Page 565 - 4
P. 565
‰Î˜˙ ¯ÙÂÒ סימ קמז Ì˙Á
חייב לשו אד .וי"ל כשהלוה באותה שעה ה"ל לירות ,היינו אכתובות בני דכרי דבימיה הי' עיקר
להמלוי לידע שמכר או נת נכסיו וכשהלוו לו נכסיה קרקע ויהיב איניש לברתא קרקע ומיסב נחלה
אפסידו אנפשי' ואפ"ה מבטלי ערמימותו מכ"ש דקרקע ,וג כתובות בני דכרי גופא הוה שינוי
הכא שכבר חייב לבתו ס התחייבותו והוא מערי בירושת ב בי הבני ועבורא אחסנתא בקרקע נמצא
אינו כמערי אלא גזל גמור ולזה לא צרי קני עוקר מאי דכתיב באורייתא בהדיא ואי כח ביד
חכמי ,ע"כ פרי הש"ס בפשיטות ,אבל בתרייתא
אוה"ב. הנהיגו שטר חצי זכר במטלטלי דוקא כיו שראו
תיקו הדור בכ יש כח ביד לעקור דבר מ התורה
‡ Ì Óהפ השלישי שנת מתנה גמורה לאשתו א כשהשעה צריכא לכ כשהדבר אינו מפורש בתורה
לא נת לה אלא משו הברחה מבנותיו כי כירושת מטלטלי .
דעתו קרובה אצל אשתו יותר מלבתו ואי לא
התחייב' שטר חח"ז לא הי' נות לאשתו כלו א ‰ ‰Âמצינו ר"פ מי שמת )קלט ,ב( ושלהי כתובות
כיו סופ של נכסי שיפלו ביד בתו נוח לו
להבריח לתת במתנה גמורה לאשתו ,וכעי שטר )קח ,ב( דאמר אדמו הואיל ואני זכר הפסדתי,
מברחת דכתובות ע"ב ע"ב דברי האי גוני מדינא ופי' אביי )ש ( הואיל ואני זכר ועוסק בתורה
המתנה קיי אבל לא טוב עשה בעמיו דאיסורא הוא הפסדתי ,ונהי דרבא דחי ליה מא דעסיק באורייתא
להבריח נכסיו משטר חח"ז כמ"ש רמ"א בא"ע סי' לירות מא דלא עסיק באורייתא לא לירות ,מ"מ
ק"ח )סע' ג( ,ונוס על זה כתוב בכל שטר חח"ז סברת אביי סברא גדולה היא ולהדיא כתבו תוס' ש
קבלתי חר חמור ושבועה דאורייתא שלא להפקיע )ד"ה אמר רבא( ובפ' נערה )מט ,א ד"ה קל וחומר( דעכ"פ
חוב זה ושלא להבריח .ועמ"ש מוז"ה מהרשש" לא נתבטלה סברת אביי מכל וכל ,וא"כ ראו ג"כ
זצ"ל בתשובת חנו בית יהודה סימ קי"ג ,ונהי א שעכ"פ בספרי שהניח האב שעיקר אינ ניקני
עבר והבריח עבריי הוה בטול מקח לא הוה כמו אלא לעוסקי בתורה אי לעקור הסברא הפשוטה
שפסק רמ"א ח"מ סי' ר"ח מי שנשבע שלא למכור דזכרי דעסקי בתורה לירות ובנות דלא מיפקדי
ועבר ומכר הוה מכירה מ"מ מסתיי למקרי עבריי אתלמוד תורה לא לירות ,כנלע"ד במה שלא מצאו
ולכופו לקיי שבועה ונהי אי הי' מבריח נכסיו ע"י המחברי ידיה בטע המנהג ,ולפע"ד האמת
אחר והוא מת א"כ את מי נכו העובר מת והלוקח
או המקבל אשר הוא חי לא נשבע ולא עבר עבירה כמ"ש.
מ"מ הכא שהבריח לאשתו וג הוא חתו בשטר
קני אוה"ב א"כ ג החר והשבועה עליו תסוב Ó"Óמבואר דאי החוב וההודאה העיקר ליכא שו
וכופי אותה שלא לעבור על חר ושבועה. סברא שלא לגבות כ"א ממטלטלי וג לא
מספרי .אע"כ הירושה עיקר וכנ"ל ,ואי קני
‰ÓÂשיש לדבר בזה מעני שבועה בכתב ועיי אוה"ב אלא לקיי הירושה ביד הבנות לשירדו
לנחלה ולא קוד ,ומתנת הבעל לאשתו קיי נמצא
בש" י"ד סי' רל"ב סעי כ"ה ובחות יאיר
רס"י ט"ז ובשב יעקב )סי' מט( ובנודע ביהודה כר לזה לא הועיל קני אוה"ב כלל.
א' )יור"ד סי' סו( ,ובתשובה אחרת· הארכתי לבאר
ÔÙהשני שהיתה המתנה רק להערי ושקר וכזב כי
הדי על בוריו ואי כא מקו להארי .
מעול לא נת לה שו מתנה רק שעשה קניני
'‰Âשנותיו יארי על התורה והעבודה תמה עד ע אשתו ובניו הזכרי על הבנות לומר שנות
לאשתו מתנה ובאמת אינו נות כלל א"כ פשוט
יראה בנויות ברמה כחפצו וחפ א"נ. שאינו מועיל וא יש בזה חשד יכולי להטיל חר
סת מי שיש לו ממונו בידו ומערי להפקיע שטח"ז
.˙Âί· ÈÓ˙ÂÁ Ïη Ì˙ÂÁ‰ וזה גרע טפי מהערמה שבח"מ סס"י צ"ט ,דהת
.˜"ÙÏ ‰"Ú˜˙ Ë·˘ Á"¯Ú '„ ÌÂÈ ·"Ù הערי טר שהלוה ובשעה הערמה עדיי לא הי'
.Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó
·.Êί ,ί 'ÈÒ ‰Ú„ ‰¯ÂÈ ˜ÏÁ  ȷ¯ ˙·Â˘˙· ÔÈÈÚ .
