Page 34 - 14322
P. 34
ג׳ון לה קארה
מילה מוכנה על לשונו לדודה זקנה זו או לשכן חדש זה ,מאתר את
כוס ה ּפימ'ס הזקוקה למילוי דחוף מחדש ,או מסלק בזריזות בקבוק
ְּפר ֹו ֵסק ֹו ריק שמישהו עומד להפיל.
ובבוא צינת הערב ,כשנותרים רק בני המשפחה הקרובה ואחרים
משמעותיים ,זהו סטיוארט אשר לאחר עוד ביקור מהיר בקיטון הדחת
הכלים הישן ,מתיישב אל ה ַּבכשטיין בחדר האורחים לשם הביצוע
המסורתי ,הנהוג בכל יום הולדת ,לשיר ההיפופוטם של ְפ ַל ְנ ֶדְרס
ו ְסוואן; ולהדרן ,את הפצרותיו של נ ֹואל קאוורד בפני גברת וורתינגטון
— אני מתחנן ,גברת וורתינגטון ,אנא ממך ,גברת וורתינגטון — לא
להעלות את בתה לבמה*.
והצעירים מצטרפים לשיר ,וריח מתוק של מריחואנה עולה
באוויר באורח אפוף מסתורין ,ובהתחלה סטיוארט ואלן מעמידים
פנים שאינם שמים לב ,ואז מגלים פתאום שהם הרוגים מעייפות,
וב"כיבוי אורות לזקנים כמונו ,תסלחו לנו?" עולים לקומה העליונה
כדי לשכב לישון.
"טוב ,מה קורה ,לכל הרוחות ,סטיוארט ,תספר לי?" חוקרת אלן
בחביבות ַמספקת בהיגוי אירי מהיר ,מדברת אל מראת האיפור" .אתה
על סיכות מהרגע שהגעת הביתה הבוקר".
"בשום אופן לא ",מוחה פרוקטור" .הייתי הרוח החיה של המסיבה.
מעולם לא שרתי טוב יותר .דיברתי חצי שעה עם דודתך היקרה מייגן
והבסתי את ג'ק בקרוקט .מה עוד את רוצה?"
אלן ,באיטיות מחושבת ,מסירה את עגילי היהלום ,קודם משחררת
את הסוגרים מאחורי כל אוזן ,אחר כך מניחה אותם בקופסה מרופדת
בסאטן ,ואת הקופסה בתוך המגירה השמאלית בשולחן האיפור.
השחקן ,המחזאי והמלחין (ואיש השירות החשאי) האנגלי נואל קאוורד סיפר כי *
פעם ,על סיפונה של אוניית נוסעים גדולה ,רדפה אחריו אישה עם תצלום של בתה
וניסתה לשכנע אותו כי עתידה של הילדה הוא על במת התיאטרון .בתגובה כתב
קאוורד את השיר ,אשר כמה משורותיו מובאות לעיל.
34
