Page 564 - 4
P. 564
˘‡ ˙ÂÏאב העזר חלק א ˙·¢˙ ˙˜„Î
וכעי דאורייתא הנהיגו ולעול ירושה עיקר ,ומה"ט שהשואל במעיל צדקה )סי' מד( רצה לומר דהקני
נ"ל שהנהיגו להתנות לבר מקרקעות וספרי מפני אוה"ב יועיל שא תמות האשה יהי' להבנות חצי
שעשו הירושה עיקר והוה ח"ו כעובר דבר מ התורה חלק זכר מכתובתה שנית לה מעזבו בעלה ועל זה
דרחמנא אמר ברתא לא תירות וכי האי גונא פרי השיב שאינו אלא שג תסייע להבנות ולעזור לה
הש"ס פרק נערה )נב ,ב( אכתובות בני דכרי ,ותי' בכל כחה להמציא לה חלק מנכסי אביה אבל לא
הש"ס ש דהא נמי דאורייתא כי היכי שיקפו עליה
דתינסבו לגברא וזה כבר בטלו הגאוני שראו מכתובתה אחר מותה.
שבזה"ז אד נות לבתו יותר מבנו כמ"ש הרא"ש
)כתובות ש סי' כד( ש וכל הראשוני וא"כ קמייתא ‰ ‰Âלא עלה על דעת השואל לומר שג עתה אחר
בטל ואתו בתרייתא ותקנו ירושה כח"ז. מיתת הבעל יהיו הבנות קודמת בחובת קוד
לגבית כתובה של האשה אלא הי' פשוט לה
][ÔÈÏËÏËÓ ˙˘Â¯È ژ¯˜ ˙˘Â¯È שהאשה קודמת בכתובתה אע"ג שעי"ז ימעט חלק
הבנות בנכסי ,וקשה אמאי הא אלו הי' הבעל לוה
Î"Úראו שעיקר קרא דפרשת נחלות אקרקע קאי, מאחד ושיעבד לו נכסיו בקני אוה"ב והגיע לזמ
טריפת החוב הי' הבע"ח המאוחר הזה קוד לכתובת
תדע ל דאל"ה קשה אבנות צלפחד דאמרו אשה המוקדמת לו משו ששיעבדה בקני אוה"ב
למה יגרע ש אבינו הא אכתי לא נאמרה פ' נחלות, וא"כ ה"נ נימא הכי .ואע"כ צריכי לומר דהקני אינו
ומנ"ל דבת לא תירות דלמא באמת הבת יורשת ומה אלא לקיי דברי השטר שהוא שהבת תקח כחצי
הי' לה כי נצעקו .אע"כ מפני ששמעו חלוקת א"י חלק זכר כעי ירושה בשעה שיורדי לנחלה כל זמ
למשפחות לבית אבות וא תירוש הבת תיסוב שלא נפרעו החובות וכתובת אשה וכל זמ שלא
הנחלה למטה אחר ,ומסברא שאי ראוי לעשות כ לקחו בעלי מתנות מתנותיה עדיי אי כא הורדה
כאשר ראינו שבאו בני יוס בסו פ' )פנחס( ]מסעי[ לנחלה ולא ירושה ואי כא קני אוה"ב עד שתגיע
על הסבת נחלה מסברא שלה ,ש"מ דסברא חיצונה זמ הורדה לנחלה .ומשו כ לא נסתפקו השואלי
כ הוא שלא תסוב נחלה .ע"כ מיד ששמעו חלוקת שבשו"ת מעיל צדקה הנ"ל בזה שתהי' הבנות
האר לבית אבות ,מיד ידעו והבינו דעכ"פ בת קודמת לכתובתה כי כל זמ שלא גבתה הכתובה
במקו ב לא תירות נחלה .וע"כ באו ושאלו שעכ"פ שלה אי כא נחלה ורק הי' ספק שלה אחר שכבר
א אי ב תירוש הבת ,וע"ז אמר הקב"ה כ בנות גבתה הכתובה שלה מבעלה ומתה אח"כ שיטלו
צלפחד דוברות .נמצא אי מפורש בקרא אלא הבנות ג"כ חח"ז וג זה דחה הגאו הנ"ל וא"כ ה"ה
בירושת הקרקע לא תירוש הבת במקו הב ,אבל למתנה שקבלה האשה מבעלה שאי כא מקו
בירושת המטלטלי נהי דודאי הוא נמי דאוריתא ולא לבטלה מטע קני אוה"ב שלה ,כי אי הקני
פלוג קרא ואי לבדות חלוקי מלבנו בדיני תורה, מתחיל עד אחר פרעו החובות והמתנות כנ"ל.
מ"מ תיסגי ל דבקרקע מפורש בקרא טפי
ÔȇÂלטעות במ"ש רמ"א בח"מ סי' רפ"א )סע' ז(
ממטלטלי .
דהחוב שכתוב בשטר הוא עיקר ולא הירושה,
]„·¯ [¯˙È‰Ï ‰¯Â˙· ˘¯ÂÙÓ‰ וא"כ קדמה כח הבנות בחובתה למתנת האשה
המאוחרת ,דז"א ,דדבר מוסכ הוא כמה פעמי
Ú„ÈÂמה שהשריש ט"ז כמה פעמי דבמה דהירושה עיקר ולא נכתב בלשו חוב אלא לעני זה
שתיטול הבת ג מדברי שלא באו לעול בשעת
שמפורש בהדיא בקרא אי כח ביד חכמי כתיבת השטר ,ואהא קאי רמ"א דלעני זה לבד החוב
לעקור דבר מ התורה ,עיי' בא"ח הלכות שופר )סי' עיקר אבל לא לשאר מילי דדבר ידוע הוא שהחוב
תקפ"ח סק"ה( ובי"ד סי' קי"ז )סק"א( ובח"מ סי' ב' הוא הודאה של שקר ולא הנהיגו האחרוני כ אלא
ורמז לדבריו בתוס' ב"מ ע' ע"ב ד"ה תשי וכו'‡. לחבב האשה על בעלה לומר כב אני חשוב אצל
וא"כ הא דפרי הש"ס בפשיטות רחמנא אמר ברא
לירות ברתא לא תירות ואתו רבנ ותקנו דברתא חמי שמוריש את בתו חלק זכר.
Ï" Âשהנהיגו דוקא כחצי זכר שיהיה מעלת הזכר
על הבת כמעלת הבכור על הפשוט בדי תורה
ÊÓ˜ ÔÓÈÒ
‡.[˘ 'ÈÒ ‰Ó ‰"„ ˜ 'ÈÒ „"¯ÂÈ ˜ÏÁ· ÏÈÚÏ 'ÈÚÂ] .‰·¯Ú ·ÏÂÏ ˜¯Ù ‡"·Ëȯ·Â :ÛÈÒ‰ Á"·Á È˘Ϸ .