאה דאונס והיא אינה כורתת ברית
הלכה י"ד ,וא כ בבא דגדולה שפסקה על עצמה אלא על ידי בעילת מצוה כמ"ש תוס' כתובות ד'
לא מתוקמי ליה אלא בלית לה ,משו"ה כתב ג
באביה והל לו למדינת הי .באופ שמדברי פר"מ ע"א ,ע"כ ליתא להא דפר"ח אלו דבריו.
הגנ"י אי שו הכרח לדינו של פני משה הנ"ל. ‡ÏÂידעתי מה ראה על ככה הא הש"ס קאי אדי
¯˘‡Âאחזה אני דמשנתינו לא נקטה אלא הפוסק תורה דלא יגרש שו אשה לא ראשונה ולא
שני' ולא שלישית אלא או ערוה או דבר או מצא
לחתנו ולא ידענא דינא הפוסק לכלתו לתת אחרת נאה הימנה אבל בלי שו טע כלל אסור
לבנו כ וכ ופשט לו הרגל היכי לידייניה ,דהא דר לגרש מ התורה שו זיווג ושאל ר"פ אי עבר וגירש
לפסוק לב כדאמר ר"ג כמה אתה נות לבנ ואמרו מהו ועל זה מייתי ראי' מאונס ומה בכ א לא
)כתובות נב ,ב( כדי שיקפו וית לבתו כבנו ,וא פסק עשאה כלי בבעילת מצוה ולא כרתה ברית עמו בדי
מזונות להזוג או מלבושי ותכשיטי לכלתו שאי תורה אי חילוק ,אבל הפר"ח מיירי מהא דדברי
בעלה יכול למוכר ולמשכנ ,או פסק לכלתו א' קבלה שלא לגרש אשתו הראשונה אלא על ידי ערות
משלש שדות שאי הבעל יכול למוכר ,או אפי' דבר ומדייק מדכתיב אשת ברית היינו אותה
פסק מעות ממש לכלתו ,שאפי' א יוציא הבעל שכרתה ברית עמו ע"י עשיית כלי ואי זה עני
המעות לצור אחר הנישואי ,מ"מ ה להאשה נכסי
צא ברזל ,ועתה פשט את הרגל והיא אינה רוצה לדר"פ ורבא כלל.
להנשא לו בלי שיקיי פסיקתו לה ,וא"כ מה דינו
בפשיטת הרגל ,בודאי אי היה אפשר לומר שדי ‚ Ìמה דפשיטא ליה דאנוסה אינה כורתת ברית
שניה שוי ,היה אפשר לומר חדא מיניהו נקט
ואשגירת לישנא דמתני' )ש סו ,א( דהפוסק מעות ומייתי ראי' מתוס' כתובות ד ד' ע"א ,לא
לחתנו ומת יכול לומר לאחי הייתי רוצה נקטה, זכיתי להבי דהתוס' כתבו בהיפו דמשו"ה נקראת
אבל באמת אי הדעת סובל לומר בפסק לבנו שתשב בעילה ראשונה בעילת מצוה טפי אשר לכאורה
היא ותלבי ראשה ,והוא יקח לו אשה בדומה לו נהפו הוא דשארי בעילות ה טפי מצוה דאי אשה
מאשר תמצא ידו ,או שנאמר לו או כנוס או פטור, מתעברת מביאה ראשונה וכ' משו שהיא גורמת
לכריתות ברית ודביקות שעי"ז יהי' פרי ורבי ,
נמצא לדבריה משו עשיית כלי וכריתות ברית
נקרא בעילת מצוה אבל אה"נ אפי' בעילת עבירה א
היא מפותה נמי כורתת ברית אלא שע"י אונס קשה
לי להסביר שתכרות ברית ע"י בעילה אשר צעקה
בעיר ואי מושיע לה א לא נאמר שסופה ברצו
ככתובות נ"א ע"ב.
