Page 570 - 4
P. 570
˘‡ ˙ÂÏאב העזר חלק א ˙·¢˙ ˙˜Ï
כיו דמ התורה אסור לגרש בזיווג ראשו אפי' טרדי קוד י"ט ע"כ עיינתי היו בפסק זה כעובר
תשאר עגונה כל ימיה כדמוכח מדהע"ה ,והת על גבי גחלי ואת אשר ראו עיני אמרתי להשיב
נשארו אלמנות חיות כמבואר‡* שהתירו לו לייחד
ולא התירו לגרש ,והת לא הוה זיווג ראשו ואפ"ה שולחי דבר.
משו קשי גירושי היה טוב לה להתיר יחוד ולא
גירושי ,מכ"ש בזיווג ראשו דאסור מדינא לגרש ]·‡¯‡Ï˘ Ì¢¯‚  ȷ¯ ˙ ˜˙ ˘È ̇ ‰ÒÂ
בעל כרחה ,מכ"ש דאסור אפי' עי"ז תשאר עגונה, [‰Á¯Î ÏÚ· ˘¯‚Ï
כיו שהיא רוצה בכ לישב עד שתלבי ראשה ,רק
יקרא שמו עליה ,וכיו שכ מ"ט נתיר לו לגרש ע"כ ‰ ‰בריש כל מראי הביא הגאו נ"י ראיה דבפשט
משו שחותנו פשט לו הרגל והיא לא פשעה כלל,
נהי דג הוא לא פשע ,מ"מ מה איכפת ליה והלא לו הרגל בי אירוסי לנישואי יכול לגרש
הוא יכול לישא אחרת ,וע"כ לא קאמר הגאו פני בע"כ ממתני' דכתובות פ' שני דייני )קח ,ב( הפוסק
משה אלא בעירו שנתפשטו ב' תקנות חרגמ"ה שלא מעות לחתנו ופשט לו הרגל תשב עד שתלבי ראשה
לגרש בע"כ ושלא לישא אשה על ארוסתו ,כי כ ואדמו אומר יכולה לומר לו או כנוס או פטור ,ופסק
כתב בתחלת דבריו אשר ז"ל ,ובעירנו נתפשטה בתשו' פני משה ח"א סי' ע"ז במי שנשבע לישא
תקנת חרגמ"ה שלא לגרש בע"כ וא ארוסה דיד ארוסתו ליו מועד וג היה בעיר שנתפשטה תקנת
בסבלונות ואי נושאי נשי על ארוסות בחרגמ"ה חרגמ"ה ,ואפ"ה כשפשט לו את הרגל פיטרו הגאו
הנזכר עכ"ל .כתב כ כדי להטעי לנו יושר סברתו פני משה מחר ומשבועתו דיכול לגרש בע"כ
כיו שלא יכול לישא אחרת ,א"כ הרי ישב הוא עד מסברא דנהי דהיא לא פשעה אשר מפני זה אומר
שילבי ראשו ומה פשעו וחטאתו ,אבל לדי המשנה אדמו שאינו יכול לעגנה שתלבי ראשה מ"מ ג
שיכול לישא אחרת מדוע נתיר לו לגרש בע"כ זה הוא לא פשע שילבי ראשו מפני חרגמ"ה או מפני
שבועתו וע"כ תקבל גיטה וסיי ש שהכריח הדבר
הדבר שאינו מתקבל על הדעת כלל·. ולא פורש הכריחו לכ .ובשג משנה למל פכ"ג
מאישות )הט"ז( נראה כמגמג קצת בדי זה ,ע"כ
˙‡Êשנית היכי רמיזא במתני' דיכול לגרש בע"כ נכנס פר"מ להכריח הדי כ וז"ל ,מסתמא דמתניתי
והפוסקי הנ"ל שהעתיקו בדברי אדמו דיכולה היא
בזיווג ראשו הא מתני' מיירי מרצונה לומר או כנוס או פטור דמשמע מזה דעכ"פ רשות
שאומרת לו או כנוס או פטור ואמנ אי לא תרצה בידו לגרשה בע"כ וכמ"ש הרב בעל פני משה הנ"ל
להפטר מזה לא מיירי וסתמא כפירושו בזיווג שני והרי לדעת רוב הפוסקי דאסור לגרש אשתו
יפטירנה בע"כ ובזיווג הראשו תשב עד שתלבי הראשונה‡ ,וכתב והארי פר"מ להוכיח העיקר
ראשה כיו שאינה רוצית להתגרש והוא אינו יכול שאפי' מ האירוסי אסור לגרש אשתו ראשונה וא"כ
לגרש בע"כ מה לו ולה וכ נ"ל נכו לדינא היכי אי סתמו במתני' והפוסקי דאפי' באשתו הראשונה
תאמר לו או כנוס או פטור אע"כ בכי האי גוני
דמותר לישא אחרת. שפשט לו הרגל מותר לגרש אשתו הראשונ' וה"ה
לתקנת חרגמ"ה דחד דינא אית להו למגרש אשתו
„ÂÚÂבה שלישית תמהתי על פר"מ הגנ"י שכתב ראשונה ע חרגמ"ה כמבואר בבית שמואל סי' ע"ז
מסתימת מתני' והפוסקי משמע אפי' בזיווג סק"ו אלו דבריו דפח"ח.
ראשו .והנה התוס' וכל הראשוני הקשו אמתני'
מדרב גידל )כתובות קב ,ב( כמה אתה נות לבנ וכו' È ‡Âבעניי הכינותי ג"כ ראיה לדי הנ"ל אשר
ה ה הדברי שנקנו באמירה .וא"כ אי יכול
לפשוט הרגל ולומר דמיירי באי לו לא משמע להו אכתוב לקמ אי"ה אבל ראייתו דפר"מ לא
מדקאמר בש"ס כופי לאב ,וע"כ העלו בתוס' עפ"י הבינותי ,חדא לו יהיה שהיה מפורש בהדי' במתני'
ירושלמי דרב גידל מיירי דוקא בנישואי ראשוני בזיווג הראשו יכול לגרשה בע"כ אפי' א תרצה
שאז דעתו של אב קרובה אצל בנו ובתו ומשנתינו לישב עד שתלבי ,לא היינו מביני טעמא דמתני'
בנישואי שניי .וכ פסק טור )אה"ע סי' נב( יע"ש,
˜ ÔÓÈÒ
‡.‚ 'ÚÒ ËȘ 'ÈÒ Ú"‰‡ Ú"¢ ¯ÂË ‰‡¯ .
‡*.‡ ,·Î Ôȯ„‰ Ò ÔÈÂÚÈ .
·.‡ ˜ 'ÈÒ ÔÏ‰Ï ‰Ê· ÔÈÈÚ .
