Page 556 - 4

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק א ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫˙˜‪ÊË‬‬

‫אחר ספירה וטבילה שוב אי יצרו תוקפו כל כ שוב‬ ‫]‪[‰È·˘· ‰ÏÂ˙· ˙ ÚË‬‬
‫לא חמיר‪ ,‬אבל לעול הכל בכלל הטיה והיה מותר‬
‫לבעול בשבת אז‪ ,‬וה"ה דלא מיחשב הוצאות בתולי‬ ‫‪ ‰ÓÂ‬שהקשה מעלתו ג כתובתה תהא מאתי‬
‫אלא בבעילת מירוק הראשונה‪ ,‬ומ אז ואיל כל זמ‬
‫פשיטא לא ידעתי מאי ק"ל פשיטא א מתנה‬
‫שמרגשת כאב אינה בכלל רואה מחמת תשמיש‪.‬‬ ‫עמו שאינה רוצית להנשא עד שיכתוב לה מאתי‬
‫פשיטא אי אחר תנאי כלו ויש לו עליה טענת‬
‫‪ ‰ ‰Â‬הרב"י ]הל' נדה סוס"י קפז[ ס"ל כל ד שתראה‬ ‫בתולי ‪ ,‬א ש"ס )כתובות ש ( קאמר סת שבויה אי‬
‫לו עליה טענת בתולי כי מעיקרא אדעתא דהכי‬
‫אפילו בלא כאב תלינ לעול לבתולי‬ ‫כנסה ולא תיקנו לה מתנאי ב"ד אלא מנה‪ ,‬ולעומת‬
‫ומשאת בנימי )סי' פז( צווח וכי עד שתלבי ראשה‬ ‫זה אי לו עליה טענת בתולי שאי מקחו טעות‬
‫נתלה בד בתולי ‪ ,‬אלא כ"ז שמוכיחה קיי‬ ‫שהיא בחזקת בעולה א לא שהתנה עמה ואי אחר‬
‫שמרגשת כאב‪ ,‬א המכריע הוא סברת המהרמ"פ )סי'‬
‫י( דמייתי ליה משאת בנימי עצמו‪ ,‬ודאי א דמי‬ ‫תנאי שבממו כלו ומהא לא איירינ כלל‪.‬‬
‫שותת שלא בשעת תשמיש ואינה מרגשת כאב‪ ,‬א"כ‬
‫שיי לומר וכי עד שתלבי ראשה נתלה בבתולי ‪,‬‬ ‫]·‪[˙·˘· ‰ÂˆÓ ˙ÏÈÚ‬‬
‫אבל אי אינה )רואות( ]רואה[ אלא ע"י תשמיש דוקא‬
‫ולא פסקה מיו חתונתה לראות בכל תשמיש‬ ‫‪ ‰˙ÚÂ‬נחזי מאי דקמ האי שהערה בה ולא בעל רק‬
‫ותשמיש‪ ,‬ה"ל כמוכיחה קיי ‪ ,‬ודומה למ"ש בתה"ד‬
‫)פו"כ סי' מז( א בשו מקו אינה מוציאה ד אלא‬ ‫הערה מחמת דוחק הפתח לעול תלינ‬
‫בצד אחד כשנוגעת אפי' בלא כאב יש לתלות במכה‪,‬‬ ‫בהטיה‪ ,‬דלא שמענו מעול מי שהחמיר בהבועל‬
‫וה"נ דכוותה‪ .‬וא"כ נהי דהד טמא וצריכה ספירה‬ ‫בעילת מצוה בשבת לא יבעול וישנה דנימא פע‬
‫וטבילה‪ ,‬אבל עכ"פ לאסור אשה על בעלה משו‬ ‫אחת הערה והטה ובפע ב' ע"כ יוציא ד ‪ ,‬זה לא‬
‫רואה מחמת תשמיש‪ ,‬יש לצר סברת מהרמ"פ‬ ‫שמענו מעול ‪ ,‬אלא א הטה בראשונה מחמת דוחק‬
‫הנ"ל‪ .‬ואמנ לא אחליט דבר זה כי לא נשאלתי עתה‬ ‫יטה ג בשניה וכמה פעמי ‪ ,‬וג ע"ז אמרינ רוב‬
‫בקיאי ומזדמנות לה הטיה‪ ,‬ואע"ג דזה התחסד‬
‫ע"ז‪.‬‬ ‫ופירש אחר העראות הראשונות והקיל לעצמו‬
‫בהעראות שלאחר טבילה לא מפני שהחליט שכבר‬
‫‪ Ù"ÎÚ‬בנידו שלפנינו אי לי ספק כלל דאי לחוש‪.‬‬ ‫כלו בתולי ע"י הראשונות‪ ,‬די"ל אפי' לא פתח‬
‫פתחה כלל בראשונה‪ ,‬מ"מ לא החמיר אלא בפע‬
‫‪.˙‡ÏÙ Â˙¯Â˙Ó Â ‡¯È ˙‡Ȃ˘Ó È ÏÈˆÈ '‰Â‬‬ ‫ראשו שהחמירו חז"ל על חת שתוקפו יצרו‪ ,‬אבל‬
‫‪. "‡ „"Ή ‰Î¯·· ÌÂ˙Á‡Â‬‬

‫‪.˜"ÙÏ Ë"Ù˜˙ ˙ ˘ È ˘ ¯„‡ 'Î '„ ÌÂÈ ·"Ù‬‬
‫‪.Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó‬‬

‫‪„Ó˜ ÔÓÈÒ‬‬

‫]‪[·‡‰ ˙˙ÈÓ ¯Á‡ ‰„Ï ˘ ˙·Ï ÈÒÎ ¯Â˘ÈÚ‬‬

‫למזונותיה ורפואתיה וצרכיה לער מאתי זהובי ‪,‬‬ ‫‪.Ï" ‰ ÌÎÁ‰Ï‬‬
‫והנה הנותר פשוט הוא שחוזר למקורו ויתחלק בי‬
‫הבכור והפשוט‪ ,‬והבכור נוטל פי שני כי לא זכתה‬ ‫‪ Â˙¯˜È‬הגיעני נפשו היקרה בשאלתו והארי‬
‫הילדה אלא בעל חוב דאחי הוה ולא זכתה עד שעת‬
‫נישואי'‪ ,‬והוא פשוט יותר מביעא בכותחא אע"פ‬ ‫למעניתו בשאלת חכ ואלו תוכ דבריו‬
‫שהארי מזה בשבות יעקב ח"א סי' ק"י מ"מ לבסו‬ ‫בקיצור ע תוספת ביאור משלי‪ .‬והוא ראוב שבק‬
‫העלה כנ"ל‪ .‬והוא פשוט לא היה מקו להארי בזה‪.‬‬ ‫חיי לכל חי והניח בכור ובני פשוטי ואשתו‬
‫מעוברת המליטה בת אחר מיתתו והניח רכושו בעי‬
‫‡‪ Í‬בזו נסתפק רו מכ"ת יע כי אפשר ליטול אות‬ ‫ומלוה ביד אחרי ‪ .‬ובד" הפרישו להילדה כדי‬
‫מזונות עד שתתבגר ופרנסת נישואיה לפי אומד יפה‬
‫הוצאות ממה שגבו מההלואות וישאר המוחזק‬ ‫מהראוי ומהמוחזק‪ .‬ואחר כל זאת מתה הבת והוציאו‬
‫לחלק ויקח בכור פי שני או אי הבנות ניזוני'‬