Page 566 - 4

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק א ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫˙˜‪ÂÎ‬‬

‫‪ÁÓ˜ ÔÓÈÒ‬‬
‫]‡‪[˙ÙÒÂ˙ ‰·Â˙Î ‰Ï ˘È ȇ ‰˙ ÈÊ˘ ¯¯·˙  ˙‡˘È ˘ ‰ ÓÏ‬‬

‫ברור כי א כמסתפק בדעת השואל כתב כ וכולי‬ ‫˘‪˜"˜· „"·‡ È" ‰˘Ó 'Â‰Ó ‡ÏÙÂÓ‰ ·¯‰Ï ÌÂÏ‬‬
‫האי ואולי‪.‬‬ ‫‪.‡¯‡ ÈÙ‡Ë‬‬

‫‪ ˘ÈÂ‬מקו לעיי אמאי קפיד אי אבעילה באיסור‬ ‫‪ „"Ú‬מי שנשא אלמנה וכמו חדש ימי אחרי‬

‫ופריצות וא"כ כנסה בחזקת בתולה ונמצאת‬ ‫הנשואי נשאו ונתנו בה מוזרת בלבנה כי‬
‫בעולה בהיתר כגו שכבר נישאת ונתאלמנה לא יהי'‬ ‫הרתה לזנוני ונקראתה לפני הרב והכחישה הדבר‪,‬‬
‫מקח טעות וא"כ אדמפלג בי מוכת ע לדרוסת איש‬
‫ליפליג בדידיה‪ ,‬ואי אשבירת בתולי ע"י בעילה‬ ‫ובכמו ד' חדשי אחרי הנישואי ילדה‪.‬‬
‫קפיד א"כ בנשא בחזקת בעולה כגו נושא אלמנת‬
‫חברו ואח"כ נודע לו שזינתה ג"כ מה איכפת לי'‬ ‫‪ ‰ ‰Â‬מה שנוגע א מותר לקיימה מיניקת מזנה לא‬
‫ואלו עובדא דמהרי"ט הכי הוה ואפ"ה כ' דאיכא‬
‫אטפל כי מימי לא יצא מתחת ידי שו היתר‬
‫מקח טעות‪.‬‬ ‫על שו מיניקת חברו‪ .‬והרוצה לסמו על דברי‬
‫הגאו נב"י מהדורא קמא ]אבעה"ז[ סי' י"ח מא‬
‫‪ Ï"ˆÂ‬דתרווייהו איתנהו נשא בחזקת בתולה ונמצאת‬
‫מירמא לה מיניה ולי מה איכפת ליה‡‪.‬‬
‫בעולה אפי' בהיתר הוי מקח טעות כדמוכח‬
‫פ"ק דכתובות דאל"ה ליפלוג וליתני בדידיה ומדלא‬ ‫‡‪ Í‬מה ששאל אי מאוסה בעיניו ורוצה להוציאה אי‬
‫מפליג אלא בי בעולה למוכת ע ש"מ בכל מיני‬
‫בעילה אפי' של היתר איכא קפידא‪ ,‬ותו ילי מהת‬ ‫יש לה כתובה ותוספת מפני שראה בס' באר‬
‫כיו דבמאי דקפיד הבעל הוי מקח טעות ושמעינ‬ ‫היטב בא"ע סי' קט"ו ס"ק כ' בש מהרי"ט חא"ע‬
‫ס"פ ב סורר ומורה דפריצותא דאיסורא איכא‬ ‫סי' ט"ז דאפי' זינתה בעודה פנויה אי לה תוספת‪,‬‬
‫קפידא‪ ,‬א"כ ה"ה נשאה בחזקת אלמנה ושמע עלי'‬ ‫דברי באר היטב המה קילורי לעיני הרואי בארובות‬
‫פג זנות הוי נמי מקח טעות ומפסדת כתובתה כ‬ ‫ועיורו להמצי מ החרכי כי הרב ההוא ז"ל נת‬
‫צריכי לפרש ומ"מ יש לפקפק נהי דמוכח מס"פ ב‬ ‫מקו למעייני לעיי בשרשי הדברי ולמצוא בה‬
‫סורר ומורה דאיכא פג בשזינתה בפנויה מ"מ מי‬ ‫טע כצפיחית בדבש ומקו מכשול להמצי מחרכיו‬
‫שקל בפלס שיהיה דומה לפג כנסה בחזקת בתולה‬
‫ומצאה דרוסת איש אפי' בהיתר דאיהו בעי למיטע‬ ‫וסומ על משמעות דבריו כפשוט ואינו כ ‪.‬‬
‫טע בתולה‪ ,‬עיי' תוס' כתובות ט' ע"א ד"ה האומר‬
‫ול"ו ע"ב ד"ה אי וכו' וצ"ע‪ ,‬מ"מ הוא לא אמרה‬ ‫·˙˘‪ 'Â‬מהרי"ט עובדא הוה באחד שנשא אלמנה‬

