Page 559 - 4
P. 559
ËȘ˙ ¯ÙÂÒ סימ קמד Ì˙Á
להבנות קטנות כל נכסי המועטי ואי מוציאי שכל אד חייב בעצמו לזו אשתו ובניו מ"מ הוה
לבני מה משמע דלא כרשב"א דאלו לא חל חוב שיעבודא דאורייתא כמו חייב אני ל מנה בשטר
אלא דבר יו ביומו אי הגבו לה ב"ד מיד ולאלתר מ"מ לא רצו חכמי לעקור ע"י תקנת שיעבוד
כל הנכסי ואכתי לא מטי זמ חיובא ,אבל שיטת תורה ומשו"ה תיקנו לכשימות הוא זמ מזונותיה
ר"י בתוס' ב"ב ר"פ מי שמת )קמ ,א( מורה כרשב"א יו ביומו יהיה איגלאי מילתא למפרע שנשתעבד
דס"ל אעפ"י שאי מוציאי מ"מ א מכרו מכרו ואי הגו לזה משעת נישואי' והנכסי משעת מיתה .והא
מוציאי מ הלקוחות נראה דלאו לכל מילי הוי כמטי דלא תקנו דלא יחול שיעבוד נכסי כלל עד שעת
זמ חיובא והב"ד מגבי לה מיד משו דבשעת מזונות ממש ,דא"כ לא תגבה ממתנת שכ"מ ,ע"כ
מיתה חל חיובי' ומ"מ מיתלו תלו וקאי ואי קדמו תיקנו שעבוד נכסי משעת מיתה ,אבל לעני קדימת
ומכרו לא מבטלי מקח דאורייתא וכאלו לא מטי טריפה עשו כאלו לא הגיע זמנו אלא ביומו ,וכאלו
חיובא אלא דבר יו ביומו ואי כא מחלוקות. אי הגו משועבד לכ כלל עד אז אעפ"י שאינו כ ,
מ"מ לעני זה עשאו כ .ויעיי היטב וידקדק בלשו
‰ÓÂשכתב שהבת נולדה אחר מיתת האב ,יפה כתב הרשב"א דמייתי ר" ר"פ מי שהיה נשוי ויראה שכ
הוא ,וכל זה שלא להפקיע שיעבוד דאורייתא וקא
שמוכח מסוגיא ב"ב )קנ"ד( ]קל"ג[ ע"א מיבעי ליה ג"כ מכרה למזונות אי תטרו לכתובה
דאפ"ה גובה ממלוה ,דאל"ה ממתנת שכ"מ נמי לא דהוה כעי דאורייתא מאסמכתא טפי ממזונות ,וכעי
תגבה ואיכא נפקא מיניה אי נוטל משו ירושה או שכ' תוס' חגיגה י"ח ע"א ד"ה חש"מ בסו הדיבור
משו מתנה .ומאי דקשיא ליה מיבמות ס"ז ע"ב
כמה דלא נפיק לאויר עול לא תקינו ליה רבנ , יע"ש.
לק"מ ,הת למיפסל העבדות מלאכול בתרומה
קאמר ,דהרשב"א הקשה ש אדאמרינ אי דמעברא ÔÈÚÎÂזה היה כוונת מל"מ בה"ה פי"ח מאישות שכ'
מב לא עדי מהאי דקאי הקשה רשב"א עדי ועדי
מ התורה יש להב לירש וממילא העובר פוסל ,וכי עליו מ"ל פ"ב ממלוה ולוה הלכה וי"ו שלא
יש כח ביד חכמי להפקיע פסלותו של זה שהוא מ כ"כ ]רק[ במזונות ,די"ל בוודאי כל שא מכר לא
התורה ,ותי' יש כח ביד חכמי היכי דנראה להו טר ממשעבדי הרי הוא כמטלטלי שיכול להבריח
תקנו בכ ע"ש .וא"כ ע"ז אמר אביי בבת מעוברת ואי בו די קדימה ,אלא במע"פ כיו דשיעבודא
לא תקנו לה רבנ כח לפסול העבד דהא מדינא לית דאורייתא ומ התורה טור ממשעבדי ,ומכ"ש
לה כלל השתא עובר זכר דפוסל מדאורייתא הפקיעו שמוקד למלוה בשטר מאוחר ,אלא מפני תיקו
רבנ פסלנותו מכ"ש עובר נקבה דלא תקינו לה עול הפקיעו חכמי טריפה ממשעבדי ,ע"י תקנה
מעיקרא כלל והדברי ברורי ופשוטי בעזה"י זו נתקלקל מע"פ שיכול להבריח ולא יהיה מוקד
והדי די אמת דהבנות אפילו נולדו אחר מיתת למלוה בשטר ,ולא ניחא להו לחכמי בהכי ,ע"כ
הניחו בזה על די תורה שלא יהיה תקנת קלקלה
אבוהו ניזונות ממלוה דשביק אביה „. למע"פ .א במזונות ה אמרו והניחו על עיקר הדי
שלא תקדו זו את זו דמאי אולמיה דהאי מהאי
„"ÚÏ ‰כתבתי וה' יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו וכעי זה בתשו' הרי" שבבעה"ת שער א' ח"א סי'
נפלאות. ד' ויע"ש בגידולי תרומה.
.‰·Â¯Ó ‰Î¯·Â ‰·¯ ‰·‰‡· Ì˙ÂÁ‰ "‡ „"Ή ‰ ‰Âלכאורה פשטיות סוגיא כתובות נ"א ע"א אי
.˜"ÙÏ ˆ"˜˙ ˙·Ë ‚"Î '‚ ÌÂÈ ·"Ù
מוציאי לבני מ הבנות משמע דב"ד הגבו
.Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó
„.‰Ó˜ 'ÈÒ ÔÏ‰Ï ‰‡¯ .
