Page 567 - 4
P. 567
ÊΘ˙ ¯ÙÂÒ סימ קמח Ì˙Á
נלע"ד ,דלא מיקרי עוברת על דת אלא במה שעתידה Ï"ˆÂדס"ל למהרי"ט בשלמא הת הביאה עצמה
להכשיל לבעלה לעתיד אבל א לא תכשילהו עוד
לעול לא ,ותדע דהרי בכתובות ע"ב ע"א תני' הי' אינה מאוסה רק איסורא רביע עלה וכיו
ר"י אומר היודע באשתו שאינה קוצה לו חלה יחזור שהוא לא הכיר בה ואונס רחמנא פטרה וא"כ תו לא
ויפריש אחריה ,פירש"י לא תוציא כי יש לו תקנה מאיסה לי' ואיכא חיבת ביאה משא"כ כשזנתה
ות"ק סבר אי אד דר ע נחש בכפיפה אחת ומסיק ונטחנה לאחר הפג הוא במעשה הביאה בעצמה
ש דלמא מיקרי ואכיל משמע דאי לאו דאיכא
למיחש דמיקרי ואכיל לא הי' צרי להוציאה אע"ג וליכא שו חיבה שיקנה לה התוספת.
דעברה אחר התראה מ"מ לא הי' מוציאה וא כ
הכא ליכא למיחש שתכשילהו עוד באיסור מעוברת ]ÔÓ ¯ÂÒ‡‰ ¯·„ ÂÏ ¯ÎÓ· ÔÈÓÂÏ˘˙ ·ÂÈÁ
[‰¯Â˙‰
חברו לעול אינה מוציאה אפי' אחר התראה.
‡· Ïבאמת צ"ע דהרי בסמ"ע סי' רל"ד ס"ק ד' כתב
‰ÈÓלמ"ש ב"ש סי' קט"ו ס"ק י"ז דלרש"י בסוטה
במי שמכר איסור דאורייתא פטור לשל מפני
כ"ה )ע"א( שפירש האיבעיא בעוברת על דת שצער לו האכילה שאכל ע"ש .ואעפ"י שג הת לא
יהודית משמע בעוברת על דת משה לא צריכא הכיר ואכל באונס אפ"ה פטור מלשל ,וחז"ל דימו
התראה ,א"כ י"ל פלוגתת ר' יהודה וחכמי בלא חלבי ועריות לעני הנאה אהדדי ,וא"כ כי היכי
קוצה בלא התראה אבל אי עברה אחר התראה תצא דדמו לעני חיוב ה"ה שיהי' שוי לעני תשלומי
מפני שעברה על ההתראה אפי' אינה מכשילתו ומאי שנא ,ובלאה"נ צ"ע מ"ש הכא באלמנה לכה"ג
לעתיד ,אבל א"א לפרש דברי רש"י כהב"ש דא"כ ולא הכיר דצרי לשל תוס' ומ"ש הת דפטור
מאי פשיט הש"ס מארוסות אי שותות וכו' הא קנויי מלשל מה שאכל .עתה מצאתי ק' זו בס' בית מאיר
מקני לה ,ה"ל למימר ותסברא דהא ייחוד דאורייתא
הוא· ודת משה לא בעי התראה ,ואפי' לפמ"ש תוס' רס"י קט"ז ולא העלה כלו ע"ש.
יבמות ל"ח ע"ב ד"ה בש"א דמשמע מדבריה
דבזמ מי סוטה לא נאסרה הסתירה שאחר הקינוי ˘ÈÂלדחוק ולחלק כיו דהכא איכא קנסא במה
מדת משה ,דאימת מי המאררי עליה ולא נאסרה
מ התורה אלא סתירה קוד קינוי אבל אח"כ לא, שמפסדת מנה ומאתי די לה בזה הקנס
מ"מ היינו באשת איש אבל בארוסה דלא שותות משא"כ במוכר טרפה שאי לנו קנס אחר רק
בוודאי כי הסתירה שאחר הקינוי איסור דאוריתא להפסידו דמי מקחו .אבל עכ"פ על המהרי"ט קשה
אי נאמר הואיל ומאוסה הבעילה בעיניו פטור אפי'
והדרא קושיא לדוכתה. מהתוס' והלא כל בעילת איסור מאוסה בעיניו כמו
אכילת איסור ואפ"ה חייב בהתוספת ,ועיי' ש" י"ד
‡ Î"Úלא נתכוו רש"י לזה אלא דס"ל לרש"י ז"ל סי' קי"ח ס"ק כ"ז וסו דבר דברי מהרי"ט בזה לא
נאמרו להלכה וכ"ש למעשה ,ומכ"ש לעני מה
כיו דאמרי' הת או דלמא בעי התראה דאי שהכניסה לו שבוודאי צרי להחזיר כל מה דאתי'
תיהדר בה תיהדר והי' קשה לרש"י בהנ דת משה מחמתי' דעתה מכניסי' מעות מזומני והוה כחוב
השנוי' במשנתינ מאכילו שאינו מעושר וכדומה מה גמור וצרי לשל עיי' ב"ש סי' קט"ו ס"ק כ"א.
תיהדר בה שיי הלא א הוא רוצה לפרוש מעשר
וחלה בעצמו אמרי' דלמא מקרי ואכיל וכ בנודרת ][˙„ ÏÚ ˙¯·ÂÚ
ואינה מקיימת אמרי' כ הת פ' המדיר ע"ש ,וא"כ
אי אפשר למידע דתיהדר בה דלמא כל פע שאנו ˘"ÓÂמעלתו דהוה עוברת על דת אחר התראה כיו
משגיחי' עלי' מפרשת ואח"כ חוזרת לסורה ואי
אד יכול לדור ע נחש ומה יועיל התראה לזה, שנאמר לה מפי הרב שא אמת שהיא
אע"כ האיבעי' היא על דת יהודית השנוי במשנתינו מעוברת אסורה לבעלה ולא הודית ולפי דעתו א
דהיינו יוצאה וראשה פרוע וכדומה דבהני שיי הדר יש עדי כשרי המעידי על התראת הרב תפסיד
כתובה ותוס' )ומ"מ מה שהכניסה לא תפסיד( .לא
·'ÈÚ .Ô ·¯„Ó ‡Ï‡ ˙"‰Ó ¯ÂÒ‡ „ÂÁÈȉ Ôȇ˘ ˈ 'ÈÒ ˜"ÓÒ‰ ˙Ú„ Ìχ .ÌÈ Â˘‡¯‰ ÔÓ ÌÈ·¯Ï Ï"Ò ÍΠ· ,ÂÏ Ê"Ú · ,‡Î Ôȯ„‰ Ò· ‰"Î .
¯Î"˘Ó ‡ ,‡Ù ÔÈ˘Â„˜ ˘"‡¯‰ 'ÒÂ˙ 'ÈÚ .˙"‰Ó  ȇ˘ Î"‚ ÚÓ˘Ó ‰Ï·˜‰ ÈÙÓ ‡Â‰ „ÂÁÈÈ ¯ÂÒȇ˘ ·"‰ ‰"ÎÙ ·"ÂÒ‡ 'ω Ì"·Ó
·.˜Â˜ ·¯‰ „ÒÂÓ .‰Ó Ì˘ ˙¯ډ