‫אלא ע"ד אולי‪.‬‬ ‫ונתברר שזינתה בהיותה פנויה וילדה‬
‫תחתיו ושאל השואל‪ ,‬והשיב הגאו ז"ל שלא בירר‬
‫‪ Ó"ÓÂ‬כל זה לעני מנה ומאתי ‪ ,‬אבל מה שהוסי‬ ‫השואל מה נסתפק וכ' וז"ל ומ"מ איכא למימר‬
‫הואיל ונמצא מעוברת ויצא עליה ש רע‪ ,‬מאוסה‬
‫הגאו מהרי"ט בסו ואפשר דאפי' תוספת‬ ‫היא בעיניו ומפגמה טפי הלכ הוי מקח טעות דומי'‬
‫לית לה דע"מ למישקל ולמיפק לא כתב לה‪ ,‬צ"ע‬ ‫דהא דאמרי' פ"ק דכתובות )יא‪ ,‬ב( כנסה בחזקת‬
‫מ"ש מאלמנה לכה"ג דס"פ אלמנה ניזונית דאפי' לא‬ ‫בתולה ונמצא בעולה לית לה כלל‪ ,‬וכתב ואי לומר‬
‫הכיר בה והטעתו יש לה תוס' כמ"ש הרא"ש ש )סי'‬ ‫שאני הת משו דבחזקת בתולה כנסה דהא‬
‫כה( דיש לה תוס' מדשמואל‪ ,‬וטעמא פירש"י ש‬ ‫בנמצאת מוכת ע יש לה כתובה מנה אלא טעמא‬
‫משו חיבת ביאה גמר והקנה לה במתנה‪ ,‬וכ"כ תוס'‬ ‫משו קפידא הוא דבבעילה קפיד דה"ל פגמי רבתי‬
‫ר"פ אעפ"י )נד‪ ,‬ב( ד"ה לעוברת על דת‪ ,‬וא"כ מ"ש‬ ‫בהכי כדאמרי' ס"פ ב סורר ומורה )עה‪ ,‬א( מעשה‬
‫באד אחד שנת עיניו באשה וכו' כ"ש לבעלה‬
‫זינתה פנויה דתיפוק בלא תוס'‪.‬‬ ‫שפג לו ופג לבניה אשר תלד ואפשר שיהא בדי‬
‫להוציאה בלא תוספות א נודעו שזינתה בהיותה‬
‫פנוי' דאדעתא דלמשקל ולמיפק לא כתב לה ואולי‬
‫על זה נשאלה שאלה עכ"ל ש ולא פסק בזה דבר‬

‫‪ÁÓ˜ ÔÓÈÒ‬‬
‫‡‪.Âχ ÌÈ È Ú· „ÂÚ ‡Ï ,Ï 'ÈÒ ÏÈÚÏ ‰‡¯Â .Ë"È˜Ò ‚È 'ÈÒ Ú"‰‡ ˘"˙Ù·Â ‡ 'ÈÒ Ì˘ È"·Â · „ÂÚ ‰‡¯Â .‬‬