Page 564 - 4

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק א ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫˙˜‪„Î‬‬

‫וכעי דאורייתא הנהיגו ולעול ירושה עיקר‪ ,‬ומה"ט‬ ‫שהשואל במעיל צדקה )סי' מד( רצה לומר דהקני‬
‫נ"ל שהנהיגו להתנות לבר מקרקעות וספרי מפני‬ ‫אוה"ב יועיל שא תמות האשה יהי' להבנות חצי‬
‫שעשו הירושה עיקר והוה ח"ו כעובר דבר מ התורה‬ ‫חלק זכר מכתובתה שנית לה מעזבו בעלה ועל זה‬
‫דרחמנא אמר ברתא לא תירות וכי האי גונא פרי‬ ‫השיב שאינו אלא שג תסייע להבנות ולעזור לה‬
‫הש"ס פרק נערה )נב‪ ,‬ב( אכתובות בני דכרי ‪ ,‬ותי'‬ ‫בכל כחה להמציא לה חלק מנכסי אביה אבל לא‬
‫הש"ס ש דהא נמי דאורייתא כי היכי שיקפו עליה‬
‫דתינסבו לגברא וזה כבר בטלו הגאוני שראו‬ ‫מכתובתה אחר מותה‪.‬‬
‫שבזה"ז אד נות לבתו יותר מבנו כמ"ש הרא"ש‬
‫)כתובות ש סי' כד( ש וכל הראשוני וא"כ קמייתא‬ ‫‪ ‰ ‰Â‬לא עלה על דעת השואל לומר שג עתה אחר‬

‫בטל ואתו בתרייתא ותקנו ירושה כח"ז‪.‬‬ ‫מיתת הבעל יהיו הבנות קודמת בחובת קוד‬
‫לגבית כתובה של האשה אלא הי' פשוט לה‬
‫]‪[ÔÈÏËÏËÓ ˙˘Â¯È ژ¯˜ ˙˘Â¯È‬‬ ‫שהאשה קודמת בכתובתה אע"ג שעי"ז ימעט חלק‬
‫הבנות בנכסי ‪ ,‬וקשה אמאי הא אלו הי' הבעל לוה‬
‫‪ Î"Ú‬ראו שעיקר קרא דפרשת נחלות אקרקע קאי‪,‬‬ ‫מאחד ושיעבד לו נכסיו בקני אוה"ב והגיע לזמ‬
‫טריפת החוב הי' הבע"ח המאוחר הזה קוד לכתובת‬
‫תדע ל דאל"ה קשה אבנות צלפחד דאמרו‬ ‫אשה המוקדמת לו משו ששיעבדה בקני אוה"ב‬
‫למה יגרע ש אבינו הא אכתי לא נאמרה פ' נחלות‪,‬‬ ‫וא"כ ה"נ נימא הכי‪ .‬ואע"כ צריכי לומר דהקני אינו‬
‫ומנ"ל דבת לא תירות דלמא באמת הבת יורשת ומה‬ ‫אלא לקיי דברי השטר שהוא שהבת תקח כחצי‬
‫הי' לה כי נצעקו‪ .‬אע"כ מפני ששמעו חלוקת א"י‬ ‫חלק זכר כעי ירושה בשעה שיורדי לנחלה כל זמ‬
‫למשפחות לבית אבות וא תירוש הבת תיסוב‬ ‫שלא נפרעו החובות וכתובת אשה וכל זמ שלא‬
‫הנחלה למטה אחר‪ ,‬ומסברא שאי ראוי לעשות כ‬ ‫לקחו בעלי מתנות מתנותיה עדיי אי כא הורדה‬
‫כאשר ראינו שבאו בני יוס בסו פ' )פנחס( ]מסעי[‬ ‫לנחלה ולא ירושה ואי כא קני אוה"ב עד שתגיע‬
‫על הסבת נחלה מסברא שלה ‪ ,‬ש"מ דסברא חיצונה‬ ‫זמ הורדה לנחלה‪ .‬ומשו כ לא נסתפקו השואלי‬
‫כ הוא שלא תסוב נחלה‪ .‬ע"כ מיד ששמעו חלוקת‬ ‫שבשו"ת מעיל צדקה הנ"ל בזה שתהי' הבנות‬
‫האר לבית אבות ‪ ,‬מיד ידעו והבינו דעכ"פ בת‬ ‫קודמת לכתובתה כי כל זמ שלא גבתה הכתובה‬
‫במקו ב לא תירות נחלה‪ .‬וע"כ באו ושאלו שעכ"פ‬ ‫שלה אי כא נחלה ורק הי' ספק שלה אחר שכבר‬
‫א אי ב תירוש הבת‪ ,‬וע"ז אמר הקב"ה כ בנות‬ ‫גבתה הכתובה שלה מבעלה ומתה אח"כ שיטלו‬
‫צלפחד דוברות‪ .‬נמצא אי מפורש בקרא אלא‬ ‫הבנות ג"כ חח"ז וג זה דחה הגאו הנ"ל וא"כ ה"ה‬
‫בירושת הקרקע לא תירוש הבת במקו הב ‪ ,‬אבל‬ ‫למתנה שקבלה האשה מבעלה שאי כא מקו‬
‫בירושת המטלטלי נהי דודאי הוא נמי דאוריתא ולא‬ ‫לבטלה מטע קני אוה"ב שלה‪ ,‬כי אי הקני‬
‫פלוג קרא ואי לבדות חלוקי מלבנו בדיני תורה‪,‬‬ ‫מתחיל עד אחר פרעו החובות והמתנות כנ"ל‪.‬‬
‫מ"מ תיסגי ל דבקרקע מפורש בקרא טפי‬
‫‪ ÔȇÂ‬לטעות במ"ש רמ"א בח"מ סי' רפ"א )סע' ז(‬
‫ממטלטלי ‪.‬‬
‫דהחוב שכתוב בשטר הוא עיקר ולא הירושה‪,‬‬
‫]„·¯ ‪[¯˙È‰Ï ‰¯Â˙· ˘¯ÂÙÓ‰‬‬ ‫וא"כ קדמה כח הבנות בחובתה למתנת האשה‬
‫המאוחרת‪ ,‬דז"א‪ ,‬דדבר מוסכ הוא כמה פעמי‬
‫‪ Ú„ÈÂ‬מה שהשריש ט"ז כמה פעמי דבמה‬ ‫דהירושה עיקר ולא נכתב בלשו חוב אלא לעני זה‬
‫שתיטול הבת ג מדברי שלא באו לעול בשעת‬
‫שמפורש בהדיא בקרא אי כח ביד חכמי‬ ‫כתיבת השטר‪ ,‬ואהא קאי רמ"א דלעני זה לבד החוב‬
‫לעקור דבר מ התורה‪ ,‬עיי' בא"ח הלכות שופר )סי'‬ ‫עיקר אבל לא לשאר מילי דדבר ידוע הוא שהחוב‬
‫תקפ"ח סק"ה( ובי"ד סי' קי"ז )סק"א( ובח"מ סי' ב'‬ ‫הוא הודאה של שקר ולא הנהיגו האחרוני כ אלא‬
‫ורמז לדבריו בתוס' ב"מ ע' ע"ב ד"ה תשי וכו'‡‪.‬‬ ‫לחבב האשה על בעלה לומר כב אני חשוב אצל‬
‫וא"כ הא דפרי הש"ס בפשיטות רחמנא אמר ברא‬
‫לירות ברתא לא תירות ואתו רבנ ותקנו דברתא‬ ‫חמי שמוריש את בתו חלק זכר‪.‬‬

‫‪ Ï" Â‬שהנהיגו דוקא כחצי זכר שיהיה מעלת הזכר‬

‫על הבת כמעלת הבכור על הפשוט בדי תורה‬

‫‪ÊÓ˜ ÔÓÈÒ‬‬
‫‡‪.[˘ 'ÈÒ ‰Ó ‰"„ ˜ 'ÈÒ „"¯ÂÈ ˜ÏÁ· ÏÈÚÏ 'ÈÚÂ] .‰·¯Ú ·ÏÂÏ ˜¯Ù ‡"·Ëȯ·Â :ÛÈÒ‰ Á"·Á È˘Ϸ .‬‬